הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > אסטרונומיה [מדעי החלל] > גרמי שמים > מערכת השמש
פי האטום : פיסיקה בשפה ידידותית


תקציר
על הגופים המסתוריים המכונים שביטים - על מקורם והרכבם.



טבעם הפיסיקלי של השביטים
מחבר: אילן מנוליס


וכל אותם כוכבי שביט אשר נמוגו ביופים...
שיר עממי



 

מבוא


לא לעיתים מזומנות קורה לו לאדם שבתקופת חייו גדל אוצר הידע האנושי בתחומים מדעיים רבים בקצב מדהים כפי שקורה הדבר בימינו. בין כל תחומי ההתמחות המדעית זוכה האסטרונומיה לנתח מכובד בהיותה, כפי שכינה זאת ג'רלד ק. אוניל (O'Neil .K .G) "הגבול האחרון". בתחום חקר כוכבי הלכת זכינו בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים להיכרויות מרתקות עם הגדולים בכוכבי הלכת - צדק ושבתאי, ועם הקרובים אלינו - מאדים ונוגה.

והנה, דף חדש נוסף במסכת התגליות של השנים האחרונות עומד להפתח השנה ובשנה הקרובה. על - אף הידע העצום ההולך ונאגר, ועל-אף הכלים המתוחכמים בהם אנו משתמשים על - מנת שנכיר את הסביבה הקרובה לנו בה אנו חיים - תחומי מערכת השמש - ישנם גופים מסויימים אשר על תכונותיהם אנו יודעים מעט יחסית עד עצם היום הזה - כוונתנו לשביטים.

יתרה מזאת, הדגם הפיסיקלי המסביר את טיבו ואת אופיו הכימי של השביט, ואשר יתואר בהרחבה בהמשך, נוסח באופן פורמלי אך בתחילת שנות החמישים של המאה הזו. מדוע זה כך, ובכלל - מהם אותם גופים מסתוריים, המכונים שביטים? מנין הם באים? ממה הם מורכבים? מאמר זה ינסה להאיר מעט את הנושא בעזרת הידע העדכני ביותר הקיים כיום. בסוף המאמר הבאנו רשימה של מונחים עם הסבריהם לנוחות אלה מבין הקוראים שאינם מכירים את המושגים המקובלים בתחום מדעי זה.



 

תצורות של שביטים


מצויות בידינו תעודות המעידות כי משחר ההיסטוריה האנושית הופנתה תשומת לבו של האדם לאותם נופים מסתוריים, המופיעים למשך תקופה קצרה על כיפת השמיים, מלווים בזנב אשר נפרש לעיתים על-פני כיפת השמים כולה, וכעבור מספר ימים או שבועות נעלמים כלא היו. עצם הפתאומיות בה הופיעו השביטים די היה בה כדי להטיל מורא בלב האנשים. ואין בכך כל פלא. השביטים מגיעים אל קירבת השמש במסלולים אקסצנטריים מאד. כלומר, מסלולים אליפטיים אשר הציר הגדול בהם גדול בהרבה מהציר הקטן. כוכבי הלכת - למעט פלוטו - מקיפים את השמש במסלולים כמעט מעגליים ובמישור כמעט אחיד - הלא הוא מישור המילקה (ecliptic). לעומתם השביטים מגיעים בזוויות נטיה שונות ביחם למישור המילקה. מכאן שניתן לצפות לגילוים בכל מקום על כיפת השמים. את כוכבי הלכת נוכל למצוא בשמים רק על קו אחד בשמים, הלא הוא המילקה בו עוברת גם השמש בשעות היום. תופעה זו היא שנרמה לכך שבמשך מאות שנים, מתקופת אריסטו ועד לתקופתו של טיכו ברהה (TychoBrahe), נחשבו השביטים לתופעה אטמוספרית. היה זה טיכו ברהה, האמטרונום הדני, שערער תפיסה זו וקבע שהשביטים חייבים להיות מרוחקים מאתנו לפחות כמרחק מכדור הארץ לירח.

על סמך תצפיות רבות שנעשו בשנים האחרונות בנה פרד ל. וויפל (Fred L.Whipple) את הדגם הפיסיקלי למיבנה השביט, התקף עד היום. על-פי דגם זה קוטרו של השביט אינו עולה על 10 ק"מ, וברוב המיקרים אינו עולה על מספר מאות מטרים. מסתו נעה מ -108 על 1012 טון. צפיפותו הממוצעת היא בעדך 2 גרם לסנטימטר מעוקב. המסה מרוכזת במרכז השביט באיזור הנקרא גרעין (nucleus). הברעין מורכב ממוצקים שונים של הומרים המוכרים לנו כגזים ב"טמפרטורת החדר". נוסף עליהם יש חלקיקים קטנים מאד של אבק, התופסים כמחצית נפחו. לכן זכה דגם זה לכינוי "דגם כדור השלג המלוכלך".

את רוב חייו מבלה השביט בתוך ענן הקרוי ענן אורט (Oort), במרחק נדול מן השמש (ראה "מהיכן מגיעים השביטים" במסגרת), אך קורה, שתוך כדי התנגשויות הדדיות בין גופים בתוך הענן נדחפים חלקם החוצה ואובדים לצמיתות ממערכת השמש. חלק אחר פונה לדרך ארוכה לעבר איזוריה הפנימיים של מערכת השמש (חוק שימור התנע מחייב שאם יש גופים המקבלים תנע כלפי חוץ יהיו גופים אחרים שיקבלו תנע בכיוון פנים הענן).

חלק הארי של דרכו עובר על השביט ללא כל שינוי - הן בצורתו והן במרכיביו. גוש קטן וקפוא של קרח מלוכלך, הנע במסלול אקראי באיזוריה המרוחקים של מערכת השמש (תרשים 1-א'). אולם ככל שהוא קרב אל השמש מתרחשים בו ועליו תהליכים. סוג אחד של תהליכים נובע מכוחות הכבידה של כוכבי הלכת הגדולים - צדק ושבתאי - הגורמים לשינוי מסלולו. נושא זה יידון בהרחבה בפרק העוסק בשביטים מחזוריים ושביטים חד-פעמיים. אנו נדון תחילה בתהליכים מן הסוג השני - התהליכים הפיסיים והכימיים המתרחשים על השביט.

כפי שצויין קודם מרכיבי השביט הינם גזים קפואים. אלו הם בעיקר קרח של מים (H2O), פחמן דו – חמצני (CO2) מתאן (CH4), ואמוניה (NH3), וכן ציאניד המימן (HCN) ומתיל-ציאניד (CH3CN). כאשר גוש הקרח מתקרב למרחק של בערך 3 י"א (יחידות אסטרונומיות, 1 י"א=במרחק שמש - ארץ) מן השמש, מתחילה התגובה של השביט עם רוח השמש. הכינוי "רוח" ניתן לשטף היונים, אותם חלקיקים טעונים חשמל ובעלי אנרניה נבוהה, הנפלטים כל



מהיכן מגיעים השביטים?
על-פי התיאוריה שפותחה על-ידי האסטרונום ההולנדי אורט (J.H.Oort) מצויים השביטים בענן כדורי ענק, קשורה בכוח הכבידה לשמש, אך במרחק עצום ממנה - 50,000 עד 100,000 י"א (קרוב לשנת אור). בעת שהותם בענן אין השביטים פעילים, למעט התנגשויות הדדיות ביניהם, המשגרות אותם מן הענן (או "המעטפת") אל מחוץ למערכת השמש או פנימה אל תוך המערכת.

אפשרות נוספת שהועלתה כגורם לערעור יציבותם הפיסיקלית של השביטים בתוך הענן, היא מעבר של כוכב קרוב יחסית לשמש (כוכב אינו אלא שמש אחרת כמו כל הכוכבים ברקיע השמים). מעבר מעין זה יגרום למספר גדול של שביטים לצאת מתוך הענן לכיוונים שונים במשך זמן רב. בכל מיקרה מדובר במספר רב מאד של שביטים בענן אורט – כ- 100 מיליארד.

מקור השביטים הוא נושא פתוח. לפי ההשערה המקובלת ניצרו השביטים מענן הגז והאבק המקורי ממנו נוצרו השמש וכוכבי הלכת. חלק מן הגז והאבק המקוריים נדחקו לשולי המערכת בתחילת קריסת הענן לשמש, ובעת התקררות הענן קפאו והתקבצו לאותה מעטפת ענקית, היא ענן השביטים על-שם אורט. במובן זה השביטים הם ה"דינוזאורים" של מערכת השמש.


הזמן מן השמש, והנעים במהירות ממנה והלאה. בסביבת כדור הארץ מהירותם כ- 400 ק"מ/שניה. כאשר חלקיקים אלה פוגעים בפני השביט הם "מקלפים" שכבה דקה ממעטפתו החיצונית. במינוח מדעי יותר נאמר שהחלקיקים האנרגטיים מן השמש גורמים להמראה (sublimation) של הקרח, תהליך בו החומר המוצק עובר ישירות למצב גזי, ללא מעבר ביניים למצב הצבירה הנוזלי. תוך כדי כך סוחף עימו הגז, באמצעות חיכוך, את חלקיקי האבק הטמונים בתוכו (תרשים 1-ב'). בשלב זה נוצרת ההילה, או coma בלועזית (השם נובע ממקור יווני-לטיני שפירושו "שערות", והוא גם המקור לשם השביט: comet). ההילה יכולה להניע לקוטר של 100,000 עד מיליון ק"מ מן הגרעין. הילה כדורית זו היא המצב בו מתגלה השביט ברוב המיקרים לראשונה בטלסקופים, ככתם מטושטש. כפי שניתן להבין, תהליך זה הינו הדרנתי. בעת שהשביט עדיין רחוק מן השמש כל האנרגיה המגיעה אליו מחממת אותו. עם התקרבו עולה הטמפרטורה של השכבות החיצוניות במידה מספקת כדי להתחיל את תהליך ההמראה. טמפרטורה זו הינה גבוהה יחסית ( 58°C=215K-). סמוך לנרעין צפיפות ההילה גבוהה דיה כדי להתחיל תהליכים של תהליכים כימיים. גרעין השביט וההילה מכונים יחדיו ראש השביט. את ראש השביט מקיף ענן ענק של גז מימן אטומי הפולט קרינה על-סנולה. מעטפת מימן זו יכולה להיות בקוטר של מיליון עד 10 מיליון ק"מ.

עם התקרב השביט למרחק של כ-1 - 1.5 י"א מן השמש מתחיל להתפתח המרכיב השלישי בשביט, הוא הזנב (tail). למעשה נוצרים בשלב זה שני זנבות, אשר בחלק מן המיקרים משולבים זה בזה ובחלקם נפרדים. זנב אחד הוא זנב הפלסמה (יונים ואלקטרונים חופשיים) ואילו הזנב האחר הוא זנב האבק. זנב השביט פונה תמיד מן השמש והלאה (נסחף עם רוח השמש), ללא כל קשר לכיוון תנועתו של השביט. זאת בניגוד לדעה הרווחת, הטוענת שזנב השביט נע ב"עקבותיו". בתצלומים צבעוניים נראה זנב הפלסמה כחול, כתוצאה מפליטת קרינה באורך גל של Å ) Å=אנגסטרם=8- 10 ס"מ) על-ידי +CO - פחמן חד-חמצני מיונן זנב הפלסמה ישר, וארכו נע בין 10 מיליון ל- 100 מיליון ק"מ. הכלסמה בזנב זה מורכבת מאלקטרונים ומיונים מולקולריים, אשר מרכיבם העיקרי הוא +CO. לעיתים מופיעים בזנב זה פיתולים וקנוקנות, אשר לפי מיטב הידע שברשותנו נגרמים עקב התפתלות הפלסמה סביב קווי השדה המגנטי שנוצר סביב השביט, ככל הנראה היות שהוא מסתובב סביב צירו.

זנב האבק קעור בדרך-כלל, ואורכו בין מיליון ל- 10 מיליון ק"מ. קוטרם של החלקיקים העיקריים הוא כ- 1 מיקרון (אלפית מילימטר), והם מורכבים בעיקר מצורן. חלקיקי האבק הנישאים תחילה על-ידי שטף הגז מוסטים מן השמש והלאה על-ידי הלחץ של רוח השמש, בנינוד לזנב הפלסמה הנוצר כתוצאה מתגובות כימיות של המולקולות המיוננות בשביט. זנב האבק ניראה בצילומים צבעוניים צהוב משום שהחלקיקים בזנב זה מחזירים את אור השמש (תרשים 4).

כאן המקום לעסוק מעט בהשוואות. מספרים כמיליון או 10 מיליון ק"מ אינם אומרים לבן-תמותה הרבה, מלבד זה שמדובר במספר גדול. אך הבה נניח שהצלחנו לגמד שביט גדול בקוטר 10 ק"מ עד לקוטר של 1 ס"מ (10 מ"מ). בפרופורציות אלה יהיה קוטר ההילה בין 100 מטר לקילומטר אחד, ואילו אורך הזנב עשוי להביע עד ל- 100 ק"מ. כלומר שביט בגודל של חתיכת גיר קטנה, שיונח על גג מגדל שלום בתל-אביב ייצר הילה שתקיף את כל מרכז תל-אביב, וזנב שיגיע כמעט עד חיפה! אלא שצפיפות החומר בזנב היא נמוכה ביותר, עד כדי כך שאפילו כששואבים מיכל במעבדה כדי לקבל ריק עדיין נשארים יותר אטומים בסמ"ק מאשר בסמ"ק אחד של זנב השביט. אם "נחזיר" לשביט את מימדיו המקוריים ננלה שאורך הזנב יכול להגיע עד כרבע מרחק הארץ מהשמש!

לא פלא, אם כן, שכאשר מסלול השביט מעבירו קרוב לכדור הארץ מתפתח זנב השביט לתופעה מרהיבה. בהופעתו בשנת 1910 פיתח השביט הליי זנב שהשתרע בשיאו על פני 170, כלומר כמעט מאופק עד אופק! אך השביט "משלם" מחיר על כך. בכל מעבר בסמיכות לשמש מאבד השביט את כל החומר שמהווה את ההילה והזנב. בערך 1% מסך כל המסה של השביט אובדת בכל מעבר פריהליון (הנקודה הקרובה לשמש במסלול השביט). אובדן מסה זו, בשביט קוטרו כ- 2 ק"מ, פירושו אובדן שיכבה בעובי 3 מטר. חלקיקי האבן הנדולים יותר מתפזרים במישור המילקה סביב השמש ומתגלים בעת שהם מחזירים את אור השמש. תופעה זו מכונה: "אור גלגל המזלות" (באנגלית :zodiacal light).

לאחר מעבר הפריהליון מתחיל השביט לדעוך עד למרחק של כ- 1.5 י"א מהשמש הולך הזנב וקטן עד שהוא נעלם כליל. במרחק של כ- 3 י"א כאשר נפסקת כמעט כליל האינטראקציה של השביט עם רוח השמש, נעלמת גם ההילה, והשביט חוזר להיות גוש קר של שלג מלוכלך, ההולך ומתרחק לקצותיה הנידחים של מערכת השמש.



 

שביטים חד-פעמיים ושביטים מחזוריים


האם נשוב לראות את השביט? מסתבר שרב השביטים הינם כאלו המכונים חד-פעמיים, כלומר נפלטים מתוך ענן אורט ושבים אליו לאחר מסעם הארוך בתוך מערכת השמש. גיאומטרית המסלול שלהם מלמדת אותנו שאם הם ישובו אי פעם לקירבת השמש יהיה הדבר רק בעוד מיליוני שנים.

אך קורה ששביט חולף ליד אחד מכוכבי הלכת הגדולים. מסתם הגדולה של כוכבי לכת אלה גורמת לכך שמשתנה מסלולם ההיפרבולי המקורי, והשביט נכנס למסלול הקפה אליפטי מסביב לשמש (הסבר ב"מסלולי שביטים ומסלולי כוכבי לכת" בחוברת זו). שביט זה מכונה אז שביט מחזורי. ידועים כ- 100 שביטים מחזוריים בעלי משך הקפה קצר. בעל המחזור הקצר בינהם הוא השביט של אנקה (Encke), אשר מחזור ההקפה שלו הוא בן כ- 3.3 שנים. לכ- 500 שביטים משך הקפה ארוך של עשרות ואף מאות שנים, לרוב מעל 200 שנה. על סוג זה נמנה השביט של הליי, שמחזורו כ- 76.3 שנים.

כזכור מאבד כל שביט כ- 1% מן המסה שלו בכל אחד ממעברי הפריהליון שלו. מכאן אנו למדים שלשביט שנלכד במסלול הקפה סביב השמש אורך חיים מוגבל. לאחר שכילה את כל הגז שבו בתהליך הסובלימציה יהפוך לשביט "מת", המורכב בעיקר מחלקיקי אבק בקטרים שונים. שרידיו אלו יתפזרו במשך הזמן במסלולו המקורי של השביט. כאשר כדור הארץ חוצה את המסלול של אותו שביט מקורי אנו עדים לתופעה של "מטר מטאורים" - שטף של חלקיקי אבק החודרים בכמות גדולה לאטמוספירה של כדור הארץ ונשרפים בתוכה. דונמה לכך הם ממטרי המטאוריטים המכונים אטא אקווארידים במאי והאוריונידים באוקטובר, המשויכים שניהם לשביט של הליי. הם מפוזרים במסלול התיאורטי המחושב של שביט זה. ככל הנראה אינם אלא שאריות של הזנבות שפיתח במעברי פריהליון קודמים. חדירה של מרכיב גדול יותר מן השביט במקורי לאטמוספירה של כדור הארץ יכולה לגרום לתופעות הרות-אסון, דונמת ארוע טונגוסקה בסיביר ב- 30.6.1908. באיזור מיוער, ננרם הרס בטווח בדול ורעידת אדמה שהורגשה בטווח של אלפי קלומטרים - משערים שאלו תוצאות פניעה של מטאור גדול יחסית.

השביט של הליי, אשר עקב גודלו ומעברו המרשים קרוב לכדור הארץ ניצפה יותר מכל שביט אחר, מאחר להופיע בכ- 4.1 ימים מדי הופעה. זמן זה זניח ביחס למשך מחזורו (כ- 76.3 שנים), אך מחייב הסבר. מסתבר שמלבד כוחות הכבידה (הגרוויטציונים) המוכרים, הפועלים על השביט, פועלים עליו גם כוחות "לא-כבידתיים". כוחות אלו פועלים כאשר השביט עובר את תהליך ההמראה. הגאז הנפלט בכיוון רוח השמש מפעיל על השביט כוח סילוני, הפועל עליו כטיל ודוחף את השביט בכיוון המנוגד. כוח זה קטן, אך חשיבותו בכך שהוא יכול לשנות את מסלולו המקורי של השביט בכל משך פליטתו של הגז. המדענים חושבים ששינויי תנוחתו של השביט יחסית למסלולו גורמים להתגברות כוחות סילון אלו ולהחלשותם, לפי כיוון פעולתם (תרשים 5). אם כיוון פעולתם הוא הכיוון הכללי של תנועת השביט מוסיף כוח זה תנע לתנע השביט, גורם להאצתו, ולשינוי המסלול לפנימי מעט יותר. אם הכוח פועל בניגוד לכיוון תנועת השביט גורם הדבר להאטת מהירותו, ולהרחקתו במעט מן השמש. זו הסיבה, ככל הניראה, לעיכוב של כ- 4.1 ימים בהופעת השביט הליי יחסית למועד התיאורטי המחושב על-פי כוחות כבידה בלבד. עוד על נושא זה ב"הערות אחדות בקשר לחוק השני של ניוטון" שברשימת הספרות המומלצת.



כיצד בוחרים שם לשביט?
כאשר מתגלה שביט חדש, או כאשר מגלים מחדש שביט מחזורי בהופעתו המחודשת, מוצמדת אות לשנה בה מדובר, וזה שמו הזמני של השביט. כך השביט הראשון שיתגלה ב- 1985 יכונה 1985a, השני 1985b, וכן הלאה. אם השביט מחזורי בעל מחזור ידוע, תתווסף האות /p (עבור (periodic לשמו המוכר. לדוגמא: שביט הליי מכונה p/Halley. אם השביט הינו חד-פעמי, או שביט מחזורי שמחזורו טרם אומת בוודאות, יוחלף שמו הזמני והשביט ייקרא אז על שם הצופה אשר גילה אותו לראשונה. אם השביט התגלה על-ידי יותר מצופה אחד באופן בלתי-תלוי הוא יכונה בשמות כולם - עד שלושה מגלים. כך ידועים משנות השבעים Kohoutek, West או Kobayashi-Berger-Milon. במיקרים מיוחדים, בהם תרם אדם תרומה לחקר השביט בתחום הסבר התופעה, נקרא השביט על שמו, גם אם לא גילה אותו. כך הדבר לנבי השביטים של הליי (p/Halley) ואנקה (p/Encke).



הארגון הבינלאומי של צופי שביט הליי (IHW)
בהנחה שהשביטים הם אכן שרידים עתיקים מתהליך היווצרות מערכת השמש יתן לנו לימוד מעמיק של אופים מידע שלא יסולא בפז לגבי תנאי הבראשית ששררו בגנן הגז והאבק שקדם להיות השמש (פרוטו-סטאר). הזדמנות נדירה לאיסוף מידע באופן מרוכז ניתנת לנו כעת כאשר חולף השביט של הליי סמוך לשמש.

במטרה לרכז את מאמץ המחקר המדעי ולתאמו הוקם הארגון הבין-לאומי לתצפית בשביט הליי Halley watch) international). ארגון זה עוסק בתחום המחקר בשביט בכל אורכי הגל של הספקטרום האלקטרו-מגנטי בהם עוסקת האסטרונומיה (תחום קרני – X, קרינה על-סגולה, האור הנראה, האינפרה – אדום וגלי רדיו), בכל המכשירים הקיימים (פוטומטרים, טלסקופים, טלסקופי – רדיו, ספקטרומים, לווינים וכו') באיסוף המידע שיתקבל ובניתוחו. מידע זה יעמוד לרשות קהילית המדענים הבין – לאומית.

ישראל מסונפת לשתי רשתות נפרדות של ה- IHW . ברשת אחת יעסקו אסטרונומים מקצועיים מן הארץ, בעזרת הטלסקופ של 1 מ' במיצפה-רמון, במדידות ספקטרליות ופוטומטריות של השביט. הקבוצה השניה, המסונפת לרשת האסטרונומים החובבים של ה- IHW תעסוק בצילום השביט ובמדידת מיקומו על כיפת השמים בעזרת צילום (אסטרומטריה), וכן במדידת השינוי (אם יהיה כזה) בקצב המטאורים בממטרי המטאורים המשוייכים לשביט הליי.




 

השביט של הליי


אדמונד הליי (Edmund Halley) האסטרונום המלכותי הבריטי שחי בשנים 1656-1742 ולא גילה את השביט הנקרא על שמו (ראה "כיצד קוראים לשביט שם?" במסגרת). הוא זכה לתהילה כאשר הוכיח בעזרת חוקי ניוטון - בן דורו - כי השביטים שנראו בשנים 1531, 1607, ו- 1682 הם למעשה שביט אחד, השב במחזוריות קבועה. הוא אף ניבא את מועד שובו הנוסף של השביט. לרוע מזלו הוא כבר לא היה בין החיים כשתחזיתו התגשמה.

ככל הידוע השביט של הליי הוא השביט הקדום ביותר שלגביו ישנן עדויות הסטוריות. עקב גודלו היחסי ומסלולו הוא מפתח תופעות הילה וזנב מרשימות במיוחד. העדות העתיקה ביותר המצויה בידינו היא של תוכנים סיניים משנת 256 לפני הספירה. מאז מופיע דיווח על הופעת השביט כמעט מדי מחזור. אסונות רבים שפקדו את המין האנושי נקשרו בהופעת השביט, בינהם חורבן ירושלים. אז נראה השביט מעליה שנה קודם, לפי יוספום פלוויוס (שנת 64 אחר הספירה). בהופעתו הקודמת כשנראה מעל רומא (12 לפני הספירה) "חזה" את מותו של אנריפס. בשנת 1910 עמד כדור הארץ לחלוף בקצה זנב השביט, והידיעה ברמה לבהלה רבתי, למרות שהאסטרונומים הבהירו שאין כל סכנה (עקב צפיפותו הנמוכה של הזנב). לאמיתו של דבר אכן עבר כדור הארץ בשולי הזנב, וגם זאת יממה קודם למועד שצפו.

הופעתו הקרובה של השביט תספק למדענים הזדמנות יוצאת מנדר הרניל להבנת המנגנונים הפועלים בשביטים. הדבר ייעשה על-ידי תצפיות קרקע מתאימות, ועל-ידי לווינים שיחלפו סמוך לגרעין השביט (ראה "lHW" במסגרת). התוכנית הנועזת ביותר, זו של ארה"ב, בוטלה מחוסר תקציב. במסגרתה היה אמור לווין להגיע לגרעין השביט, תוך שהוא דוגם את הרכב ההילה עד לשלב הכחדתו. החללית המורכבת ביותר מבין אלו שנשלחו (אירופאית, שתי רוסיות, שתי יפניות) בתקופה הקרובה ויעסקו במיוחד בשביט, תהיה האירופאית. חללית זו מכונה ג'יוטו ,(Giotto) על שמו של הצייר האיטלקי ג'יוטו די-בונדונה (Giotti di Bondone) מאבות הציור המודרני. הוא צייר בשנת 1304 את השביט בדיוק מדהים באחד מתרשימיו. חללית זו תחלוף במרחק של כ- 1000 ק"מ מגרעין השביט.

לנו ישחק המזל פחות. הופעתו הקרובה של השביט תהיה בין הפחות מוצלחות מבחינת היחס הגיאומטרי שבין השביט, השמש וכדור הארץ. לכן השביט יראה חוור יחסית, בשמיים הדרומיים של כדור הארץ, ובמירבו יפתח זנב שלא יעלה על 25° – 30°. השביט עבר בפריהליון ב- 9.2.86. בטבלה מס' 1 מובאים פרטים הידועים היום על השביט.

ואולי הסיבה האמיתית לייחודו של שביט זה היא העובדה שמחזורו הוא כמשך חייו של האדם. מכאן שלרבים ישנה הזדמנות אחת בחייהם לחזות בפלא שמיימי זה...



 

ביאור מושגים


אלבדו - עוצמת האור המוחזר מגוף או מישטח בהשוואה לעוצמת האור הפוגע בו.
אפהליון - הנקודה הרחוקה ביותר במסלולו האליפטי של גוף סביב לשמש.
יונים, מיונן - יון הוא אטום או מולקולה הרוכש מטען חיובי או שלילי נוסף. קרינה על-סגולה מן השמש היא הגורם העיקרי לכך שאטומים ניטרליים הופכים למיוננים בשביטים.
יחידה אסטרונומית ('"א) - המרחק הממוצע של כדור הארץ מן השמש, שהוא 149.600,000 ק"מ או בקירוב 150,000,000 ק"מ.
מילקה -
1) המסלול המדומה שמתווה השמש במהלכה היומי על כיפת השמים.
2) מישור ההקפה של כוכבי הלכת (למעט פלוטו) סביב לשמש.
3) רציעת השמיים בה מתרחשים הליקויים, כאשר הגיאומטריה ההדדית ארץ-ירח-שמש מאפשרת זאת.
פיסמה - גז המורכב מיונים חיוביים ואלקטרונים.
פריהליון - הנקודה הקרובה ביותר במסלולו האליפטי של גוף סביב לשמש.
רוח השמש - גזים מיוננים הנושאים שדות מגנטיים והנשאים מן השמש והלאה במהירויות נבוהות (מסדר גודל של 500 ק"מ/שניה).
שנת-אור - המרחק שעובר האור בשנה אחת, מרחק השווה בקרוב
365 יום x 24 שעות x 60 דקות x 60 שניות x 300,000 ק"מ = 1012 9.46 ק"מ.





 

ספרות מומלצת לקריאה נוספת



1. .Coments”, J. C. Brandt, Readings from ccientific Amerian, freeman and company"

2. .Introduction to Comets”, J.C. Brandt and R. D.Chapman, Cambridge University Press, 1981"

3. .”IHW Amature Observers’ Manual for Scientific Comet Studies”, S J Edberg, NASA and JPL

4. "שובו של השביט " – פרקים א' עד ה' , אילן מנוליס, "כל כוכבי אור" 1983/ 6-5 ו- 1984/ 2-1, האגודה הישראלית לאסטרונומיה, ת.ד. 149 גבעתיים 53101.

5. "הערות אחדות בקשר לחוק השני של ניוטון", חנה גולדרינג, "גיליונות" מס' 2, עמ' 28-25, ניסן תשל"ב (כיום שם העלון: "תהודה").

6. "מסלולי שביטים ומסלולי כוכבי לכת", צבי פלטיאל, בחוברת זו.

ביבליוגרפיה:
כותר: טבעם הפיסיקלי של השביטים
מחבר: מנוליס, אילן
תאריך: אפריל 1986 , גליון ג 2
שם כתב העת: פי האטום : פיסיקה בשפה ידידותית
הוצאה לאור: מכון ויצמן למדע
הערות: 1. שמו הקודם של כתב העת: פי האטום : עלון פיסיקה לנוער.
הערות לפריט זה: 1. אילן מנוליס הינו יו''ר ועד האגודה לאסטרונומיה ומרכז ארצי של פעילות רשת החובבים הישראלית בפני ה IHW
2. שמו הקודם של כתב העת: ''פי האטום:עלון פיסיקה לנוער''
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית