הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > היסטוריה במבט רב-תחומי > היסטוריה וארכיאולוגיה > העת העתיקה
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ


תקציר
מידע על חקר מערת נחל עמוד: מי היו בני האדם שחיו במערה, וכיצד משתבצת מערת עמוד בתקופת הפלאולית-התיכון בלבנט.



איש הגליל : חידוש החפירות הפרהיסטוריות במערת עמוד
מחברים: אבישי גינזבורג; אראלה חוברס; פרופ' יואל רק


המחקר הפרהיסטורי בארץ ישראל החל ב-1925 במערות נחל עמוד. למרבית הפליאה פסחו הארכיאולוגים על מערת עמוד. רק בשנת 1961 משהגיעה קבוצת ארכיאולוגים יפנים לאתר התגלתה המערה כאתר ארכיאולוגי בעל חשיבות פרהיסטורית. החפירות בנחל עמוד נפסקו ב-1964 והתחדשו לאחר כשלושים שנה בידי משלחת בניהולו של פרופ' יואל רק.

נחל עמוד הוא נחל איתן, הזורם בתלילות לאורך מסלול של 22 ק"מ, מגובה של 910 מטר מעל פני הים אל הכינרת הנמצאת 212 מטר מתחת לפני הים. בחלקו התחתון של הערוץ ערץ הנחל בסלעי הגיר ועיצב מצוקים זקופים ויפהפיים משני צדי הוואדי. במצוקים האלה, שוכנות מערות קרסטיות אחדות, מרשימות ביופיין. במערות האלה התמקד ראשית המחקר הפרהיסטורי בארץ ישראל, אשר החל ב-1925. היה זה הארכיאולוג הסקוטי פרנסיס טרוויל פיטר, שבמסעותיו באזור גילה וחפר שלושה מבין ארבעת האתרים הפרהיסטוריים שבמערות. ממצאו המפורסם ויקר הערך ממערת זוטייה (בערבית: מערת השודדים) היה עצם מצח גולגולת של הומיניד שכונה "איש הגליל". גילה המשוער 220-300 אלף שנה, והיא מזוהה כיום כשייכת להומו ספינס קדום – אב טיפוס ארכאי של המין שלנו.

באופן מפתיע למדיי פסח טרוויל פיטר על מערת עמוד. הדבר תמוה, שהרי כל המטייל בנחל עמוד אינו יכול שלא לראות את המערה. היא ממוקמת בתוך מצוק כ-30 מטר מעל ערוץ הנחל, ממש לצד העמוד שעל שמו קרוי הנחל. שנים רבות עברו עד שהתגלתה המערה הזאת כאתר בעל חשיבות פרהיסטורית וזכתה לכבוד הראוי לה. היתה זו קבוצת ארכיאולוגים יפנים דווקא אשר גילתה את הדבר. הם פקדו את המערה בשתי עונות חפירה: ב-1961 וב-1964. סיפור עלילותיהם של היפנים מתועד היטב בספרות המקצועית. אלה סמכו על עצמם בלבד; אף אחרון המסמרים, כך מסופר, הובא במיוחד מיפן לצורך הפרויקט. התעלמותו התמוהה של טרוויל פיטר היא כנראה רק חידה אחת מיני רבות הקשורות באתר אפוף חידות זה.

במבט ראשו נראה האתר כמצבור סתמי של שכבות עפר על גבי מדרון תלול. ואולם, בראשיתה היתה מערת עמוד מערת פעמון קארסטית טיפוסית לכל דבר. מערה שנוצרה כתוצאה מחלחול מים והמסת הסלע הגירני. ארובת המערה נפתחה אל המישור שמעל המצוק. עם הזמן, תחת השפעת תהליכי הסחיפה, קרסו קירות המערה ותקרתה הגבוהה ונעלמו ברובם. טרסה רחבה פתוחה כיום בחזית מה שנראה בעליל כשרידיה של המערה.

חפירת המשלחת היפנית התמצתה בתעלה שנכרתה לאורך המדרון. רוחבה המקורי לא עלה על מטר. שיטת עבודתם של החוקרים היתה להרחיב כל מטר לאורכה. הם התחילו בתהליך הזה בחלקה המערבי והתקדמו מזרחה. בקיר החתך של אותה תעלה נחשפה בפניהם היסטוריית האתר.

שני שלבי התיישבות עיקריים נתגלו במערה. היישוב המאוחר, שתחילתו בתקופות היסטוריות לפני כ-5000 שנה, הוא חסר מבנים ומייצגים אותו מספר רב של שברי חרס וכלי אבן. ישירות מתחתיו נחשפו סדימנטים (חומרי משקע) מהתקופה הפלאוליתית (תקופת האבן העתיקה). החתך שגובהו כ-3.5 מטרים, מכיל שלושה אופקים ארכיאולוגיים, ומורכב מחומר דק גרגיר, הנראה כרצועות של סדימנט כהה משולבות בגושי מטריקס מלוכד, כלי צור ושברי עצמות בעלי חיים נמצאו בשפע. השכבות הפלאוליתיות הופרעו במקומות רבים על ידי בורות אשפה, שנחפרו לתוכן במהלך התקופות ההיסטוריות. חלקו המזרחי של האתר נקטם כולו בעקבות תהליכי סחיפה.

מאחר שכל הניסיונות לתארך את השכבות הפלאוליתיות בשיטות רדיומטריות לא עלו יפה, נאלצו החוקרים לקבוע את גילן של אלה באמצעות שיטה פחות מדויקת – השוואת מכלולי כלי הצור ומאספי עצמות בעלי החיים עם מכלולים דומים מאתרים בעלי גיל ידוע. הארכיאולוג היפני Watanabe H. אשר ניתח את החומר הליתי (כלי אבן), הציע על בסיס ההשוואות האלה, שהתעשייה בעמוד מייצגת שלב תרבותי של מעבר מהפלאולית התיכון לעיון. במלים אחרות, החוקרים, לאור מה שהיה מקובל באירופה, סברו כי המערה היתה מיושבת בתקופת המעבר שבין הנאנדרתלים (הקדומים) לבין הומו ספיינס מודרני (המאוחר יותר). זה האחרון ידוע גם כיוצרם של כלים וחפצי אומנות מפותחים יותר. המעבר הזה הוערך (באירופה) כאירוע שהתרחש לפני כ-30 אלף שנה, וזה אף התאריך שהוצע להתיישבות הפלאוליתית במערת עמוד.

מיד בתחילת עונת החפירה הראשונה חשף הצוות היפני את הנדיר ויקר הערך מבין כל ממצאיו. היה זה שלד אדם בארטיקולציה מושלמת (כל עצמותיו היו באתרן האנטומי). השלד קיבל את שמו הפורמלי – עמוד 1. הפרט זה נמצא שוכב על צדו השמאלי בתנוחה מכווצת, ורק בזכות מזל נדיר לא ניזוק מבורות הזבל ההיסטוריים, שנחפרו מאוחר הרבה יותר ממש משני צדדיו. הוא היה זכר בוגר, אך לא זקן (כך ניתן ללמוד מדרגת השחיקה הבינונית של כתרי שיניו). גובהו היה רק כ-1.7 מטר, אך נפח קופסת מוחו הוא הגדול ביותר שנתגלה מעולם במאובני אדם – 1,750 סמ"ק. עצמות הפנים, שהן אזור אנטומי דיאגנוסטי שחשיבותו גבוהה במעלה, לא השתמרו, עובדה ההופכת את משימת שיוכו הביולוגי למשימה קשה יחסית. אף על פי כן, קל היה לזהות את המתאר השטוח הטיפוסי של גולגולת האדם הנאנדרתלי, את האנטומיה הייחודית של אזור מפרק הלסת התחתונה עם הגולגולת, את האנטומיה המפורטת של אזור האוזן ואת הרווח האופייני שבין שן הבינה לבין חלקה האחורי של עצם הלסת התחתונה. גם מעט משרידי האגן שנותרו לפליטה הם בעלי חשיבות טקסונומית (מיונית) רבה, ומעידים אף הם על עובדת היותו אדם נאנדרתלי.

הבדלים אחדים בין עמוד 1 ובין הנאנדרתלים האירופאיים הקלסיים, בצירוף התפיסה הלינארית של גיאומטריית האבולוציה של האדם (ההנחה כי הנאנדרתלים משתבצים על קו אבולוציוני ישר המוליך אל האדם המודרני, כלומר נמנים עם אבותינו הישירים), הובילו את האנתרופולוג H. Suzuki להגדרת הפרט מעמוד כנאנדרתל "מתקדם", יצור ביניים בדרכו האבולוציונית להפוך לאדם מודרני לחלוטין. ההגדרה הטקסונומית הזאת השתלבה יפה עם הנתונים האחרים בעלי האופי ה"מעברי" במערת עמוד. זהותו הטקסונומית של עמוד היתה במהלך שלושת העשורים האחרונים סלע מחלוקת ובסיס לוויכוחים רבים בקרב האנתרופולוגים בגלל העדר תמימות דעים באשר לחזותו האנטומית. אנו נוטים לראות פרט זה כאדם נאנדרתלי מושלם ללא עוררין.

השילוב של שרידי שלד שמעמדו הטקסונומי שנוי במחלוקת, תאריך לא ודאי ומכלול כלי אבן שבזמנו הוגדרו כייחודיים, הצריך חפירה מחודשת במערת עמוד, בעיקר לאור תוצאות מחקרים חדשים מאתרים אחרים שנחפרו לאחרונה בישראל. חפירתה המחודשת של המערה היא פרי שיתוף פעולה שהחל ב-1990 בין המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת תל אביב והמכון לחקר מוצא האדם בברקלי, קליפורניה. הפרויקט המחודש, שזו לו שנתו הרביעית, הציב לעצמו מגוון שאלות מעניינות: מתי חיו בני אדם באתר ומי בדיוק היו הם מבחינה ביולוגית? כיצד התנהגו? ומדוע חיו כל כך גבוה במצוק שהגישה אליו כה מסובכת? האם מסורת סיתות כלי הצור באתר היתה באמת שונה ממכלולי כלי אבן מוסטריים* אחרים, או אולי להיפך: אין כל שוני ביניהם וראוי לראות את האתר כמוסטרי? כיצד נראתה הסביבה באזור המערה? ובכלל, כיצד נוצר האתר עצמו? רצינו להבין האם, וכיצד מערת עמוד משתבצת בתמונה חדשנית ההולכת ומצטיירת של תקופת הפלאולית התיכון בלבנט.


האתרים המוסטריים העיקריים בישראל.


מטבע הדברים, חידושה של חפירה שנפסקה לפני 30 שנה אינו משימה קלה כלל וכלל. העבודה באתר, גם כך, היא איטית ומייגעת. היא כוללת מדידות מפורטות, מיפוי מדויק ותלת ממדי של כל כלי האבן ושברי עצמות בעלי החיים ובחינת החתכים, על מנת לנסות ולהבין את סדר התרחשות המאורעות. פענוחם של התהליכים המביאים להתהוותן של מערות הוא משימה קשה כשלעצמה, שכן אלה מורכבים ודינמיים. בעמוד, משום אופייה המיוחד של המערה, היתה המשימה קשה במיוחד. לשמחתנו, נשאו מאמצינו פרי.

הימצאותם של נתזי צור ושברי עצם שרופים, שהמשלחת היפנית כלל לא דיווחה על קיומם, אפשרה לנו לתארך את השכבות הפלאוליתיות באמצעות טכניקה מיוחדת וחדישה הקרויה תרמולומינציה** המשתמשת בצור שרוף כחומר הבדיקה. תאריכים ראשוניים שהושגו עד כה על ידי הפיזיקאית Helen Valladas מ-CNRS שבצרפת, מצביעים על כך שגילן של השכבות הפלאוליתיות הצעירות ביותר במערת עמוד הוא 50-60 אלף שנה. מאחר שנראה כי רצף השכבות באתר הצטבר באופן מהיר יחסית, אין לצפות שהשכבות התחתונות תהיינה עתיקות מהן בצורה ניכרת. בהחלט ניתן אפוא לומר כי האתר מתוארך לתקופת הפלאולית התיכון, ולא בגבול שבין הפלאולית התיכון והעליון. עמוד 1, שנחשף מתוך שכבה שהיא על גג רצף שכבות הפלאולית התיכון, הוא מבחינה גיאולוגית, האדם הנאנדרתלי הצעיר ביותר בלבנט. כיום ידועים תאריכים של שני אתרים בישראל שבהם נמצאו שרידי אדם מודרני (הומו ספיינס) ושני אתרי נאנדרתלים (הומו נאנדרתלנסיס). לאור זאת, התמונה שמתקבלת מציגה חפיפה מסוימת, חלקית בלבד, בין זמן קיומן של שתי הקבוצות באזורנו.

התאריכים ממערת עמוד עוזרים לנו גם לשחזר את סביבתו הטבעית הקדומה של האתר. לפני כ-70 אלף שנה, היה עמק השבר הסורי אפריקאי בישראל מכוסה באגם מלוח גדול ממדים – אגם הלשון. הוא השתרע מאזור הכינרת בצפון ועד לחצבה בדרום. חופיו, בתקופות בהן מפלס המים היה גבוה, נמצאו לא הרחק ממערת עמוד, ברום של 180 מטר מתחת לפני הים. בדומה לניקוזו היום, התנקז נחל עמוד הקדום לתוך האגם, אולם קרקעית האפיק היתה גבוהה מכפי שהיא בהווה, כך שהמערה היתה קרובה יותר למים. שרידי היונקים הגדולים שנחשפו באתר, מלמדים כי בסביבתו הקרובה היה מגוון של מקומות חיות.

הארכיאוזואולוגית רבקה רבינוביץ זיהתה בין שברי עצמות בעלי החיים שרידי צבי, שרידי קרנף ומספר קליפות של ביצי יענים שניצודו בשטחים פתוחים של ערבות עשב, שרידי איילים וחזירי בר שניצודו באזורים מיוערים. מגוון פאוניסטי שכזה באתר, אכן מצביע על כך שבתקופת היישוב במערה, היה האזור כנראה עשיר ומגוון הרבה יותר מכפי שהוא כיום.

למדנו כי קריסת הגג התרחשה במהלך תקופת הפלאולית התיכון במהלך קיומו של היישוב באתר. בעקבות האירוע הזה החלו לפעול תהליכי ארוזיה. לאחר שהתייבש אגם הלשון לפני כ-20 אלף שנים, התחפר נחל עמוד והעמיק את ערוצו כשהוא מותיר את המערה "תלויה" על מצוק זקוף גבוה מעליו. הירידה הדרסטית בגובה קרקעית האפיק הגבירה את תהליכי הארוזיה במערה. אלה הובילו לקטימת חלקו המזרחי של האתר.

החומר השרוף מצביע בבירור על כך שאש בערה באתר כשהיה מיושב. באתר נאנדרתלי אחר – מערת כבארה אשר בכרמל, הותירו המוקדים רצף שכבות מרשימות של אפר לבן ורצועות כהות, עשירות בחומר אורגני. הרצועות המתחלפות לסרוגין, של סדימנט מלוכד וחומר אפור שחור במערת עמוד, מייצגות אף הן שרידי מוקדים. כאן, בכל אופן, הזמן החולף ותהליכי הרס מתקדמים, הופכים אותם לפחות מרשימים למראה מאלו שבמערת כבארה. ואכן, אנליזה מיקרוסקופית מדוקדקת של דגימות סדימנט, שדגם הסדימנטולוג יובל גורן, אישרה את הפירוש שנתנו לאותן שכבות. החתך הגיאולוגי של מערת עמוד, כמו זה של מערת כבארה, אכן מייצג רצף של מוקדים. השימוש של המוקדים בכבארה היה ייחודי, אולם השימוש במוקדים גדולים היה, ללא ספק, חלק אינטגרלי מהרפרטואר ההתנהגותי של הנאנדרתלים בלבנט. מציאות זו אינה שונה מזו של האדם המודרני (הומו ספיינס) בן אותה התקופה, שכן שרידי מוקדים נמצאו גם במערת הקפיצה (קפזה) שליד נצרת. המערה הזאת מפורסמת בזכות שרידיו של הומו ספיינס קדום שנמצאו בה. תעשיית כלי האבן במערת עמוד משתבצת גם היא בתוך הפרמטרים של התעשיות המוסטריות המשותפים לשתי הקבוצות, אם כי בטכניקות הייצור ובמורפולוגיה, היא דומה למכלולים בכבארה (מערה שאף בה נמצאו נאנדרתלים), הרבה יותר מאשר לחומר ממערת קפזה.

כאן אנו חוזרים לשאלת דייריה הקדומים של מערת עמוד-אדם נאנדרתלי או הומו ספנייס? במהלך עונת החפירות השנייה (1992), נתגלו שרידי גולגולתו של הומיניד. חפירה זהירה שארכה למעלה משבוע, חשפה שלד זעיר של תינוק בן 10 חודשים. הוא נמצא שוכב על צדו הימני בכוך קטן, שבקיר המערה הצפוני, ישירות על סלע האם. הפרט שזכה לכינוי עמוד 7 אינו שלם, לצערנו. חלקים מגולגולתו היו חסרים וחלק ניכר מעצמות גופו נמצאו שבורות – עצמות האגן, הגפיים ועצמות השכמה. לעומת זה, הלסת התחתונה, חוליות עמוד השדרה והצלעות נשתמרו באופן טוב למדיי. גם עצמות האצבעות של כף היד וכף הרגל נחשפו בשלמותן במיקומן האנטומי הנכון. להפתעתנו, אפילו עצם זעירה, אחת מתוך שלוש העצמות שבתוך חלל האוזן, שרדה בשלמותה. לכל המאוכזבים ממצב השתמרותו של השלד, מן הראוי שנדגיש עד כמה שפר מזלנו לחשוף ממצא כה עדין, שכן עצמות כה דקות ועדינות של פרט כל כך צעיר, יכלו הרי להינזק בקלות לפני שהיה סיפק בידינו לזהותן בכלל.

כמו במקרה של עמוד 1, גם כאן ניזוקו עצמות הפנים באופן משמעותי. אולם לתינוק מעמוד היו שלוש תכונות חשובות אחרות, שעזרו לנו לשבצו בתוך קבוצת הנאנדרתלים הקלסיים: העדר הסנטר הוא תכונה המשותפת להומינידים אחרים שאינם הומו ספיינס. הנקב הגדול (foramen magnum), אותו נקב גדול בבסיסה של הגולגולת, המאפשר את החיבור בין מוח הגולגולת לבין מוח השדרה, הוא בעל צורה אובלית מובהקת. נראה כי התכונה הזאת בולטת יותר אצל תינוקות נאנדרתלים בהשוואה לפרטים בוגרים, אולם בשני המקרים הצורה הזאת שונה מאוד מזאת של הפורמן מגנום המעוגל, המאפיין את האדם המודרני, הן זה החי כיום והן הקדום בן זמנו של הנאנדרתלי. תכונה שלישית באה לידי ביטוי בחלקה הפנימי של עצם הלסת התחתונה, שם אחד משרירי הלעיסה הותיר סימני היאחזות מסיביים על העצם. התכונה הזאת נצפתה גם אצל נאנדרתלים בוגרים, הן בלבנט והן באירופה, אולם כמעט שאינה קיימת אצל האדם המודרני או אצל הומינידים נכחדים אחרים.

עובדה חשובה היא, שתכונות אנטומיות כה מובהקות, באות לידי ביטוי בשלד של תינוק כל כך צעיר. בעבר הוצע, שתכונות נאנדרתליות מסוימות, מקורן לא היה גנטי, אלא ביטוי של תגובה לאינטראקציות עם הסביבה, המתפתח במהלך חייו של הפרט. עמוד 7, בהיותו פרט צעיר מאוד, מפריך למעשה טיעונים שכאלה. מקורן של התכונות שפורטו הוא ללא ספק גנטי, ואנחנו מתייחסים אליהן כאל תכונות ספציפיות למין (species specific). הן מצביעות על כך (עם תכונות אחרות באזורים אנטומיים שלא השתמרו בעמוד 7 או בעמוד 1), שהנאנדרתלים אכן היו מין נבדל מהומו ספיינס. ככאלה, הגנים המיוחדים להם, אינם מיוצגים במאגר הגנטי שלנו היום.***

התינוק נקבר במכוון על ידי אנשים שרצו להגן על השלד מצבועים ובעלי חיים אחרים שפקדו את המערה בעת שהיתה ריקה מאדם. אם לא כן, היו עצמותיו המתפוררות מפוזרות על פני כל שטח האתר וסיכויינו למוצאן היו באמת אפסיים. יתרה מכך, התינוק נקבר עם "מנחת קבורה" – לסת עליונה של אייל נמצאה מונחת על עצם האגם שלו. מנחה לא מרשימה אמנם, אך בעלת משמעות גדולה, שכן אפילו היא מצביעה על כך שהתנהגות סימבולית כבר באה לידי ביטוי. את צניעותה של המנחה צריך כמובן להעריך לאור התרבות החומרית הפשוטה מאוד של אותם הימים. מנחות קבורה דומות נמצאו במערת קפזה, שם הונחו קרני יחמור על חזה של ילד, ובמערת הגדי (טחול) בנחל מערות שבכרמל נמצאה לסת תחתונה של חזיר עם שלד של אדם מבוגר. מעניינת העובדה, כי בשני המקרים האחרונים השלדים שייכים להומו ספיינס, בעוד שעמוד 7 הוא למעשה הנאנדרתלי הראשון בלבנט שהתגלה קבור עם מנחה.

ייתכן שחלק מחידות מערת עמוד נפתרו במחקר הנוכחי, אולם בד בבד שאלות חדשות עולות על פני השטח: הבדלים ביולוגיים בין שתי האוכלוסיות בלבנט (זו של הומו ספיינס וזו של האדם הנאנדרתלי), ניכרים בלי צל של ספק. ואולם, בה בעת יש נקודות דמיון רבות בהתנהגותם ובדפוס המחשבה. אלה באות לידי ביטוי בשרידים החומריים שנחשפו באתרים השונים. בפני הארכיאולוגים והאנתרופולוגים עומדת כעת השאלה המסקרנת: מה מקורן של נקודות הדמיון והשוני האלה, וכיצד הן השפיעו על האבולוציה התרבותית של האנושות המודרנית.


* מוסטרי – תרבות של כלי אבן שהתגלתה לראשונה באתר בשם מוסטייה בצרפת. הכלים המוסטריים שימשו את האדם בתקופת הפלאולית התיכון לפני כ-30-100 אלף שנה.
** תרמולומינציה – זהירה עקב חימום של כליצור וחרס.
*** יש כאלה שלא רואים בנאנדרתל (H. neanderthalensis) מין נפרד אלא ת-מין של המין הומו ספיינס (H. sapiens). הדבר בא לידי ביטוי בשם שהם נותנים לנאנדרתל – הומו ספיינס נאנדרתלנזיס. ולנו, האנשים המודרניים על כל הגזעים שלנו היום, הם קוראים הומו ספיינס ספיינס (h.s. sapiens).זו בפירוש לא עמדתם של כותבי שורות אלה.

ביבליוגרפיה:
כותר: איש הגליל : חידוש החפירות הפרהיסטוריות במערת עמוד
מחברים: גינזבורג, אבישי ; חוברס, אראלה ; רק, יואל (פרופ')
תאריך: אוגוסט-ספטמבר 1994 , גליון 5
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הערות לפריט זה: * פרופ' רק ומר גינזבורג הם מבית ספר לרפואה-המחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה באונ' ת''א
* גב' אראלה חוברס היא מהמכון לארכאולוגיה שבאונ' העברית בירושלים
* הכתבה מוקדשת בתודה לחברי קיבוץ חוקוק אשר במשך 4 עונות שימש הקיבוץ כאכסניה לחוקרים/ות
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית