עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוף > מישור החוף הדרומיעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שמורות טבע וגנים לאומייםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > קרקעות
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
כ-40 קילומטרים דרומית לתל אביב חי ונושם השריד האחרון של שטחי הדיונות הגדולות שכיסו פעם את כל רצועת מישור החוף. עולם הולך ונעלם של צמחים ובעלי חיים, אחד משטחי החולות האחרונים במדינת ישראל שנותרו בתוליים. השטח כולל מגוון רחב של תצורות נוף – חולות נודדים, חולות מיוצבים למחצה, חולות מיוצבים, בתי גידול של מים מתוקים, חורשות שנטע האדם, רצועת חוף חולי ורצועת כורכר.



חולות ניצנים : סופן של הדיונות?
מחברים: זהר צפון; אודי רן


כ-40 קילומטרים דרומית לתל אביב חי ונושם השריד האחרון של שטחי הדיונות הגדולות שכיסו פעם את כל רצועת מישור החוף. עולם הולך ונעלם של צמחים ובעלי חיים, אחד משטחי החולות האחרונים במדינת ישראל שנותרו בתוליים. יחידה אקולוגית משופעת בערכי טבע ונוף שנשארה פחות או יותר כמו שהייתה מאז נטשו אותה רועי הצאן הערבים בשנת 1948. השטח כולל מגוון רחב של תצורות נוף – חולות נודדים, חולות מיוצבים למחצה, חולות מיוצבים, בתי גידול של מים מתוקים, חורשות שנטע האדם, רצועת חוף חולי ורצועת כורכר. בקצה הצפון מזרחי של השמורה, על גבול אשדוד, נמצאת "הדיונה הגדולה" שגובה ראשה הוא כ-52 מטרים מעל פני הים וכ-30 מטרים מעל בסיס הדיונה.

פארק החולות של ניצנים ממוקם בשטחי החולות שמדרום לאשדוד. הוא נתחם בצפון בשטח הבנוי של אשדוד, בדרום בדרך המובילה מכביש אשדוד-אשקלון אל חוף ניצנים, במערב בים התיכון, ובמזרח בשטחים חקלאיים. שטח פארק החולות הוא כ-14 קילומטרים רבועים. הפארק הוקם כתוצאה של שיתוף פעולה בין הקרן הקיימת לישראל ובין החברה להגנת הטבע, והוא מנוהל במשותף על ידי שני הגופים האלה (למרות השוני הבסיסי בתפיסת עולמם). פעילות הפארק מתנהלת ממרכז קרן קיימת בגילת ומבית ספר שדה שקמים הנמצא באתר ניצנים הישנה.

מבין הגופים העוסקים בשמירה ובטיפוח הטבע, קרן קיימת היא הגוף הביצועי היחיד הקיים בישראל. כך למשל לאחר 15 שעות עבודה מאומצת אושרה בממשלה תוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור (תמ"א 22) שהותוותה בידי הקרן הקיימת. במסגרת התפיסה החדשה שהביאה איתה תמ"א 22, הוגדרו בתוכנית זו שטחים כ"יער פארק חופי" – איזור לטיפוח ושימור המרכיבים הטבעיים. במסגרת התפיסה החדשה הוגדרו שטחים מסויימים של חולות הארץ, בינהם כשמונה קמ"ר מחולות ניצנים, "כיער פארק חופי" בהם ישמרו משאבי הנוף הטבעיים. בהתאם לכך מתבססת עיקר הפעילות בפארק ניצנים על מערך חניונים, ברמות פיתוח שונות, שמיקומם בשולי השטח, ובסיורים אל לב השטחים תוך שמירת מקומות לא מופרעים, ויצירת אזור חייץ בין המערכת הטבעית לבין השטחים האורבנים שסביבה.

לאחר שכמעט חוסלו עתודות הכורכר, שכרייתו העלתה את מי התהום ויצרה אגמים (אגב, מי התהום הגלויים ממשיכים לשמש לשתייה), עומדים גם עתודות הזיפזיף של המדינה להסתיים. פרט לכיבוש חולות ניצנים על ידי השטחים הבנויים של אשדוד, עומדים החולות בפני איום הטרקטורים והמשאיות השואבות את המשאב הצהוב. צילם: אודי רן.

חולות ניצנים בנויים משני רכסי כורכר עיקריים שכיוונם צפון-מזרח דרום-מערב, והם עוקבים אחרי קו החוף. השטח כולו מכוסה שדות חול במצבי ייצוב שונים (ייצוב עקב התפשטות הצומח): חול נודד, דיונות מיוצבות למחצה ודיונות מיוצבות. כיוון התקדמות הדיונות נקבע על ידי כיווני הרוח העיקריים המסיעים את החולות. באזור אשדוד הרוחות העיקריות הגורמות להסעת החול הן רוחות דרום-מערביות, ולכן כיוון התקדמות הדיונה הוא מדרום-מערב לצפון-מזרח. על מנת לאפשר מעבר חול אל שטחי החולות דרוש מסדרון הסעת חול שכיוונו צפון-מזרח דרום-מערב, ורצועת חוף פנויה מבינוי ברוחב של שלושה קילומטרים. רק רוחות שעצמתן עולה על שבעה מטרים בשנייה מסוגלות להניע את גרגרי החול, והרוחות העיקריות המסיעות את החול הן רוחות החורף שעצמתן מגיעה עד ל-20 מטרים בשנייה.

כושר ההסעה של הרוח הולך ופוחת ככול שמתרחקים מהחוף, ולכן מהירות הסעת הגרגרים פוחתת אף היא. ככול שמתקדמים מזרחה קצב תנועת הדיונות קטן, ולכן את הדיונות הגדולות ביותר מוצאים דווקא בחלק המזרחי של השטח. הגדולה מביניהן היא הדיונה הגדולה שעל גבול אשדוד. בראשית שנות ה-90 עמדה הדיונה במרכז מאבק ציבורי גדול, בעקבות תכנית המתאר החדשה של אשדוד שהגדירה את שטחי הדיונות שמדרום לעיר וביניהם הדיונה הגדולה כאזורי בינוי. המאבק כלל את הגופים הירוקים, תושבים מקומים ובעלי רכב שטח להם משמשת הדיונה כאתר ספורט מוטורי. בעקבות המאבק הציבורי חל שינוי בתכנית המתאר של העיר, אם כי לתכנית החדשה אין עדיין מעמד חוקי.

הצמחייה היא למעשה הגורם הקובע את מידת הייצוב של השטח, וההבדל בין דיונה נודדת לדיונה מיוצבת נובע מההבדל בשיעור הכיסוי הצמחי. אם מביטים בצילומי אוויר משנות ה-40, ניתן לראות ששטח פארק החולות היה חשוף מצומח פרט לשקעים – שם היו שטחים מעובדים. בצילומי אוויר מאוחרים יותר אפשר לראות איך הצומח מתבסס בחולות, וכיום קיים מצב בו חלקים גדולים מהשטח כבר מכוסים בצמחים, ושטחים רבים אחרים נמצאים בתהליך של כיסוי. עדיין לא ידוע אם התהליכים האלו יימשכו ואם נגיע בסופו של דבר לסגירה מלאה של השטח על ידי הצומח ולייצוב מוחלט של הדיונות, או שהתהליך יגיע לשיווי משקל, ושיעור הכיסוי יישא קבוע. בכל מקרה קיים החשש שאם התהליכים הנוכחיים יימשכו ייעלם נוף הדיונות המוכר לנו.

עקב ייצוב הדיונה על ידי צמחייה, הדיונות מצויות היום בתהליך מעבר מדיונות רוחביות (דיונות ישראות שמדרונן ניצב לכיוון הרוח), ודיונות בצורת סהרון (דיונות שבהן הצד הסגור פונה לכיוון הרוח), לדיונות פרבוליות בצורת האות U (דיונות בהן החלק הפתוח פונה לכיוון הרוח). חשוב להדגיש שקצב השינוי בשטחים חוליים מהיר מאוד ביחד לתהליכים אחרים המתרחשים בטבע. אבל מבחינת קנה המידה האנושי, גורם הזמן אותו אנו מכירים, התהליכים אינם כה מהירים. למרות שסכר אסואן מקטין את קצב הגעת החול לחופי מדינת ישראל, עדיין קיים מאגר חול המספיק להזנת שטחי החול הפנימיים לפחות עוד כ-50 שנים, לפני שיורגש המחסור.

ראש הדיונה הוא החלק היציב ביותר בדיונה, הנתון פחות משאר חלקי הדיונה לתהליכי ההסעה (הפעילות העיקרית היא על המדרון שפונה לרוח). לכן, הצומח מתבסס תחילה בראש הדיונה. בצילומי אוויר ניתן לזהות שטחים בהם מתחיל תהליך ייצוב, לפי פסי הצומח העוקבים אחרי ראשי הדיונות. הצמח הראשון המגיע לראש הדיונה הוא צמח דגני הנקרא ידיד החולות. ידיד החולות מהווה מלכודת חול, בולם את תנועתו ויוצר סביבו תלולית של חול. כשראש הדיונה מתייצב, ידיד החולות מתכסה בחול ומת, ואת מקומו תופסת הלענה החד זרעית. מראש הדיונה מתפשט הצמח את המדרון התלול של הדיונה המוגן מרוח.

לפעילות האנושית יש השפעה מכרעת על מידת ייצוב החולות. עד 1948 שכן ממזרח לחולות הכפר הערבי איסדוד שמנה כ-3,500 תושבים. תושבי הכפר עיבדו שטחים חקלאיים בשקעים שבחולות, והחולות עצמם שימשו לרעיית עדריהם. כתוצאה מהפעילות האנושית, הכסות הצמחית של החולית הייתה נתונה להסרה תמידית, ועל ידי כך נשאר האופי הנודד של החולות. בשנת 1948, כאשר הכפר ניטש ונהרס, נפסקה הפעילות בשטח. באופן פרדוקסלי, ככול שגדלה המודעות לשמירת הטבע ולשמירה על שטחי החולות, הפעילות בשטח קטנה, ובעקבות כך לצומח היה קל יותר להתפשט ולהתבסס.

בפארק החולות יש כמה ריכוזים של שיטה מלבינה (Acacia albida), עץ שמקורו טרופי ומוצאו בסוואנות של אפריקה. העץ מהווה כפי הנראה שריד מהתקופה בה שרר באזור אקלים חם ולח יותר. בארץ השיטה המלבינה לא מייצרת על פי רוב זרעים ופירות, וגם כשהיא מייצרת אותם הם לא פוריים. שיטת ההתחדשות שלה היא מנצרים היוצאים משורש עץ האם, ובהתאם לכך היא יוצרת נוף סבוך של קבוצות גדולות וצפופות המרוכזות בשטח מצומצם.

עץ נוסף אותו מרבים לראות בשטח הוא פיקוס השקמה (Ficus sycomorus). השקמה היא עץ נשיר וגדול שמוצאו מהסוואנות של אפריקה. בארץ הוא פליט תרבות – עץ שהובא וניטע על ידי האדם. באזור מוצאה השקמה מואבקת על ידי צרעות המטילות את ביציהן לתוך פרי השקמה, וגורמות להפריית הפירות. מכיוון שצרעות אלו אינן נמצאות בארץ, השקמה יכולה להתרבות רק מייחורים, וכל עצי השקמה שאנו מכירים בארץ ניטעו בידי האדם. עצים אלה הובאו לארץ לפני אלפי שנים דרך מצרים. הם ניטעו בעיקר בגלל שהשקמה נודעה בקורות הישרות והחזקות שניתן היה להפיק ממנה. פרי השקמה אכיל אך טעמו אינו משובח. בעבר נעשתה בפרי פעולת בליסה – פגימה בקליפת הפרי כדי להשביח את טעמו. מסופר על הנביא עמוס שמעיד על עצמו "כי בוקר אנוכי ובולס שקמים" (עמוס ז', 14). השקמים של פארק החולות מופיעים כשדרה אורכית בגבול בין השטח החולי לשטח החקלאי. שדרה זו היא שריד לשדרת השקמים הגדולה שהייתה בין עזה ליפו, והקבילה לדרך הים הקדומה. שרידים שלה ניתן למצוא גם באזור יבנה לאורך נחל שורק.

בשנות ה-20 החלו הבריטים בפעולות ייעור בשטח עליו שוכן כיום הפארק. כדי לעצור את תהליכי הבלייה של החוף הם נטעו שורה של עצי אשל לאורך החוף ובמרחק מה ממנו. עצים אלו שימשו מלכודת לחול ויצרו את הדיונה החזיתית המקבילה לחוף. חורשה נוספת שהבריטים נטעו היא חורשה הנקראת החורשה המנדטורית. זו חורשה באורך של כ-400 מטרים הצמודה לאזור התעשייה של עד הלום ומורכבת בעיקר מאיקליפטוסים ומעצי מחט שונים.

חורשות נוספות אותן נטע האדם הן חורשות השיטה המכחילה וחורשות האיקליפטוסים שנטעו אנשי הקרן הקיימת. בתחילה נעשה מאמץ לעצור את שטחי החולות כיוון שהם איימו על הקרקע החקלאית באזור. למטרה זו נטעו עצי שיטה מכחילה (Acacia cyanophylla) רבים. לעץ זה כוח חיות מדהים ועם הזמן הוא הפך "לעשב רע" שלא ניתן להיפטר ממנו. כאשר גדלה ההכרה בחשיבות החולות, הופסקה נטיעת העץ. בשלב מסוים עלה הרעיון לעקור את השיטה המכחילה. אז התברר שעם הצטמצמות שטחי המחיה והמסתור של הצבאים החיים באזור, הפכו עצי השיטה המכחילה לאחד ממקומות המסתור החשובים ביותר עבורם, כך שכל פגיעה בחורשה של עץ זה תגרור פגיעה באוכלוסיית הצבאים.

בפארק החולות נמצאים גם שרידי בוסתנים רבים, בעיקר שרידי התרבות החקלאית שהתקיימה באזור עד 1948. בבוסתנים גדלים עצי דקל, רימונים, תאנים, שקדים וזיתים. החקלאות באזור הייתה בשיטת המאוסי המוכרת מצפון רצועת עזה וסיני, המבוססת על קיום מי תהום גבוהים. לכן שרידיה ממוקמים בשקעים בהם פני הקרקע קרובים יותר לשכבת מי התהום. החקלאים היו חופרים בארות עד שכבת מי התהום ושותלים את הגידולים כך ששורשיהם יימצאו סמוך למים. כיום, במסגרת שיקום הבוסתנים על ידי הקרן הקיימת, נעשה ניסיון לשחזר את שיטות הנטיעה הישנות.

בשנים האחרונות יש בשטח הפארק פעילות גוברת והולכת של רכבי 4x4 החותכים את "ים החולות" לאורך ולרוחב. פעילות בלתי מבוקרת זו גורמת להרס בתי הגידול וליצירת נוף חולי סטרילי. רכבי השטח אינם מסתפקים בשבילים הקיימים,פורצים בשטח שבילים חדשים, מחסלים צמחים, יוצרים מפגעי רעש המזיקים לבעלי החיים, דורסים לעתים בעלי חיים, ואף מסכנים טיילים המגיעים לאזור איום נוסף על השטח הוא כרייה וחציבה לא חוקית. האזור נגיש, יש דרך טובה המחברת אותו לאשדוד, ולכן קל להגיע אליו עם ציוד מכני ולבצע פעולות כרייה בלתי חוקיות שהרווח מהן עצום והקנסות, מגוחכים. בשטח פועלת ברישיון מחצבה אחת, מחצבת ניצנים, הממוקמת בראש רכס הכורכר המערבי. כתוצאה מהכרייה נוצרה בשטח טופוגרפיה הפוכה. כלומר, הנקודה שאמורה להיות הגבוהה ביותר בשטח היא אחת הנמוכות, ונוצר נוף הדומה למכתש. בנוסף, במהלך פעולות החציבה נחשפה במקום שכבת מי התהום וחלקה הדרומי הפך לברכות מי תהום. במקום גדלה צמחיית מים מתוקים, ויש שם ריכוז של עופות מים. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחבר בין כל הברכות במטרה להפוך אותן לאתר תיירות ושיט.

בגבול פארק החולות נמצאים שני אתרים ארכיאולוגיים חשובים, תל אשדוד ואשדוד ים. תל אשדוד הוא שריד ליישוב שהתקיים באזור מהתקופה הכנענית הקדומה ועד התקופה הביזנטית. על שרידיו נבנה הכפר איסדוד. אתר נוסף הוא מצודת אשדוד ים הנמצאת על החוף בגבולה הדרומי של אשדוד. מצודת אשדוד ים נבנתה בתקופה הערבית הקדומה, ונשתמרו בה הסוללה שהקיפה את העיר, חלק מקיר ההגנה לאורך הים, שרידי מצודת העיר ומגדלי השמירה.

תכניות נוספות המאיימות על השטח הן תכניות לבניית כפרי נופש לאורך רצועת החוף. בנייה זו תמנע את הסעת החול אל פנים השטח ותשנה את אופיו, מאי של שקט בלב האזור האורבני, לריביירה עירונית מפותחת. כך למעשה יבוטלו הדברים שבגללם האזור כה מיוחד. תכניות אלה לוטשות עיניים רעבות אל השטח ורואות בחולות אך ורק מצע לגידול אורבני. הקרן הקיימת, לעומת זאת, רואה את פארק החולות כאזור לשימור ערכי טבע ייחודיים, שטח בתולי בו האדם יכול להיעלם ב"ים החולות" ולא לחוש בפיתוח המואץ מסביבו.

על מנת לאפשר שיט בברכות מי התהום שנתגלו עקב כריית הכורכר חיברו את הברכות לאגם אחד. מי שגילו את האזור כמקום קיט הם בעיקר עולים מרוסיה בני אשדוד, המנסים את כוחם בדיג (???).
השיטה המכחילה (Acacia cyanophylla) שבשלבים הראשונים ניסו לעצור את התפשטותה המהירה בפארק נתגלתה כמקום מחסה מועדף לצבאים ששטח מחייתם צומצם עקב ההתפשטות העירונית. צילם: אודי רן.


אל האסופה מסע במרחבי כדור הארץ : פרקים נבחרים בגאוגרפיה פיזית3

ביבליוגרפיה:
כותר: חולות ניצנים : סופן של הדיונות?
מחברים: צפון, זהר ; רן, אודי
תאריך: מאי 1998 , גליון 31
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית