הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > מישור החוף > מישור החוף הדרומיעמוד הבית > ישראל (חדש) > יישובים > ערים ויישובים עירוניים
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
על אשקלון בתקופות היסטוריות שונות.



אשקלון : עבר והווה


"מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" חד שמשון, גיבור המקרא, לשלושים מחבריו במסיבת כלולותיו עם אישה פלשתית. בעבור פתרון, הבטיח שמשון, יקבל כל אחד מהם חליפה. במקרה של כישלון ייאלץ כל אחד מהם לתת לו חליפה. שבעה ימים תמימים התחבטו החברים בחידה, וכשראו שהאתגר המחשבתי עולה על היכולת המוחית, גייסו את אישתו הטרייה של שמשון לעזרתם. זו הפעילה על שמשון את קסמיה, השיגה ממנו את פתרון החידה, וגילתה אותו לחבריו. כשהסתבר לו שהחידה נפתרה בדרכים לא כשרות, ירד שמשון לאשקלון, הרג שלושים פלשתים, ואת חליפותיהם נתן לפותרי החידה.

הפלשתים, שהגיעו לאשקלון במאה ה- 12 לפסה"נ, הפכו אותה לחברה בברית של חמש הערים הפלשתיות המרכזיות. לעיר היה מעמד מיוחד גם בחיים המדיניים וגם בכלכליים, והיחסים בין הפלשתים ובין העברים בתקופת המלכים שאול ודוד מזכירים לא במעט את אלה השוררים ביניהם גם היום... בקינתו על מות שאול אמר דוד "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון" משום שידע שאבלו של האחד הוא יום שמחה לשני. השנאה הזו, אגב, נמשכה גם בתקופה הרומית בין אשקלון הנוכרית ובין היהודים.


פסל של האלה איזיס ותינוקה חורוס. צילם: מייקי ליניאל.


ואם הדברים הללו נראים כהיסטוריה רחוקה, הרי שראיות היסטוריות וחפירות ארכיאולוגיות באזור מעידות, כי ההתיישבות באשקלון החלה כבר לפני כ- 5,000 שנים, מה שמכתיר אותה לאחת הערים העתיקות ביותר בעולם. דיונות החול הזהובות של אשקלון כיסו במשך שנים רבות את ההיסטוריה הסוערת של העיר, הכוללת מלחמות אינספור ותהפוכות שלטוניות ,שבזכותן חי בעיר מגוון גדול של עמים. מאלה נותרו בעיר החוף ממצאים רבים, והחפירות המתנהלות בה היום הן חלק ממהפכה תיירותית, שמתרחשת באשקלון בשנים האחרונות.

במהלך החפירות נחשפו בלבו של פארק אשקלון שלחוף ימה, יותר מ- 1,500 שלדים של כלבים שנקברו במאות ה- 6-5 לפסה"נ, שקבעו שיא בקבורת היות עתיקה במזרח הקרוב. שלדי הכלבים, כלבי ציד כנראה, דומים מאוד לכלב הכנעני בן ימינו. את הכלב הנקבר - גור או בוגר, זכר או נקבה, הניחו על צדו בבור רדוד, קיפלו את רגליו וכרכו את זנבו מאחורי רגליו האחוריות. פשר הקברים המוזרים האלה נשאר בגדר תעלומה, לא ברור מי קבר את הכלבים ומדוע, אך מאחר שהשלדים נמצאו שלמים וללא סימני אלימות, מניחים שהכלבים מתו מוות טבעי.

האהבה לכלבים היא, כנראה, לא הסיבה לקבורה. מיקומו של האתר במרכז העיר והמחשבה שהוקדשה באופן שווה לקבורת הגורים שרק נולדו ולבוגרים, מעידים על יחס שונה מאהבה פשוטה של אדם לכלבו. נראה, שהכלבים היו בעלי-חיים מקודשים. העמים שהשפיעו על אשקלון באותה תקופה היו רבים, בין אם אנשיהם התגוררו בעיר ובין אם הם פקדו אותה לפרקים; קוברי הכלבים לא היו, כנראה, יהודים מאחר שאלה לא חיבבו כלבים במיוחד. בני קרתגו, כמו בני תאילנד, היו אוכלי כלבים, והמצרים נהגו לחנוט את הכלבים טרם קבורתם.

תופעה דומה בממדים קטנים יותר נתגלתה בערים פניקיות. ייתכן, שהכלבים נקברו כחלק מפולחן מרפא של אלוהות פניקית, שכן במסופוטמיה היה פולחנה של אלת הרפואה, גילה ניניסנה, קשור בכלבים מקודשים, להם יוחסו תכונות מרפא.

נהוג לחשוב, שאשקלון היא בעלת עבר מפואר בזכות מעמדה בתקופת המקרא, אולם חשיבותה זו הייתה אזורית בלבד. לשיא פריחתה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית, הגיעה אשקלון בתקופת השלטון הרומי החל משנת 63 לספירה. כבר בתקופה ההלניסטית-חשמונאית נהנתה אשקלון ממעמד של עיר עצמאית, הפעילה שוק עירוני והטביעה מטבעות. סמל המטבעה של אשקלון היה יונה, המייצגת את האלה הראשית של העיר, טיכי-עשתורת.

לאשקלון היו קשרים טובים עם הורדוס אף שלא הייתה תחת שלטונו. הוא העניק לאשקלון בתי מרחצאות ומעיינות וכן סטווים ענקיים. אך כמקובל באותם ימים, שמה של העיר נקשר גם בתככים ובמזימות: בשנותיו האחרונות של הורדוס האשים אחיו החורג, את בנו של הורדוס, אנטיפטר, באשמת שווא שה"בוגד" הכין באשקלון מנת רעל כדי להרעיל את הורדוס, שימיו קרבו ממילא. הורדוס חיפש בעיר, אך לא מצא דבר.



בזמן השלטון הרומי שירתו האשקלונים בצבא הרומי והיו מעורבים בחיי האימפריה. בזכות שיתוף הפעולה בינם לבין רומא, הוענקה אזרחות רומית לרבים מתושבי אשקלון, בתקופה שבה נשללה הזכות הזאת מרוב תושבי האימפריה. שטחה המצומצם של העיר לא הספיק להכיל את האוכלוסייה שהלכה וגדלה, וסביב העיר הוקמו כפרים וחוות.

תושבי העיר נהנו מרמת חיים גבוהה, ועירם הפכה להיות מרכז תרבות ואמנות. בעיר היו קיימים מוסדות שלטון ומבני פולחן שונים. בחפירות הראשונות, שערכה בעיר משלחת בריטית בשנת 1921, נתגלו שרידיו של בית מועצה גדול מן התקופה הרומית - הבסיליקה של העיר, חצר מוקפת טורי עמודים, שקירותיה ורצפתה נבנו כולם משיש. בימיו היפים יותר הגיע אורכו של טור העמודים ל- 110 מטרים! בבסיליקה התקיימו הופעות אמנותיות, תרגילי צבא וטקסים דתיים. אשקלון נחשבה כמרכז ללימודים גבוהים, ומבתי האולפנא שלה יצאו מלומדים בעלי שם. כמרכז רוחני פעיל העניקה מועצת העיר של אשקלון אזרחות כבוד לפנטומימאי מצטיין מבית שאן...

מבני ציבור נוספים שנועדו לרווחת התושבים ולשמירה על איכות החיים היו מאגרי המים ובתי המרחץ. על קיר אחת מבריכותיו של בית מרחץ גדול ומפואר, ששרידיו נמצאו בחפירות, הייתה חקוקה הכתובת המפתה "היכנס והתענג". הנוהג לרחוץ היה מעשה שבשגרה בקרב בני המעמדות השונים בעיר. ההלכה מספרת על חכמים שרחצו בבית המרחץ של אשקלון: "מעשה ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באין באשקלון וטבל רבן גמליאל במרחץ ואונקלוס הגר בים".

הספורט לקח אף הוא חלק חשוב בחייה התוססים של העיר: אשקלון אירחה תחרויות ספורט שנתיות בינלאומיות. על כך מעיד, בין היתר, סיפורו של אתלט מפורסם יליד סוריה, המונצח על-גבי עמוד במרכז עירו לאודיקיה. בכתובת משנת 221 לספירה, מתאר הבחור קריירה מפוארת של ממש וזכיות רבות בתחרויות ספורט שונות, וכשהוא מפרט את התארים הרבים שקטף, הוא גם מספר שניצח במשחקים "שהפרס בהם כיכר כסף: (במשחקי) אשקלון, בית שאן, צידון שלוש פעמים..."

כעיר נמל בעלת אדמה פורייה, הייתה אשקלון מרכז של חקלאות ומסחר. בתקופה הרומית-ביזנטית התוצרת החקלאית הייתה מקור עושרה של הארץ בכלל ושל אזור אשקלון בפרט. אמנם קצת קשה להאמין, אך בשטחי הדיונות הסובבים את אשקלון גידלו חיטים, מטעי תמרים, גינות ירק וכרמים. בצל הגינה הקרוי עד היום "הבצל האשקלוני" (Cepa Accalonia) היה מוצר ייצוא אשקלוני. פליניוס כינה אותו "אסקלוניה" ומכאן נגזר שמו בלשונות אירופיות שונות.

אך לא רק תוצרת חקלאית גדלה בגניה של אשקלון, העיר הייתה יצואנית של מוצר קוסמטי, שהיה בעל חשיבות גדולה כבר באותם ימים - צמח הכופר שהוא החינה, המשמשת לצביעת שערן של נשות המזרח. הכופר, כך העיד פליניוס האב, המחבר הרומי, היה משובח, ואיכותו נפלה רק מהכופר של מצרים. לא פלא, אם כן, שמחירו היה גבוה – ליטרה אחת (327 גרם) של כופר נמכרה בחמישה דינרי כסף, זאת בשעה ששכרו החודשי של חייל היה פחות מעשרים דינרי ייצור הכופר ומכירתו נשאו בצדם רווח כספי נאה והיוו מקור הכנסה לא מבוטל לרבים מתושבי אשקלון.

גם במותם שמרו בני אשקלון על "איכות חיים" גבוהה, כפי שמעידים הקברים והסרקופגים המפוארים שנמצאו במקום. סמוך לחוף הים נתגלתה בשנת 1937 מערכת קברים של משפחה רומית עשירה שישבה בעיר, הידועה כ"הקבר הרומי". הקברים שוכנים בקצה המזרחי של מתחם המרינה. אחד מהם, "הקבר המצויר", נבנה במאה השלישית לספירה והוא כולל חדר תת-קרקעי מקומר ובו ארבע קשתות קבורה. חללו-הפנימי מעוטר בתמשיחי צבע ובהם תיאורים שונים מעולם החי והצומח. מאחר שמערת הקבר התגלתה כשהיא מלאה כולה חול רטוב, נגרמו נזקים לציורי הקיר.

אחד הממצאים החשובים מהתקופה הרומית הוא שני ארונות קבורה (סרקופגים) המצויים בגן הארכיאולוגי במרכז אפרידר. ארונות הקבורה הללו הם המפוארים ביותר שהתגלו בישראל: הם עשויים שיש בהיר ומעוטרים בתבליטים מרהיבים המתארים סצינות מתוך המיתולוגיה ופרטים מעולם החי והצומח. על-גבי המכסים של שני הסרקופגים מגולפים שני בני זוג, המתוארים בצורה גולמית, ללא פרטים מזהים. מניחים, שעיצובם הסופי של הפנים נועד להיעשות בהתאם לתווי פניהם של לקוחות לעתיד לבוא. ארונות הקבורה הללו יובאו, כנראה, מיוון או מאסיה הקטנה.


פסל מן התקופה הרומית של גבר לבוש טוגה. הפסל ניצב בחצר המוזיאון שבמרכז אפרידר. צילם: מייקי ליניאל.


בתקופה הביזנטית הייתה אשקלון מרכז לסחר משגשג ביינות ארץ הקודש, שיוצאו לארצות אירופה הנוצריות. היין המשובח יוצר בגתות הגדולות שנמצאו בעיר, באתר המכונה "עיר היין". יינה של אשקלון היה מפורסם בארצות השכנות כמו מצרים וסוריה, ועליו היה מבוסס קיומם הכלכלי של רבים מתושבי אשקלון והסביבה. באחד מציורי הקיר של מערכת הקברים הרומית מתואר נער בוצר ולידו סל מלא ענבים. בחיבור מאמצע המאה הרביעית לספירה, המכונה "תיאור העולם כולו", נכתב: "אשקלון ועזה, ערים חשובות והומיות במסחר ושופעות הכל, שולחות לכל ארץ מצרים וסוריה את היין הטוב ביותר". סמוך לגתות נמצאו בתי יוצר שבהם ייצרו קנקנים, ששימשו לאגירת היין המיוצא, ואלה יוצאו לארצות שונות דרך נמל אשקלון. כדי לשמור על איכות הסביבה מוקמו בתי היוצר עם כיוון הרוח, מדרום או ממזרח לעיר, כדי להרחיק מהעיר את העשן שפלטו. באותה תקופה הפכה אשקלון לעיר נוצרית ונבנו בה כנסיות רבות ומפוארות. שתי כנסיות ביזנטיות נחפרו בשכונת ברנע של היום. בסביבות אשקלון התגלו 35 אתרי התיישבות ביזנטיים מן המאות ה- 4-7 לספירה, שהיו העורף החקלאי של העיר.

כבר בתקופה ההיא הייתה אשקלון אזור תיירותי; בין האטרקציות התיירותיות שהציעה העיר היו בארות המים שנחפרו, על-פי המסורת, בימי אברהם. היהודים היו המיעוט היחיד בעיר שהורשה לקיים את מצוות דתו ולהחזיק בית-כנסת. מבתי הכנסת נותרו שברי סורג מעוטר ועליו תבליט של מנורה, שופר ואתרוג וגם כתובות בעברית.

עם הכיבוש המוסלמי, במאה השביעית לספירה, זכתה העיר לחשיבות גדולה במסורת המוסלמית, בין היתר, בשל האמונה לפיה יקומו בעיר לתחייה 70,000 איש שיהיו פטורים מהחובה לתת דין-וחשבון על מעשיהם... בשנת 1153 נפלה העיר בידי הצלבנים, אך שלטונם החזיק מעמד זמן קצר בלבד, והמוסלמים, בהנהגת הסולטן הממלוכי בייברס, חזרו וכבשו אותה בשנת 1270. מחשש שהצלבנים ימצאו בין חומותיה

מקלט בטוח החריבו המוסלמים את העיר. במשך מאות השנים הבאות היתה העיר נטושה והרבה, ורק עם הקמת מדינת ישראל נבנתה אשקלון ויושבה מחדש.

ביבליוגרפיה:
כותר: אשקלון : עבר והווה
תאריך: אפריל-מאי 1997 , גליון 21
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית