מיהו "אחר"? - ה"אחר" הוא אדם חריג, שונה או יוצא-דופן.

לכל חברה יש אמות מידה המקובלות עליה, המגדירות מהי התנהגות רצויה ומהי התנהגות חריגה, וכן מהן התכונות של האנשים המקובלים בחברה, ומיהם האנשים הדחויים בחברה.

את החורגים מהמקובל אפשר לחלק לכמה סוגים:

א. אנשים החורגים בדעות או באמונות שלהם מדעת הרוב (למשל, הצמחונים, שהם חריגים בקבוצת אוכלי-בשר).

ב. אנשים ממוצא אחר, שאינו זהה למוצא של קבוצת הרוב (למשל, סיני החי בפולניה).

ג. אנשים פגועים מבחינה נפשית או מוסרית (עבריין או פושע) או בעלי מום גופני (למשל, חירש בין שומעים).

כל חברה מגדירה לעצמה אילו אנשים מקובלים עליה, ואילו נחשבים לאנשים, אשר התנהגותם שונה מההתנהגות המקובלת על הכלל. האנשים ה"אחרים" או ה"שונים" לא פעם מוקעים מהחברה.

מתקופה לתקופה משתנה היחס לאנשים הנחשבים ל"אחרים".

לעתים קרובות, מתייחסים באופן מכליל לאנשים יוצאי-דופן מבלי להתייחס לכל אחד ואחד כאל אדם בעל תכונות אישיות נבדלות. תופעה זו קיימת לאורך ההיסטוריה. בימי קדם, למשל, הייתה נפוצה מחלת הצרעת. זו מחלת עור קשה ומידבקת, אשר פוגעת בעור ובעצבים.
מאות שנים היו החולים במחלה זו חשוכי מרפא. הם נידונו למות ממחלה זו לאט לאט. החברה הייתה מוציאה את החולים אל מחוץ למחנה.

החברה גירשה מתוכה את החולים, לא רק משום החשש להידבק במחלתם, אלא גם משום שהאמינה, שאותם אנשים חולים הם גם אנשים רשעים ובלתי מוסריים, שחטאו והביאו על עצמם את המחלה כעונש.

מסופר על מרים הנביאה, אחות משה, אשר חלתה בצרעת כעונש על חטא שחטאה - על כך שדיברה רעות באחיה משה.

"והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרון אל-מרים והנה מצרעת" (במדבר י"ב, י')

היום ברור לנו, שמחלות הן תוצאה של גורמים סביבתיים רבים, כגון: חוסר ניקיון, תזונה לקויה, תנאי-דיור ירודים וחוסר ידע. בתקופתנו אפשר למנוע; מחלות רבות בעזרת חיסונים, תרופות וטיפולי מניעה. מחלות אינן עונשים של רשעים, כי לא רק רשעים חולים.

בסוף ימי-הביניים השתנה היחס למצורעים. הם נחשבו לקדושים ולבחירי האל, ולפיכך חדלו לגרש אותם אל מחוץ לעיר.

אך קבוצה אחרת של אנשים החלו להיות מגורשים - חולי הנפש, או בשם אחר - המשוגעים. לפנים היו מחזיקים את חולי הנפש בתוך המשפחה, הקהילה הגנה עליהם וטיפלה בהם. בסוף ימי-הביניים החל גירוש חולי הנפש מהקהילה. העלו אותם על ספינות, שנקראו "ספינות השוטים", ושלחו אותם הרחק ממקום יישובם של שאר בני-האדם. באותה תקופה סיפרו סיפורים מפחידים על תופעת אי השפיות כמפלצתיות בלתי אנושית.
כיום משתמשים במלה "משוגע" גם להביע כוונה חיובית למשל, הביטוי "חיים משוגעים", כשמתכוונים לחיים נפלאים. או משגע, כאשר משהו מעורר התפעלות, או "משוגע לדבר", כאשר מישהו מתמסר למען משהו.

מלבד מחלות מידבקות וקטלניות, שלא ידעו איך לטפל בהן, היו בהיסטוריה עוד תירוצים להוקיע בני-אדם:
הכנסייה בתקופת האינקוויזיציה (במאה החמש עשרה) נהגה להעלות על המוקד את כל מי שנראה לה כופר בעקרונות הדת.
הנאצים השמידו יהודים, צוענים, חולי נפש, קומוניסטים והומוסקסואלים כדי לשמור על טוהר הגזע הארי וטענו, כי כל מי ששייך לאותן קבוצות הוא תת-אדם.

בארצות-הברית הייתה תקופה (בשנות החמישים), שבה רדפו את כל מי שהחזיק בדעות פוליטיות קומוניסטיות. הוקעת האזרחים הזו נקראה "ציד המכשפות".

לא פעם אנחנו מוקיעים או מגנים בני-אדם בשל השתייכותם לקבוצה מסוימת, כשם שעשו זאת בהיסטוריה וממשיכים לעשות זאת גם היום אנשים

סביב יוצאי-הדופן נוצרת התנהגות ואווירה, ובה סממנים אלה:

א. מתפתחות דעות קדומות לא תמיד אמיתיות.

ב. מייחסים לבני-אדם יוצאי-הדופן תכונות לא אנושיות, (מכשפות, קוסמים וכד').

ג. מייחסים לאנשים אלה כוחות גדולים מאשר לאנשים רגילים.

כך למשל, אפשר למצוא בין התכונות המיוחסות לזקנים את התכונות האלה:

הזקנים הם שמרנים.
הזקנים הם אנשים, שאינם מוכנים להשתנות ולחדש.
הזקנים אינם מוכנים ללמוד דברים חדשים.
הזקנים הם אנשים השקועים בעבר.
הזקנים הם שכחניים.
הזקנים הם קמצנים.

ומה בעניין הדעות הקדומות המתקשרות לילדים ?
ילדים אינם אחראים.
ילדים אינם מתעניינים, אינם אוהבים לדעת ואינם יודעים את מה שקורה בחברה.
ילדים אוהבים רק לקחת ולקבל ואינם אוהבים לתת. ועוד ועוד...