עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרון > ט"ו בשבט
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי



תקציר
המידע בדף זה עוסק בט"ו בשבט - חג האילנות, הנטיעות ושמירת הטבע.



ט"ו בשבט : חג הטבע
מחברת: מתיה קם



התאריך


התאריך ט"ו בשבט נזכר לראשונה במשנה (המאה 1-2 לספירה) כאחד מארבעה תאריכים הקובעים מתי מתחילה הספירה של שנה חדשה לעניינים שונים. לדוגמה: א' בניסן נקבע כראש השנה למלכי יהודה וישראל, ובו היו מונים שנה חדשה לשלטונו של המלך. א' בתשרי נקבע, בין השאר, כראש השנה למניין השנים. והתאריך ט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילן. ואין הכוונה כאן לחג האילן – אלא לתאריך המיועד לחקלאים כבסיס לחישוב היבול השנתי של הפירות, לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר: על-פי חוקי המקרא חייב החקלאי להפריש מעשר, עשירית, מיבול הפירות - בין השאר לטובת העניים והנזקקים.



החג


בתחילה היה ט"ו בשבט תאריך לחקלאים לצורך הפרשת מַעֲשֵׂר (עשירית) מיבול הפירות - ולא יום חג. אך במשך הדורות קיבל היום אופי של חג, ולכן אסרו להספיד מתים ביום זה ואף נהגו לאכול ביום זה מחמשת מיני הפירות שבהם נתברכה ארץ ישראל – גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
משמעות מיוחדת קיבל ט"ו בשבט במאה ה- 16 בצפת של המקובלים, שקבעו "סדר ליל שמחת האילנות". סדר זה של ט"ו בשבט כלל שולחנות ערוכים, מקושטים בפרחים ובענפי הדס, ועליהם שפע פירות ויין. המסובים היו לומדים על הפירות מתוך התורה, התלמוד וספר הזוהר, ואומרים תפילות מיוחדות לשלום האילנות.




סדר ט"ו בשבט של המקובלים בצפת


"אור לט"ו בשבט* מתכנסים בבית המדרש או בבית אחד החכמים או הנכבדים...
הנרות דולקים, השולחנות מכוסים במפות לבנות, עטורים בענפי הדסים, פרחים וצמחים, ומבושמים במי ורדים. ועל השולחנות - כדי יין משני סוגים: יין אדום ויין לבן.
לאחר לימוד תורה
מוזגים כוס ראשונה של ארבע כוסות מיין שכולו לבן.
מביאים לפני המסובים חיטה (עוגות), זית, תמרים וענבים.
מברכים על הפרי ועל היין ונהנים…
לאחר מכן מוזגים כוס שנייה של ארבע כוסות – קצת מן היין האדום ורוב הכוס מן היין הלבן.
מביאים לפני המסובים תאנה, רימון, אתרוג ותפוח…
מוזגים כוס שלישית – חציה יין לבן וחציה יין אדום.
מביאים אגוזים, שקדים, חרובים ואגסים.
המסובים לומדים תורה, ואחר כך מרימים את הכוס השלישית ושותים לשנה טובה, שנת ברכה, פרי ותנובה.
לבסוף מוזגים כוס רביעית – יין אדום מעורב במעט יין לבן.
ומביאים קינוחים לשולחן, ורוקדים ומזמרים…"
(על-פי הספר "חמדת הימים" המיוחס לנתן העזתי, שהתפרסם לראשונה בשנת 1763.)

* אור לט"ו בשבט: הלילה שלפני ט"ו בשבט, ערב ט"ו בשבט.



חג הנטיעות


עם ראשית הציונות והקמתן של המושבות הראשונות בארץ ישראל קיבל ט"ו בשבט משמעות נוספת. טקס הנטיעות הראשון של ט"ו בשבט התקיים בשנת תרמ"ד – 1884 במושבה ייסוד המעלה. ההיסטוריון זאב יעבץ, ששימש גם מחנך ומנהל בית ספר, יצא בקריאה לקבוע את ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ובט"ו בשבט שנת תר"ן – 1890 לקח את תלמידיו לנטיעת עצים במושבה זיכרון יעקב. בתחילת המאה ה- 20, בשנת 1908, הכריזה הסתדרות המורים והגננות בארץ ישראל על ט"ו בשבט כחג הנטיעות. הרעיון קיבל את אישורם של מוסדות התנועה הציונית (שפעלו באותן שנים, לפני הקמת המדינה). ומנהג הנטיעות התקבל בכל מוסדות החינוך העבריים והתבצע באמצעות והקרן הקיימת לישראל (קק"ל).




חג שמירת הטבע


ט"ו בשבט קיבל את משמעותו כחג הנטיעות לפני כ- 100 שנה, עם ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. אך במשך השנים שאחרי קום המדינה, עם ההתפתחות וההתרחבות של החקלאות, התעשייה והבנייה, הלכו ופחתו השטחים שנשארו לנטיעות. ט"ו בשבט איבד את משמעותו כחג הנטיעות – אך קיבל משמעות חדשה: חג שמירת הטבע. גופים ומוסדות העוסקים בהגנה על החי והצומח, כגון - החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע, יחד עם משרד החינוך, הכריזו על ט"ו בשבט כחג שמירת הטבע.

ביבליוגרפיה:
כותר: ט"ו בשבט : חג הטבע
שם  האתר: קופצים ללוח העברי
מחברת: קם, מתיה
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך נכתב במסגרת מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך.
הערות לפריט זה: 1. תחקיר: שאול וכשטוק
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית