כותרת: קונצפטואליזם (Conceptualism)

ההשקפה האומרת כי מושאי החשיבה ומשמעויותיהם של המונחים הכלליים הם מושגיים, שאינם אלא ישויות שכליות הקיימות רק בתוך הרוח ונוצרות או נבנות על-ידיה. לפי השקפה זו, כאשר אני חושב על אודם, כאשר אני מסיק מתוך העובדה שמשהו אדום את העובדה האחרת שהוא בעל צבע, הרי שאני בוחן את מושג האודם המצוי ברשותי ואני מגלה שהוא מכיל בתורת חלק את מושג הצבע. ושוב, כאשר אני מכיר במשהו כאדום, הריני קובע שהוא ממלא אחר תנאי המושג "אדום" או כפוף להם. דומה כי תורה זו, בניסוחה המוצע כאן אין בה כדי להוסיף לנו ידע רב. היא חוזרת ושונה במילים פחות מקובלות את מצב העניינים המועמד להסבר, בלא להסבירו כלל. ניתן להסבירה גם כתורה המזהה את המושג עם דימוי מסויים. בדימויים משתמשים בתורת קנה-מידה למיון. כדי לקבוע אם דבר מסויים הוא אדום, אני חייב להשוותו עם הדימוי התקני שיש לי על האדום. לדעת לוק (Locke), מכלול דימויים זה הוא מופשט. ברקליי (Berkeley) סבר כי הדימויים המופשטים והבלתי-קבועים אינם ניתנים להיתפס על-ידי השכל והציע במקום תורה זו, תורה בדבר דימויים מייצגים. ברם, דימוי מייצג פרטי יהיה בעל ריבוי של תכונות ולפיכך יהיה דו-משמעי. תורתו של יום (Hume) בדבר שורות של דימויים דומים מתגברת על קושי זה. הקונצפטואליסם, בדומה לכל תורה אחרת אודות כוללים (Universals), מבוסס במובלע על חזרה. כדי שאוכל להשתמש בקנה-מידה רוחני בעבור המיון, עלי להשוות את מה שעתיד להתמיין עם קנה-המידה, והשוואה זו כשלעצמה היא בבחינת מיון, התובע שימוש בקנה מידה אחר, וכך הלאה. קושי מיוחד של תורת-הדימויים, מעין מחיר שעליה לשלם תמורת היותה כה ברורה, הוא בכך שדומה כי אין היא נכונה מבחינה פסיכולוגית. השימוש בדימויים בתהליך ההיכר (recognition), הוא מקרה יוצא מהכלל. לעתים קרובות מושמעת הטענה שהדימויים עצמם הם סמליים באופיים, ומתעוררות איפוא אותן הבעיות ביחס למשמעויות, כמו המילים.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.