הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים > פגיעה ושיקום חופיםעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שמירת טבע וסביבה > אירגונים עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
הפרוייקט השאפתני של עיריית נהריה לפיתוח החוף על חשבון הנוף, לא לקח בחשבון את השאיפה של תושבי העיר לשימור הקיים, שהקימו את העמותה למען איכות הסביבה והחיים בנהריה.



חופי מלחמה בנהריה
מחברת: תמר ריטוב


הפרוייקט השאפתני של עיריית נהריה לפיתוח החוף על חשבון הנוף, לא לקח בחשבון את השאיפה של תושבי העיר לשימור הקיים.

העמותה למען איכות הסביבה והחיים בנהריה, באה לעולם הרבה בזכות שלט תמים, שננעץ יום אחד בחול הזהוב של שפת הים. שלט רגיל למדי שהודיע: "כאן תיבנה הרשות המקומית מלונית". כיום, שלוש שנים אחרי, חברים בעמותה כ-115 מקומיים, אשר בסיוע גופים 'ירוקים' ותיקים ומנוסים, הצליחו לעכב את תוכניות העירייה לפיתוח החוף. המלונית (מלון דרכים, אם תרצו), שנמצאת בשלבי בנייה, היתה קצה הקרחון של פרוייקט ענק לשינוי מהותי של פני החוף.

נהריה, עיר-קייט שלווה בת 60 שנה ויותר, נושקת לחוף המשתרע כ-10 קילומטרים דרומית לרכס ראש הניקרה: חוף זיפזיף משובץ בשרידי רכס כורכר ומעוטר בצמחייה אופיינית (חבצלת החוף, שיטה מכחילה); שפך של נחל הגעתון; חוף רחצה מוסדר ומגודר; כביש פטרולים צבאי וערימות של אשפה מצויה (שקיות ניילון, בקבוקים, פסולת בניין).

בבשרו של הנוף הזה ננעץ, כאמור, אותו שלט גורלי. מי שקבע אותו לא היה מודע לעובדה, כי תושבי שכונת עמידר הסמוכה, מודעים לנעשה גם מחוץ לחצר ביתם. עמידר, פרבר צפוני של העיר, הוקמה בתחילת שנות ה-50 כשכונת עולים. בתים דו-משפחתיים צמודי קרקע, מקסימום שתי קומות. במהלך השנים חלו 'חילופי משמרות' הוותיקים עזבו ואת מקומם תפסו בעיקר זוגות צעירים.

"אותם הורים צעירים החרדים לסביבה בה גדלים ילדיהם, רצו מאוד לדעת מה מסתתר מאחורי פרוייקט המלונית המוקם והולך מתחת לאפם", מספרות ורד קסוטו ואורית רייך, שתיים מראשי העמותה. "מהר מאוד התברר להם שמדובר בשורת מיבנים בני חמש קומות, 'חומה סינית' שתחצוץ בין בתי השכונה לשפת הים. עוד התברר שהפרוייקט הוא חלק מתוכנית מיתאר עירונית, שאושרה עוד בסוף שנות ה-60, כמשבצת קרקע לתיירות".

ורד, גרפיקאית ואם לילד, ואורית, ציירת ומוסיקאית ואם לשלושה, שינסו מותניים. הן הקימו קבוצת פעולה בשם "תנו לנשום", ויצאו למערכה. בירורים שערכו העלו, כי המלונית היא רק מרכיב אחד בפרוייקט רחב-היקף לפיתוח חוף נהריה, הכולל הקמת מרינה ליד שפך נחל הגעתון החוצה את מרכז העיר, בתי-מלון, בתי דירות, שטחי מסחר הצמודים לקו החוף וייבוש קטעים מהים להגדלת שטח השיפוט של העיר. התושבים החרדים לגורל נוף ילדותם, שכרו את שירותיו של האדריכל החיפאי עומרי ילין, והטילו עליו לבדוק אם יש בכלל מקום לפרוייקט בסדר-גודל כזה בעיר כמו נהריה. ילין בדק והודיע להם בצער, שאין הרבה מה לעשות. תוכנית המיתאר העירונית, הכוללת משבצת תיירות לאורך החוף, כבר אושרה בעבר על-ידי הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה.

מאוכזבים מהבשורה, הרימו התושבים ידיים. כולם, פרט לורד ולאורית שהחליטו להיאבק עד הסוף. "המשכנו לעקוב אחר התהליכים, עד שעלינו על הפירצה המיוחלת. בשלב מסוים נעשה בתוכנית שינוי, שהצריך אישור מחודש של הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה. הכנסנו שוב את האדריכל לתמונה ולשמחתנו, הפעם היתה עילה להגשת התנגדויות".

כמעט בין-לילה הוקם ועד תושבים למען חוף נהריה והוגשה תוכנית התנגדות, בסיוע עמותת המשפטנים אדם טבע ודין. הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה עיינה בהתנגדות והיפנתה את הוועד לוועדת ערר של משרד הפנים. זו ביטלה את הערר, בנימוק שהעותרים אינם גוף משפטי.

אך הדבר לא שבר את רוחם של חברי הוועד. הם גייסו למאבק את העיתונות המקומית ואת כלל תושבי נהריה. "מגוף שכונתי הפכנו לגורם עירוני. לפני שנה בדיוק הפכנו לעמותה למען איכות הסביבה והחיים. האליטה של נהריה, בהם תעשיינים ידועי שם, חברי רוטרי, בני ברית ואחרים, הצטרפו אלינו וחשפו אותנו לאוכלוסייה הוותיקה יותר בעיר", מספרת ורד.

הקרן החדשה לישראל התנדבה לממן את פעילות העמותה הצפונית. בהמשך, הוכרה העמותה הן על-ידי המשרד לאיכות הסביבה והן על-ידי גופים 'ירוקים', ובהם החברה להגנת הטבע, שסייעה לה במאבקה נגד שינוי פני החוף הטבעי.

משנודע לעמותה כי התוכנית לפיתוח החוף בנהריה עומדת להיות מוגשת למועצה הארצית לתיכנון ובנייה, היא הזדרזה והגישה התנגדות מפורטת, שנשענה על בדיקות ותסקירים שונים. המועצה הארצית בחנה את ההתנגדות והחליטה להוריד את התוכנית מסדר היום. בין היתר, לאחר שהתברר כי מדובר בשינויים בתמא 13 (תוכנית מיתאר ארצית לאזורי החוף), שהם מעבר להגדרה של "שינויים קלים".

בינתיים, נמשכת הקמת מיבני המלונית, המנתקים עוד ועוד בתים במערב שכונת עמידר מנוף הים. העמותה, בסיוע אדם טבע ודין, החליטה להגיש תביעה משפטית נגד עיריית נהריה והקבלנים הבונים, בגין חריגות בנייה ובגין עבירה על החוק האוסר בנייה ברצועה של 100 מטר מקו המים. שופט בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה את התביעה, בטענה שהוצאת צו לעיכוב העבודות הינו בגדר הימור נועז מבחינת העותרים. במידה ובית-המשפט ידחה את התביעה, נימק השופט את החלטתו, עלולים הקבלנים שניזוקו לתבוע פיצויים בסכומים גבוהים, שאין בידי העמותה לערוב להם. לעומת זאת, פנייה של העמותה לוועדה המחוזית, נשאה פרי. מנהל מחוז צפון במשרד הפנים, הוציא צו הפסקת עבודה בשל אותן טענות. העירייה עירערה, וצו הפסקת העבודה הוחל רק על חלקים מהמיבנים עליהם נטושה מחלוקת בשאלת החריגות.

"היום, אחרי שלוש שנים, ולמרות כל האכזבות והקשיים, אנו חשות שהצלחנו", אומרות השתיים בהתלהבות. "הניצחונות הקטנים שהשגנו מוכיחים, כי בעזרת איכפתיות ונחישות גם האזרח הקטן יכול להתמודד מול המימסד ולהגיע להישגים".

ביבליוגרפיה:
כותר: חופי מלחמה בנהריה
מחברת: ריטוב, תמר
תאריך: אוקטובר-נובמבר 1997 , גליון 16
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית