עמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > חוק ומשפטעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > יחיד וחברה > מצוות חברתיות
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
בתקופת המשנה והתלמוד מתחילים חז"ל (חכמינו זכרם לברכה), באמצעות ההלכה, לעצב את העקרונות למערכת הזכויות והחובות של הקהילה. הם הקדישו לעניין הצדקה תשומת לב רבה.



צדק, צדקה וחסד
מחברת: רונית חכם


מהו הדבר שעושה את האדם ליצור אנושי? במה נבדל האדם מיתר בעלי-החיים?

לאדם ולחיה צרכים קיומיים דומים. קיומם תלוי בסיפוק הרעב, בסיפוק הצורך לבית ולאהבה, הצורך להערכה למימוש ולהגשמה עצמית.
האדם שונה מהחיה, בכך שיש לו עולם רוחני. עולם רוחני זה התפתח בשל המוח הגדול והמפותח של האדם בהשוואה לבעלי-החיים האחרים. ייחוד זה כיוון את דרך חייו ואת התפתחותו של האדם להיות יצור נבון, יוצר, מגלה וממציא. לעומתו, בעלי-החיים האחרים נשתמרו בצורתם ובאורחות חייהם.

לאדם יכולת שכלית, שאינה מצויה אצל בעלי-חיים אחרים. הוא קולט גירויים מהסביבה ואוגר אותם, שומר עליהם ומעבד אותם בעזרת הדמיון שלו ועולמו הרוחני. הוא מסוגל לבטא את עצמו בעזרת דיבורי כתיבה, תנועה, צלילים, ציור, פיסול; האדם ממציא ומפתח נוסחות מתימטיות, חוקר בתחומי המדע השונים, מפתח מוצרים טכנולוגיים ומגלה תופעות חדשות בטבע. אדם, לעומת יונקים אחרים, בשל שכלו וכוח החשיבה שלו, מצטיין בחוש צדק ובשאיפה לחיים בחברה הבנויה על עקרונות של אמת, יושר וכנות. עשיית הצדק היא עיקרון המופיע בכל התרבויות האנושיות.

בכל תרבות צועד האדם, כמו על חבל דק, בין רצונו לעשות כטוב בעיניו לבין הכרתו באחריותו החברתית.
כדי לעזור לאדם לחיות על-פי אידיאל הצדק, פיתחה כל תרבות את הדרכים שלה לעשיית צדק.
אחד האמצעים להשגת צדק חברתי הוא הדאגה לחלש. דאגה זו התבטאה בהתפתחות מוסדות וארגוני צדקה, שבהם החזקים שבחברה דואגים לחלשים.

ברוב הדתות המרכזיות נודעה חשיבות רבה לצדקה:
בנצרות, באיסלם, בהינדוהיזם, וכמובן - ביהדות.
מוסדות הצדקה התפתחו גם בחברה החילונית. קיימים בה חוקים וארגונים, הפועלים לא ממניעים דתיים, אלא מתוך רצון לעזור לקידום האדם באשר הוא אדם.
ביהדות משמעות הצדקה היא גמילות חסדים, מצווה וזכות.

"כי יהיה בך אביון.. לא תאמץ את לבבך.. כי פתח תפתח את ידך לו.." (דברים ט"ו, ז'-י"א).

בתקופת המשנה והתלמוד הונחו בארץ ישראל יסודותיה של הקהילה היהודית לדורותיה. באותה תקופה מתחילים חכמים, באמצעות ההלכה, לעצב את העקרונות למערכת הזכויות והחובות של הקהילה.
חז"ל - חכמי התלמוד - הקדישו לעניין הצדקה תשומת לב רבה. הם אמרו, כי "צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה" (ירו' פאה א', א').
שני מפעלי הצדקה העיקריים באותה תקופה היו:
ה"תמחוי" וה"קופה". במקורו היה ה"תמחוי" קערה גדולה, שנישאה על-ידי שלושה אנשים מבית לבית, ולתוכה נהגו התושבים להטיל מזונות, שחולקו אחר-כך לעניים. ה"קופה", הייתה, למעשה, סל; והיא נישאה על-ידי שני גבאים, שנטלו מן התושבים את חלקם.

ההתרמה למטרות צדקה נעשתה בין השאר במעמד ציבורי, בבית-הכנסת או בבית-המדרש.
מאוחר יותר ניתוספו קופות צדקה למטרות חברתיות כלליות ולאו דווקא לעניים.

חז"ל החשיבו צורות אחדות של צדקה יותר מאחרות - ובמיוחד "מתן בסתר"*, הן מצד הנותן והן מצד המקבל מפני שאין העני מתבייש בדרך זו. באותה תקופה ייחסה החברה ערך גדול להימנעות מ"הלבנת פנים" - גרימת בושה לנזקק. חז"ל הטיפו גם לצדקה, שאיננה רק חומרית ומתבטאת רק בכסף, אלא גם ביחס אישי ואנושי כלפי הנזקק.

והנה אגדה, שנכתבה בתקופת התלמוד והמציגה את עקרונות הצדקה, כפי שחז"ל ראו אותם.

מסופר על מר עקבא, שהיה נותן צדקה לעני, אך לא בגלוי, אלא במתן בסתר.
יום אחד רצה העני לראות מיהו האדם, שנותן לו יום יום ארבעה זוזים.
חיכה העני לנדיב. מר עקבא, כהרגלו, הכניס את המטבעות בחור הדלת של העני, והעני יצא לראותו.
באותו יום היה מר עתבא עם אשתו. כאשר יצא העני לראותם, הם ברחו ונכנסו לתוך תנור, כדי שלא לבייש
את העני.

בתנור נכווה מר עקבא, אך אשתו לא נכוותה. הסיבה לכך, מסבירה לנו האגדה, נעוצה בעובדה, כי אשתו של מר עקבא נהגה לתת צדקה באופן שונה מזה של בעלה - היא נהגה לתת לעני בידיו בתוך ביתה. הנתינה שלה הייתה ישירה - היא נתנה מזון, ולא מעות, שהם רק אמצעי לרכישת מזון. בנתינה שלה הייתה הנאה, מספרת האגדה, היה בה יחס אישי אל המקבל.

האגדה התלמודית על מר עקבא מציגה ערכים של חברה, השואפת לארגון ולסדר חברתי, המושתתים על אידיאל של צדקי צדקה וחסד בכלל, ונתינה לחלשים, בפרט.
האגדה באה ללמד את האופן הרצוי לקיום עקרונות אלו.


* "מתן בסתר" - נתינת כסף לצדקה בחשאי, בלא פרסום שם התורם.

ביבליוגרפיה:
כותר: צדק, צדקה וחסד
מחברת: חכם, רונית
שם  הספר: כעץ שתול : תכנית לימודים בנושא ''גדילה, צמיחה ואריכות ימים''
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. תוכנית ''כעץ שתול'' פותחה בעידודה ובסיועה של אשל : האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל, נוסדה ע''י ג'וינט ישראל.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית