עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה חדשהעמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה של המוסר
פרידמן, ש.


תקציר
שופנהאור נחשב לפילוסוף "פסימי", מפני שהרבה לעסוק בחיבוריו בסבל האוניברסלי. הוא היה הפילוסוף המערבי הראשון שהתייחס בחיבוריו לגישות פילוסופיות לא מערביות, כגון הבודהיזם. לטענתו, גאולת האדם תבוא מתוך התבוננות פילוסופית בעולם ואהבת הזולת.



שופנהאור ארתור
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


(1880-1788). מטפיסיקאי גרמני, ידוע בעיקר בשל יצירתו "העולם כרצון וכאידיאה" (The World as Will and Idea) ובשל מאמריו העוקצניים. נולד בדנציג, אביו היה איש-עסקים ואמו סופרת. בילה זמן מה באנגליה בקשר לעסקי אביו וידע לקרוא בשטף צרפתית ואנגלית. לאחר מות אביו התמסר לגמרי לפילוסופיה, שכן הירושה איפשרה לו קיום ברווחה. עם אמו לא הצליח לחיות בשלום והיו לו גם ניסיונות עגומים אחרים עם נשים, ומאמרו הצורמני עד כדי גיחוך "על נשים", אשר זכה לתפוצת-הקריאה הרבה ביותר מבין כל כתביו, מבטא תרעומת אישית עמוקה.

חיבורו המגדף "על הפילוסופיה האוניברסיטאית" נכתב אף הוא על סמך ניסיון אישי. הוא פנה אל אוניברסיטת ברלין בבקשה להתקבל כמרצה לפילוסופיה ונמצא מתאים על-ידי וועדה שהגל (Hegel) נמנה עם חבריה, אולם לאחר מכן החליט לקבוע את שיעוריו באותן השעות שבהן התקיימו שיעוריו של הגל. הטענה המצויה בספרות, שאזל חומר-ההוראה שלו לפני תום זמן הלימודים היא בלתי-משכנעת לחלוטין; אך עובדה היא שלא הצליח לרכוש את לב תלמידיו של הגל, שהיה אז בשיא פירסומו, ובאופן שכזה נסתיימה הקריירה שלו בכישלון. לאחר מכן התנפל בגידופים על הגל, שלינג (Schelling) ופיכטה (Fichte), שכינה אותם מגבבי-מילים ושרלטנים, אף-על-פי שהוא עצמו חב לא מעט למושג הרצון של פיכטה, אשר את הרצאותיו שמע בהיותו סטודנט.

שני הפילוסופים שאותם העריץ ביותר היו קנט ואפלטון, והוא חשב את עצמו ליורשו הצודק של קנט, תוך שראה את שלינג, פיכטה והגל כתופסי מקומו של קנט שלא כדין. בדומה לפיכטה סבר גם הוא שאי אפשר להחזיק במושג הקנטיאני של הדבר כשהוא לעצמו שאינו ניתן להכרה, וחשב שגילה את הממשות האחרונה: הרצון. לרצון הזה אין מטרה או תכלית ואיננו תבוני או רציונלי; הוא בבחינת מאבק עיוור. ייתכן ובנקודה זו הושפע שופנהאואר על-ידי חלקו הראשון של "פאוסט" לגתה (Goethe). הוא הכיר את גתה אישית והעריצו מאוד, ובדומה להגל צידד גם הוא "בתורת הצבעים" (Farbenlehre) של גתה כנגד ניוטון.

פרטי המטפיסיקה ותורת המידות של שופנהאואר הם מעוטי-השפעה. את חשיבותו ההיסטורית ניתן לסכם בשלוש נקודות: ראשית, הוא הפילוסוף האירופי הראשון שהבליט את האתאיסם במכוון. הובס (Hobbes) ויום (Hume) עשו מאמץ מיוחד כדי לנער את חוצנם מן האתאיסם, בה בשעה שאת פון הולבך (Von Holbach) זוכרים - אם בכלל זוכרים אותו - בעיקר בשל האתאיסם שלו. פירסומו של שופנהאואר מתבסס על יסודות אחרים.

שנית, הוא היה הפילוסוף האירופי הגדול הראשון אשר הסב את תשומת הלב לאופנישדות (Upanishads) ולבודהיסם ואשר הושפע עמוקות על ידיהם. הוא הצביע במיוחד על האוניברסליות של הסבל ותיאר אותו, כנראה בפרוטרוט יותר מכל פילוסוף לפניו. לכן מכנים אותו לעיתים קרובות פסימיסט. שופנהאואר טען שהאדם יכול להגיע לידי גאולה רק על-ידי התגברותו על הרצון הקוסמי העיוור. התאבדות כשלעצמה לא תביא לידי הגאולה המצופה כי זהו מעשה קביעה של הרצון (מאחר ששופנהאואר לא קיבל את התורה ההודית בדבר גלגולי-נשמות, הרי שנקודה זו נשארת בלתי-ברורה). בעיקרו של דבר ישנם שלושה כלים העשויים לסייע לגאולה: ההכרה הפילוסופית, ההתבוננות ביצירות אמנות והאהדה כלפי הזולת, המבוססת על ההכרה שרק בעולם התופעות אנו מובחנים זה מזה, בעוד שבמציאות אנו מהווים אחדות. מוסר אהדה זה סותר במישרין את מוסר החיים של שופנהאואר עצמו: מעטים הפילוסופים שהיו נעדרי-אהדה לזולתם עד כדי כך. נוסף לשנאתו לנשים ולפילוסופים אחרים שנא שופנהאואר את היהודים.

שלישית, הוולונטריסם נוסח שופנהאואר חנך הדגשה מוגברת של הרצון והאי-רציונלי בפילוסופיה המודרנית. אף-על-פי שקירקגור (Kierkegaard) וניטשה (Nietzche), פייהינגר (Vaihinger) וג'יימס (James), ברגסון (Bergson) ופרויד (Freud) חלקו עליו באופן ברור, בכל זאת יש ברעיונותיהם כדי להעלות את הדעה ששופנהאואר מהווה נקודת מוצא חשובה בתולדות המחשבה. השקפתו על התבונה בתורת מכשיר בידי הרצון ראויה לציון מיוחד בהקשר זה.

סיפרו "העולם כרצון וכאידיאה" לא עורר תחילה כל תשומת-לב, אפילו לאחר שהוסיף כרך שני, שבו עיבד והבהיר את פרטי המטפיסיקה שלו. מבין שתי מסות בתורת המוסר, שאותן הגיש לתחרויות-פירסום בסקנדינביה, זכתה האחת בפרס והאחרת לא; לכן פירסמן יחדיו וציין בעמוד-השער "זוכתה בפרס ע"י..." ו"לא זכתה בפרס ע"י...", מתוך שהיה משוכנע שבדרך זו ינציח את חרפת האקדמיה אשר התעלמה ממנו. בשנותיו האחרונות הספיק עוד להיות עד לפירסומו ההולך וגובר. ייתכן ,כפי שנטען לעיתים קרובות, שהאכזבות הרבות לאחר מהפכות 1848 סייעו לכך שהפסימיות שלו תהיה פופולרית. אין ספק שמסותיו הכתובות בבהירות, שהופיעו בשם Peraga und Paralipomena, סייעו לו למצוא קהל-קוראים.

בין מעריציו הרבים היו ריכרד וגנר (Richard Wagner), אשר ניסה ב"טריסטן ואיזולדה" (Tristan and Isolde) להגשים במוסיקה את הרצון העיוור של שופנהאואר; ניטשה הצעיר, אשר התפתח לאחר מכן אל מעבר לאהבתו העיוורת לשופנהאואר; ותומס מאן. אל אלה אפשר להוסיף מספר רב מאוד של לא-פילוסופים, במיוחד אנשים צעירים, אשר פנו לשופנהאואר כדי למצוא בו השראה וניחומים.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: שופנהאור ארתור
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית