ממלכת העיר מגידו

בתל מגידו חבויות יותר משלושת אלפים שנות היסטוריה בהן נבנו במקום 25 ערים שונות, מן הבולטים בממצאים שנתגלו בעיר הקדומה היא מערכת המים התת קרקעית, שנבנתה כדי לשמור על המים בימי מצור, כיאה לעיר שהיתה מרכז שלטוני וצבאי בימי קדם * ואפשר גם לפגוש בגן לאומי מגידו מסורת עתיקה של "קריאה בכבד".

מגידו היא אחת הערים המפורסמות ביותר במקרא, עיר שהפכה לסמל. העיר שלידה נערך הקרב הראשון המוזכר במקורות, (קרב סיסרא), ומקום הקרב האחרון בין כוחות הטוב והרע, ב"אחרית הימים" על פי חזונו של יוחנן במסורת הנוצרית.

כעשרים וחמש ערים שונות נערמו על תל מגידו במשך למעלה משלושת אלפים שנה. כבר בראשית ימיה של מגירו היו המקדש - מקום הפולחן, ומקום מגוריהם של הכוהנים המשמשים בפולחן, מרכז החיים ומרכז עושרה של העיר, הכוהנים, שידעו לבשר את "רצון האלים" ולנבא מה ילד יום, ידעו גם לשמור על כלי עבודתם: הידע שהיה ברשותם על המעשרות, התרומות והקורבנות, לפיכך אין זה מפתיע כי כבר באלף השלישי לפנה"ס, עמר בקרבת במת הפולחן במגידו בניין פאר, הגדול ביותר בעיר, שכנראה שימש את הכוהנים.

מרכז צבאי

מגידו היתה לנחלת ישראל בימי דוד המלך. בימי שלמה שימשה אחת מ- 12 ערי המחוז (מלכים א' ד, יב), ועיר רכב מבוצרת (שם, ט, טו-יט). במבט על העיר, ניתן לדמיין את ארמון המלך שלמה, על שטח גדול מאוד, כיאה למקום מושבו של נציב מחוז עשיר בממלכת ישראל המאוחדת.

אחרי התפלגות המלוכה היתה מגידו לעיר חשובה בממלכת ישראל. בתקופת מלכות ישראל, אשר לחמה מלחמות קשות ומרות נגד המדינות הארמיות ויחד עם המדינות הללו נגד האויב המשותף העולה ממזרח - ממלכת אשור, שימשה כנראה מגידו עיר הרכב, כמרכז השיריון הגדול ביותר. מעל 500 סוסים שוכנו במקום, אומנו וציפו לאות.

הנדסת המים במגידו

גבעות רמות מנשה ופאתי עמק יזרעאל במערב, שם שוכנת מגידו, לא התברכו במים. כבר בתקופות קדומות היה צורך קיומי למצוא פתרון לבעיית המים, בעיקר לשעת מצור כאשר שערי העיר סגורים על מנעול ובריח.

במגידו נעשה מאמץ הנדסי מרשים כדי לפתור את בעיית המים. כפי הנראה בימיו של אחאב נבנתה בעיר מערכת מים תת קרקעית שהובילה אל המעיין באמצעות מנהרה תת קרקעית. אל המנהרה ירדה מערכת מדרגות מתוך העיר, המנהרה היא שריד מרשים ביותר, כיאה למקום שהיה מרכז צבאי ומנהלי מהגדולים ביותר בעת העתיקה בארץ ישראל.

הגלריה – מעבר מתוחכם

בשלב הראשון נבנתה ה"גלריה", שהיא מעבר צר המוליך אל העיר ומחוצה לה, לעבר המדרון הדרומי-מערבי של התל, אשר למרגלותיו נמצא המעיין. קירות המעבר הם קירות תמך שנשתמרו לגובה של 12 מטר, כלפי פנים עשויים קירות מאבני גזית מסותתות שהונחו לפי שיטת ראשים ופתינים (שיטת בנייה). כנראה שהגלריה היתה מקורה כדי להסתיר את העוברים בה. את הגלריה מייחסים לשכבה 8 בתל, לתקופת רעמסס ה- 3, כשבמגידו היה יישוב משגשג. (בימי רחבעם נכבשה מגידו ונהרסה בידי שישק מלך מצריים [920 לפנה"ס]. העיר נבנתה מחדש בידי המלכים עמרי ואחאב).

המנהרה

המנהרה בנויה משני חלקים: הפיר המאונך ומנהרה אופקית. הפיר נחצב בשכבות הקדומות של מגידו ואת דופנותיו ציפו באבנים וחלקו התחתון נחצב בסלע נארי קשה שנמצא בשטח, מה שהחזיק את גב הפיר ומנע התמוטטויות. הפיר היה מרובע ולקירותיו היו צמודות מדרגות למנהרה מדורגת.

המנהרה שבהמשכה נעשית אופקית, אורכה 80 מטר והיא מגיעה עד לנביעת המעיין הנובע בעומק של 35 מטר מתחת לפני התל. הכניסה החיצונית שדרכה הגיעו אל המעיין נחסמה בקיר עבה, כדי למנוע מהאויב לסתום את מקור המים או להרעיל את מימיו.

מתי נבנתה מערכת המים?

ללא ספק קדמה בניית הגלריה לבניית המנהרה. תיארוך הגלריה עזר לארכיאולוגים החופרים לקבוע את זמנה של כל מערכת המים בעיר.

כדי לגלות מתי בדיוק נחצבה המנהרה ניסו החוקרים לבדוק מהי שכבת היישוב האחרונה אשר דרכה נחפר הפיר. החוקרים גילו שאותה שכבה הכילה חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת מהמאות 14-13 לפנה"ס, אך השכבות שבקרבת הפיר התמוטטו בתקופות מאוחרות יותר, ומכאן הסיקו החופרים שהפיר נכרה אחרי המאות ה- 14-13 לפנה"ס. ליד פתח המנהרה, מהקיר החוסם פנימה, נמצא שלד אדם ולידו לוח בזלת, הארכיאולוג שחפר במקום שיער שאותו איש היה שומר הפתח, והוא נפטר לפני שכרו את הפיר והמנהרה, כאשר הגישה למנהרה היתה עדיין מבחוץ דרך מדרון התל.

כלי חרס מהמאה ה- 12 שנמצאו בשכבה 7 א' הביאו את החוקרים למסקנה שזמן סתימת המערה וזמן חציבת הפיר והמנהרה הוא סביב המאה ה- 12 אך לא לפניה, אך מבדיקות מחודשות שנערכו בעונת החפירות ב- 1960, הגיעו החופרים למסקנה שהמנהרה והפיר נכרו אחרי ימי שלמה, בראשית המאה ה- 9, תקופת בית עמרי.

מפעל המים הנוסף

מתחת לשערי העיר מגידו התגלתה מערכת מדרגות בנויה יפה. בחפירות המוקדמות העלו שהיו אלה מדרגות כניסה לעיר ששימשו את הולכי הרגל, אך בחפירה שניה גילו, שאותן מדרגות הוליכו למקור מים נוסף, שייתכן שהיה קשור במעיין השני של מגידו. המדרגות בהמשכן פונות בזווית ישרה מזרחה לעבר בריכה מטויחת יפה, והן מובילות לתוך מאגר מים. המפעל מתוארך לתקופתו של אחאב.

רומן מצרי

ראשיתה של מגידו באלף הרביעי לפנה"ס והיא נזכרת לראשונה בתעודה מצרית מימי פרעה תחותמס ה- 3 (המאה ה- 15 לפנה"ס), שבה מסופר על מלחמה בין פרעה למלכי כנען.

פרעה תחותמס, שייצב את השלטון המצרי במסעות מלחמה רבים, הצליח להשתלט בערמומיות על מגידו. עוד במסעו הראשון השיג פרעה תחותמס ניצחון מכריע על מגידו ועל ברית גדולה של מלכי כנען, המערכה במגידו היא הראשונה בהיסטוריה שעל מהלכה נשמרו ידיעות מפורטות כאשר בראש הברית של הערים המתמרדות עמדו מלך קדש ומלך מגידו. חילות הכנענים נאספו ליד מגידו, הצבא המצרי עבר במשך עשרה ימים ממסילה במצריים עד עזה, הבסיס המצרי הראשי בכנען. לאחר 11 ימים נוספים הגיעו המצרים מעזה עד יחם שבשרון וכאן נועץ תחותמס במצביעיו כיצד להתקדם לעבר מגידו.

בפני המצרים עמדו שלושה נתיבים אפשריים מן השרון לבקעת מגידו, דרך אחת קצרה אך מסוכנת, בגלל המעבר בנחל קייני הצר, ושתי דרכים נוחות אך ארוכות יותר, דרך תענך בדרום ודרך צפת בצפון. פרעה בחר לנוע דרך נחל קייני מדרום למגידו מבלי שנתקל בהתנגדות כנענית, אך אז התברר שהאגף הדרומי של חילות הרגלים הכנענים נמצא ליד תענך, ואגפם הצפוני מצפון למגידו, בוודאי בסביבות יוקנעם, נראה כי ההסבר לפרישת הכוחות הכנענים קשור בטקטיקה שהיתה מקובלת עליהם, הם לא סמכו על חיל הרגלים שברשותם, ועיקר מבטחם היה בהתקפת פתע על רכב האויב המוסתר.

אילו היו המצרים מגיעים לתענך או ליוקנעם היה חיל הרגלים הכנעני מתחיל בנסיגה מדומה וחיילות הרכב, שהסתתרו בקרבת מגידו, היו מסתערים במפתיע על האויב בשעת התקדמותו בעמק הפתוח.

הקרב התקיים רק למחרת בוא הצבא המצרי לבקעת מגידו. הרכב הכנעני הסתער על המצרים שהיו ערוכים בשלושה אגפים, אבל אלה הדפוהו והפכו את מנוסתו למפלה מוחלטת, המצרים הרודפים היו כה קרובים לכנענים הנסוגים עד שמגיני מגידו פחדו לפתוח את שערי העיר בפני הנמלטים ומשכום בביגדיהם מעל החומה.

אלמלא עטו המצרים על שלל המחנה הכנעני שמחוץ למגידו, בוודאי היו כובשים את העיר עוד באותו יום. בתוך שללם הרב נמנו 924 מרכבות. מגידו עצמה נלכדה אחרי מצור של שבעה חודשים.

בהמשך מסעותיו הגיע תחותמס עד מיתני והביא תחת שלטון מצריים את ארץ ישראל וסוריה כולה.

בעקבות הניצחון במגידו נחקקו במקדש במצריים תבליטים בצורת "רשימה טופוגרפית" שבה מתוארת שורה ארוכה של מלכי הערים הכבושות כשהם מובלים כשבויי פרעה ולצידם רשומים שמות עריהם.

תגלית במגידו: רואים בכבד

גם בעבר כמו היום, מחפש האדם את התשובות בעזרת אובות וידעונים. בעולם הקדום נחשב הכבד, בדומה ללב, למקום משכנן של הרגשות.

ממצאים ארכיאולוגים וטקסטואליים מלמדים כי בעבר נהגו בני-אדם "לראות בכבד", כלומר, לנחש את הגורל ואת העתיד על פי מצבו של כבד שנלקח מבעל חיים שהוקרב כקורבן.

נראה כי מנהג הראייה בכבד, יסודו בהשקפה שהכבד, כמקומה של הנפש, משקף את נפש האל המקבל ברצון את הקורבן, והניחוש בכבד הקורבן, עשוי לגלות את רצונו הנסתר של האל.

מימצא תבנית כבד שהתגלה במגידו שפך אור ולימד על תהליך הראייה, שנעשה על ידי כהן דת, החל בבחינת קרביה של הבהמה (כבד בדר"כ), לאחר מכן הופרד הכבד מיתר האיברים והונח על כף ידו השמאלית של הכהן או על גבי המזבח. הכהן היה מתבונן היטב בכבד ועל פי צורתו והקווים שנוצרו בו, היה מנחש או פותר שאלה מסוימת.

כדי ללמד כוהנים את מלאכת הראייה בכבד, הועתקו הכבדים לתבניות העשויות טין, ולעיתים אף נחרטו הסברים בכתב יד על גבי תבניות אלה.

באתרים ארכיאולוגים רבים ברחבי המזרח הקדום נתגלו תבניות עשויות טין, התבניות הקדומות ביותר נתגלו בעיר מארי (בסוריה), בסוף האלף השלישי לפנה"ס, שם ייחסו למנהג הראייה בכבד חשיבה מרובה.

בארץ ישראל נתגלו שתי תבניות כבד במגידו, אחת מהן במקדש מן המאה ה- 13 לפנה"ס. בקצור נתגלתה תבנית כבד קדומה יותר, מן המאה ה- 15 לפנה"ס, גם היא במקדש ועליה רשימת מריעין ובישין העלולים להתרחש.

בספר יחזקאל מצוי תיאור מאלף של תהליך קבלת ההחלטות אצל נבוכדנצר מלך בבל (מחריב הבית ראשון), שביקש לכבוש הן את ירושלים והן את רבת עמון.

כאשר הגיע המלך לפרשת דרכים ונאלץ להחליט לאן לגשת תחילה, לירושלים או לרבת עמון, נעזר במאגיה שעמדה לרשותו, בין היתר ראייה בכבד. "כי עמד מלך בבל אל אם-הדרך בראש שני הדרכים לקסם קם, קלקל בחיצים, שאל בתרפים ראה בכבד" (יח', כ"א, -26 יחזקאל).