הנתח של הפחם בעוגת האנרגיה הגלובאלית הולך ומצטמצם והוא צפוי לקטון ב- 2020 ל- 19%, לעומת 22% ב- 1999 ו- 27% ב- 1985, צופה מינהל המידע של משרד האנרגיה האמריקאי (EIA ). הביקוש הגלובאלי לפחם צפוי לגדול עד 2020 ב- 1.5% לשנה בממוצע, "עם פערים משמעותיים" בין אזורי העולם השונים.
הביקוש לפחם צפוי לרדת במערב אירופה, במזרח אירופה וברפובליקות של בריה"מ לשעבר, ולעלות בארה"ב, ביפאן ובמדינות המתפתחות. המינהל מציין שנתוני התחזית אינם משקפים את ההבדלים הגדולים בין מדינות העולם השונות בשיעורי הגידול הצפוי בשימוש בפחם. כ- 92% מהגידול הצפוי בביקוש לפחם עד 2020 מקורם בסין ובהודו, שאחראיות ל- 29% מהעלייה הצפויה בביקוש העולמי לאנרגיה ב- 2020.

צריכת הפחם הגלובאלית הסתכמה ב- 2000 ב- 2.186 מיליארד טון שווה ערך נפט (toe) , עלייה של 1.2% לעומת השנה הקודמת, לפי "הסקר הסטטיסטי השנתי על האנרגיה הגלובאלית 2001" שעורכת "בי. פי.".

ארה"ב צופה שהפחם יגשר על הפער בין הגידול בביקוש לאנרגיה והתפוקה המקומית. עתודות הפחם האמריקאיות יספיקו ל- 250 שנות צריכה נוספות, אף שהתפוקה המקומית אינה עונה עתה על כל הביקוש. "דו"ח הפחם הבינלאומי" צופה שהעלייה בתפוקה תענה על כל הביקוש המקומי באמצע השנה הבאה, וארה"ב תחדל לייבא פחם מקולומביה, מוונצואלה ומדרום אפריקה.

התפתחות הטכנולוגיה תקטין את הנזק הסביבתי משרפת פחם ותגביר את האטרקטיביות שלו, אולם באסיה (למעט סין והודו) ובאירופה צפוי המשך הירידה בביקוש. מחירי הנפט הגבוהים תרמו לעלייה בביקוש, משום שבמדינות רבות באירופה ניתן להשתמש בפחם לייצור חשמל, אם מחיר הנפט גבוה מדי. יצור הפחם באירופה צפוי אף הוא לקטון, בעיקר בגלל מיעוט השקעות, חשש מפגיעה באיכות הסביבה וביטול סובסידיות.

החששות מפגיעה באיכות הסביבה מעיבות על עתיד השימוש בפחם. שתי צרכניות הפחם הגדולות בעולם, ארה"ב וסין (טבלה 2), הן ה"יצרניות" הגדולות בעולם של פחמן דו-חמצני (25% ו- 11% בהתאמה).לפי תחזית EIA תתרום שרפת פחם ל- 30% מפליטות הפחמן הדו חמצני בעולם ב- 2020. המטרה היא להוכיח שהפחם אמין וניתן להקטין את זיהום האוויר שנגרם משרפתו, אומר רון קנאף, מנכ"ל "מכון הפחם העולמי". הוא מציין שנושא הפקת אנרגיה עם אפס זיהום אוויר נמצא בשלבי תכנון, אף שלפני עשור לא הועלה אפילו כנושא למחקר.
תומכי השימוש בפחם מצביעים על העתודות הגדולות ברחבי העולם המספיקות ל- 227 שנים בקצב הצריכה הנוכחי (טבלה 1), לעומת יחס עתודות/תפוקה של 40 שנה בנפט ו- 61 שנים בגז טבעי. תעשיית הפחם תוסיף להתקיים, אומר טים ג'ונס, עורך "דו"ח הפחם הבינלאומי", והצעדים לשמירה על איכות הסביבה, כפרוטוקול קיוטו, לא יביאו להכחדתה. "יפלו כמה קורבנות, אך התעשייה תוסיף להתקיים".
(Petroleum Economist, 9/01)