העיר היא לא רק מקום יישוב גדול, מלא בניינים רבי-קומות, תחבורה סואנת, בתי קולנוע, חנויות כל-בו גדולות, בנקים ומוסדרות אחרים. החיים בעיר נושאים אופי וסגנון חיים מיוחדים. אורח חיים זה יצר את המושג "תרבות עירונית".

בתקופה הפריהיסטורית ואף בתחילת ההיסטוריה* חיו בני-האדם חיי נוודים. משפחות או שבטים של ציידים או דייגים נדדו ממקום למקום לחפש לעצמם מזון. לנוודים לא היה בית קבוע. במקום שנמצאו מקורות ציד, שם קבעו את ביתם.

כאשר בני-אדם החלו לבנות לעצמם ערים וכפרים, הם ואו זאת כמקום קבע, שבו ישכון ביתם. שם גם החלו להקים בדנים מחומרי המקום - מעץ ואף מאבן - לעומת הנוודים ששכנו באוהלים. ביישובי הקבע קברו האנשים את מתיהם וגם הקימו בהם מקדשי תפילה.

הכפר והעיר הם שתי שנורות חיים שונות. שתי צורות החיים האלו קיימות כבר מתקופות עתיקות בהיסטוריה האנושית. בכפרים הראשונים התגוררה קבוצת משפחות. כל משפחה הייתה למעשה בית-אב, ולה בנים ובנות נכדים ונינים שגם הם נישאו והתחתנו והקימו משפחה משלהם. אך כולם היו שייכים לראש משפחה אחד.
דרך החיים בכפר הוכתבה על-ידי סדרי הטבע - עונות השנה, קציר וזרע, הגידולים החקלאיים, הרבייה וההמלטה של הצאן והבקר שבכפר. כך התקיימו הקהילות הכפריות אלפי שנים בלא שינוי באורח החיים.

קצב חיים כזה, הבנוי על סדרי הטבע, אפשר למצוא בפרשת נוח בספר בראשית. "ויאמר אלהים אל לבו אל אוסיף לקלל עוד את האדמה... עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח', כ"א-כ"ב).

לעומת החברה הכפרית הבנויה על כמה משפחות מורחבות קבועות, משכה אליה העיר אנשים יחידים, שחיפשו אורח חיים שונה.

אגדה רומית עתיקה מספרת על בנייתה של העיר רומא: רומוס ורמולוס, אחים תאומים, נתגלו על-ידי זאבה על גדות נהר הטיבר בתוך תיבה. הזאבה היניקה אותם, עד אשר רועה לקחם לביתו וגידלם. כאשר גדלו התאומים, רצו לייסד עיר חדשה. כל אחד בחר לו גבעה, שעליה רצה להקים את העיר. שני האחים רבו, ולבסוף ניצח רמולוס. על הגבעה שלו נבנה מקדש לנוודים חסרי בית.
אנשים רבים הגיעו אל המקדש, וכך נוסדה העיר רומא.
רומא משכה אליה אנשים מהפכנים ויוצאי-דופן. גדלה והתפתחה והפכה לאחת הערים הגדולות והחשובות בעולם.

אופיה המיוחד של העיר מתבטא בכך שהיא הולכת וגדלה במהירות. העיר מרכזת בתוכה כמות גדולה של אנשים החיים בצפיפות. ולפיכך, עוד בתקופה קדומה, מוצאים בעיר בנייני קומות, לעומת הכפר הבנוי בתים בתים בני קומה אחת. ברומא העתיקה, למשל, היו בניינים בני שש קומות, שגרו בהם משפחות רבות.
כשם שבכפר בני-האדם המציאו כלים שונים, שעזרו להם בחייהם, כך גם בעיר החלו בני-האדם להמציא אמצאות חדשות כדי לשפר את חייהם בה. כך נבנתה תעלה גדולה להזרמת מים, כך התפתחו מערכת הניקוז והביוב, אשר נועדו לספק מים לתושבים ולהוציא את השפכים.

הערים הוקמו, בדרך-כלל, במקום מרכזי בין קבוצת כפרים בסביבה, שחיו בשכנות. את התבואה והתוצרת החקלאית נהגו תושבי הכפר להביא אל העיר כדי לשווק אותה.
וכך הוקם בעיר שוק, שבני הכפרים השונים היו באים אליו כדי למכור ולקנות. השוק התפתח גם למסחר בסחורות אחרות. עם התפתחות המסחר, התרבו בעיר חנויות.
העיר קיבלה לתוכה את התוצרת החקלאית ואגרה אותה במחסנים. ולכן היו שכינו את העיר "כלי קיבול" - מחסן לאחסון עודפים לעונות המחסור.

עוד מחסני אגירה התפתחו בעיר, והם: בנק לשמירת הכסף, ספרייה - מקום ששמרו בו את הכתבים של החכמים והפילוסופים, ובתי-ספר.
אחת התרומות החשובות של העיר להיסטוריה האנושית היא הקמת בתי-ספר ואוניברסיטאות. גם אלה הם מרכזים, שנאגר בהם מידע, ואנשים באים אליהם כדי "לקנות תורה".

לעומת הכפר, שבו אנשים הכירו זה את זה, בעיר אין לכל האנשים אפשרות להכיר זה את זה. כדי להכיר אנשים חדשים או מקומות חדשים בעיר, בני-אדם צריכים ליזום, לחפש וליצור קשר עם אחרים.

מראשיתה, הציעה העיר לתושביה מגוון אפשרויות לשינוי ולהתפתחות. ההצטרפות אל העיר נעשתה בבחירה חופשית, ולא תמיד משום שאדם נולד בה, כפי שקרה בכפר. לעומת הכפר, המתייחס לאנשים זרים בחשדנות ואינו מקבל אותם בקלות לחברתו, העיר הייתה מאז ומעולם פתוחה לזרים, ואפשרה חופש אישי, עצמאות, בחירה וברירה. גישה זו עודדה פיתוח של רעיונות חדשים והביאה להתפתחותם של דרכי חיים חדשות.

השרידים הקדומים ביותר של עיר הם משנת 3000 לפנה"ס. באותה תקופה הומצאו הכתב, המתימטיקה המופשטת, לוח השנה, האסטרונומיה, האובניים, הכישור, ועוד אמצאות שקידמו את האנושות בצעדים מהירים.
במהלך ההיסטוריה פיתחו בני-האדם אמצעים טכנולוגיים חדשים, ובעזרתם בנו בניינים גדולים וגבוהים, קתדרלות, ו"מגדלים שראשם בשמים" כמו "מגדל בבל" המתואר בספר בראשית, ומבטא את רצונו של האדם לפרוץ מעבר לגבולות עצמו ואת שאיפתו לקדמה ולהתפתחות.
"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ" (בראשית י"א, א'-ט').

המאה העשרים מאופיינת בהתפתחות גדולה של עולם הטכנולוגיה. השימוש בחשמל ובמכונות שונות, במכשירים ובחומרים שונים תרם לכך שבני-האדם זכו לחיים נוחים יותר, לקיצור שבוע העבודה ולזמן פנוי רב יותר במשך שנות עבודתם.

בכפר, דאגת האיכר הייתה להגדלת הצאן והבקר שלו ולהגדלת משפחתו. משפחה בעלת בנים ובנות רבים פירושה, משפחה שיש בה כוחות עבודה רבים. כל המשפחה הייתה מגויסת לעבודה. לעומת החברה הכפרית הממוקדת במשימה של גידול והולדה, בני-האדם בתרבות העירונית המודרנית חיים בשלושה עולמות: עולם המשפחה, עולם העבודה, ועולם הפנאי.

החברה המודרנית הצליחה להפחית את כמות הזמן, שאנשיה מבלים בעבודה. בני-האדם בחברה מודרנית נקראים היום לאמץ דפוס חיים חדש, שבו לפנאי יש תפקיד חשוב. את שעות הפנאי שלהם הם יכולים להקדיש גם למשחק, לבילוי, לבידור וללימודים.

השאיפה לדעת וללמוד מאפיינת את כל בני-האדם.
בתרבות העירונית יכולה שאיפה זו להתגשם ביתר קלות בשל ה"פנאי". גם החידושים השונים יוצרים את הצורך להמשיך וללמוד בכל תחום במשך כל החיים.
אנשים נדרשים להסתגל כל הזמן לתפקידים חדשים בעולם משתנה, ולכן עליהם להמשיך וללמוד. עוד תופעה הקשורה לחיים במאה העשרים, היא הארכת תוחלת החיים: רוב בני-האדם חיים חיים ארוכים יותר מבעבר.

אנשים רבים זוכים כיום להגיע לגיל זיקנה מופלגת, והם יכולים למצוא להם דרכים למלא את שעות הפנאי שלהם.
בעיר אפשר למצוא מגוון הזדמנויות של בילוי. לא רק במקומות הבידור השונים, כמו בתי-קולנוע, תיאטרון, בתי-קפה, אלא גם במקומות שבהם בני-אדם יכולים ללמוד להנאתם. כיום אפשר למצוא בני-אדם בגיל זיקנה, הלומדים באוניברסיטאות בקורסים שונים.

בתקופתנו קצב השינויים המהירים איננו רק נחלתם של יושבי הערים. להתפתחות הטכנולוגית המהירה יש השלכות והשפעה בכל מקום בעולם כולו. יש הרבה מן המשותף בין החיים בעיר לחיים בכפר במאה העשרים.
כיום גם הכפר אינו עוסק רק בחקלאות כמו בעבר.
ישנם כפרים שיש בהם גם מפעלי תעשייה ומלאכה, וההתייחסות לזמן הפנוי ולצורך לבלות איננה שונה מזו של בני-האדם בעיר. כמו כן בערים הגדולות יש שכונות מגורים שבהן התושבים חיים בקשרי חברה דומים לאלה שבכפר - יש בין השכנים קשרים משפחתיים מסורתיים ועזרה הדדית, בעיקר בשכונות של בתים נמוכים.

היום, בעזרת התקשורת האלקטרונית - כמו הטלפון, הטלוויזיה והרדיו - נוצר מצב, שבני-אדם יכולים לקבל אותו מידע באותו זמן בכל מקום בעולם. על הידיעה המרעישה, כמו שטפונות במקסיקו, אפשר לדעת בתוך זמן קצר באפריקה, בניו-יורק ובתל-אביב.
אמצעי התקשורת מקרבים את המקומות הרחוקים, וכך ידיעות מהעולם הגדול עוברות מפה לאוזן כמו בכפר קטן. הוגה הדעות מרשל מקלוהן כתב על השפעת אמצעי התקשורת על בני-האדם, ואמר כי כל העולם הפך בימינו לכפר קטן.

יש האומרים, כי המשימה המוטלת על בני-האדם החיים בחברה המודרנית היא להכיר בעובדה, כי החיים הם תהליך ארוך של שינוי והסתגלות וניצול לטובה של האמצאות והגילויים השונים, שיצרו בני-האדם לאורך ההיסטוריה, בצד המשך היצירה והפיתוח של רעיונות חדשים.


* היסטוריה - דברי הימים או קורות העמים, כפי שהועברו וסופרו מדור לדור.