בשימוש פילוסופי מאפיין מונח זה תורה פילוסופית הטוענת שניתן להגיע אל ההכרה הממשית של טבע העולם באמצעות התבונה בלבד, בלי להיזקק להנחות ניסיוניות. שימוש ידוע אחר במונח זה מתייחס להשקפה שהאמונה בעל-טבעי איננה מתקבלת על הדעת ושאת הטענות הדתיות יש לבדוק באמצעות קני-מידה רציונליים; אך בהעדר עדויות סותרות ברורות, יש להניח שהמילה היא בעלת המשמעות הראשונה בספרות הפילוסופית המודרנית. במובן זה מצטטים את דקרט (Descartes), לייבניץ (Leibniz) ושפינוזה כדוגמאות קלסיות של רציונליסם.

הרציונליסם מנוגד לאמפיריציסם, התורה האומרת שהניסיון הוא בסיס הכרחי לכל הכרתנו; אך אף אחד משני המונחים הללו איננו בעל מובן מדוייק. בדרך כלל היינו יכולים לצפות לכך שאמפיריציסט מובהק יטען שכל הכרה תובעת הנחות ניסיוניות קודמות ובאמת, ג'ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill) טוען לעיתים טענה כזאת; לגביו, אפילו האמיתות המתמטיות הן הכללות ניסיוניות. אולם מרבית האמפיריציסטים הסכימו שהאמיתות המתמטיות הן א-פריורי; הם עדיין נחשבים לאמפיריציסטים אם הם טוענים שהאמיתות המתמטיות הינן אמיתיות מנתחות (אנליטיות) צורניות ואינן אומרות דבר על טבע העולם. לפיכך ישנה נטייה לחשוב הוגה-דעות לרציונליסט רק אם הוא טוען שהוא בעל הכרה מרכיבה א-פריורית, היינו, שהוא מכיר את העולם כולו או בחלקו באמצעות התבונה הטהורה. אך לייבניץ נחשב לרוב לרציונליסט הקיצוני ביותר, כיוון שהוא טען כי עקרונית ניתן להכיר את כל האמיתות באמצעות התבונה בלבד וכי הניסיון איננו אלא תחליף נחות לתבונה. בכל זאת סבר לייבניץ, שעיקרון הסתירה מהווה ערובה לכל האמיתות התבוניות, ולפיכך, הן, במינוח המודרני, מנתחות. מכל מקום, טענתו של לייבניץ כי הסתירה של כל משפט אמיתי סותרת את עצמה, היא טענה פרדוקסלית מאוד ואנו יכולים לומר שהרציונליסם הוא זה הטוען להכרה שאיננה מבוססת על ניסיון החושים ואשר איננה יכולה להיחשב לצורנית בלבד בלא פרדוקס. אך גם דברים אלה אינם מדוייקים; קנט (Kant) טען לאפשרותה של הכרה מרכיבה א-פריורי, אך סבר שאיננו רציונליסט כיוון שההכרה שעליה הוא מדבר איננה הכרה דוגמטית של הדברים כשלעצמם, אלא הכרה של התופעות בלבד; הוא סבר שאחת ממעלותיה הגדולות של שיטתו הביקורתית היא בכך, שהיא נמנעת מלהיות רציונליסטית או אמפיריציסטית. אל-לנו לחפש אחר דיוק שאיננו בר-השגה; עמדות רציונליסטיות, לדעת פילוסופים, הן עמדות זהות או דומות מאוד לזו של דקרט, אשר הוכיח את קיום האלוהים ואת קיום העולם הפיסיקלי מתוך הנחה אחת, הנחשבת בעיניו לבלתי-מסופקת מבחינת התבונה - "אני חושב, לכן אני קיים". אין שום קנה מידה לקבוע איזו היא עמדה קרובה למדי לזאת.

מרבית הפילוסופים כיום שוללים את אפשרות הגזירה הרציונלית של אמיתות שאינן מובלעות בהנחות; אין זה מדרכה של הפילוסופיה המודרנית להתקדם באמצעות "הוכחה" של משפטים דרך טיעון חמור. המשימה העיקרית של הפילוסופים הלא-אמפיריציסטיים היא עכשיו – למצוא דרך-תחליף להוכחות רציונליסטיות כמתודה להצדקת אמונותיהם.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.