הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דבריםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > פרשנות המקרא > פרשנות מודרנית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
המאמר עוסק בדרך שבה היווה חוק הייבום המקראי השראה למחוקקים במשפט הישראלי המודרני



חוק הייבום ככלל מנחה במשפט הישראלי
מחבר: ראובן נחום


הקדמה

קצב ההתקדמות וההתפתחות המדעית והטכנולוגית בשנות האלפיים המוקדמות מגביר קצב משנה לשנה כאשר יכולות היצירה של האדם שוברות גבולות ושיאים חדשים מידי יום.

אין ספק כי בימי קדם חלו חוקים חברתיים שונים שאינם תואמים לתקופה המודרנית של ימינו. חוקים, כללים ועונשים שונים וביניהם עונשי סקילה, איסור נישואין בין בני אותו מין, חוקי עבדות וכדומה, בוטלו לחלוטין. עם זאת חוקים רבים אשר לא אומצו על ידי מערכת המשפט הישראלית, מצאו את עצמם חוזרים בדלת אחורית, בגרסאות שונות בחברה הישראלית, לעיתים אף מסיבה שונה כמעט לחלוטין מהסיבה שלשמה נחקק בימי קדם. חוק הייבום מהווה דוגמא מצוינת לחוק שסיבת חקיקתו בימי קדם שונה משמעותית מהתייחסות המערכת המשפטית של ימינו.

חוק הייבום שהונהג ככל הנראה עוד בימי קדם מוצג לראשונה במקרא בספר דברים "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" .1

החוק נולד ליצור פיתרון לבעיה ששררה בחברה פטריארכלית - חקלאית, חברה המבוססת על שליטה באדמות, בנשים ובשימור רכוש המשפחה.

על פי דיני הייבום, אלמנה שבעלה נפטר ולא עלה בידם להביא צאצאים לעולם, מצווה אחיו של הבעל לשאת את אשתו ולהקים זרע למת. בדרך זו, האלמנה נשארת חלק ממשפחת הבעל הראשון והילדים העתידים לבוא לעולם, אינם נחשבים לילדי הבעל השני אלא של הבעל הראשון שמת ואף יורשים את רכושו ואדמותיו.

ניתן להסיק כי רצון החברה בימי קדם התבסס בראש ובראשונה על שימור רכוש המשפחה, נשים ואדמות. חשוב מכך, חוק הייבום, עונה לא רק על שימור אדמותיו, רכושו ונשותיו של הבעל אלא אף על המשך קיום התא המשפחתי.

כנס רבנים שהתכנס בירושלים בשבט תש"י התנגד לחלוטין להחלת חוק הייבום בחוק הישראלי של ימינו.

""הננו גוזרים על תושבי ארץ ישראל ועל אלה שיעלו מעתה והלאה לאסור עליהם מצוות ייבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם כפי מה שיפסקו עליהם בית הדין, עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. "2

מערכת המשפט בישראל, מערכת אזרחית וליברלית שמלכתחילה בחרה שלא לאמץ את חוק הייבום, קיבלה גושפנקא רצינית וחשובה מראשי החברה הדתית ברצון למנוע כל כפייה על אדם ובמקרה שלנו כפייה של האישה לשאת אדם אחר, קרוב ככל שיהיה למשפחתה, ללא רצונה האישי. חשוב להדגיש כי מערכת המשפט בישראל בדיני האישות והמשפחה מפוצלת לשתי ערכאות עיקריות. בית משפט אזרחי לענייני משפחה ובית הדין הרבני. לצורך יישוב מאבקי כוח בין שתי הערכאות ולאור דרישות מנהיגי הציבור הדתי, הוסמך בית הדין הרבני כסמכות היחידה לדון בגירושין בין בני זוג שנישאו זה לזה כדת משה וישראל כאשר בית משפט לענייני משפחה הוסמך לדון כגירושין בין בני זוג שנישאו זה לזה בנישואין אזרחיים. בכל יתר הסכסוכים הנוגעים לענייני משפחה חלה סמכות מקבילה לשתי הערכאות כאשר הערכאה שאליה הוגשה התביעה ו/או הבקשה הראשונה, קנתה סמכות דיון בתיק ובין היתר בסוגיות כגון חלוקת ממון, תשלומי מזונות, הסדרי ראייה וכך הלאה. המרוץ אחר הגשת התביעה ו/או הבקשה לערכאה הנוחה למי מבני הזוג נקראת בשפה המשפטית "מרוץ סמכויות".

התנגדות מנהיגי הציבור הדתי וההחלטה שהתקבלה בכנס הרבנים כנגד החלת חוק הייבום בישראל התיישרה עם הגישה הליברלית השוררת במערכת המשפט האזרחית.

בהתאם למעמד האישה בתקופת המקרא, חוק הייבום וכללי החליצה אינם מקנים לאלמנה את זכות הבחירה. חובת הנישואין השניים לאח הבעל לא מותנית בהסכמת האישה ודעתה. אין בחוק הייבום והחליצה התייחסות ולו המינורית ביותר הנוגעת לרצון האישה לאחר מות בעלה. הגישה שמערכת המשפט האזרחית לא יכולה הייתה לאמץ בשום דרך.

בשל כך, ולצורך יישור קו עם חוקי התורה, אומץ נוהג החליצה בה נדרש אח הבעל לקיים את טקס החליצה ולשחרר את אשת אחיו המנוח. חוק החליצה בדומה לחוק הייבום, מקורו אף הוא בספר דברים "ואם-לא יחפץ האיש, לקחת את-יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל-הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל--לא אבה, יבמי. ח וקראו-לו זקני-עירו, ודברו אליו; ועמד ואמר, לא חפצתי לקחתה. ט ונגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה, ואמרה, ככה יעשה לאיש, אשר לא-יבנה את-בית אחיו. י ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל" .3

עם כן, במקרים בהם הבעל נפטר, מובא אח הבעל ומקיים עם אשת אחיו את טקס החליצה. במהלך הטקס עומד אח הבעל מול אשת אחיו המנוח כשלרגלו סנדל מעור ואשת אחיו כורעת ברך חולצת את סנדלו, יורקת בפניו (על הרצפה שלפניו) וקוראת "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו".4

יצירתי ככל שיהיה, לא העניק טקס החליצה מענה לכל הבעיות שצצו במהלך השנים. בעוד לאישה אין יכולת בחירה אם להתחתן אם האח ולקיים את חוק הייבום או לקיים את טקס החליצה, לאח הבעל זכות הבחירה עומדת. עם השנים עלתה השאלה, מה קורה במקרים בו משתמש אח הבעל בסירובו לקיים את טקס החליצה ככלי לחץ כנגד אשת אחיו. נניח שהמנוח הותיר אחריו ירושה כספית נכבדת אותה ירש ממשפחתו והמנוח לא כתב ירושה ו/או הסכם ממון. על פי החוק בישראל, באם אין לבני הזוג ילדים, זכאית אלמנת המנוח לרשת את מלוא ירושתו. מקרים רבים הועלו בבתי הדין הרבני בהם אח הבעל התנה בפני אלמנת אחיו את קיום טקס החליצה בהסכמת האלמנה לוותר על כל זכויותיה בירושה. בתי הדין הרבניים, שבעקבות הוראות חוק החליצה, אין בידם את הביסוס החוקי לחייב ולכפות את טקס החליצה, בדומה לאי יכולתם לכפות מתן גט בגירושין, נוקטים בהליכי ענישה כנגד האח הסרבן. הליכי הענישה יכולים שיהיו בתשלומי מזונות, הגבלות יציאה מן הארץ ולעיתים אף בעונשי מאסר קצרים עד שהאח נכנע ומשחרר את אלמנת אחיו .

חוק הייבום ככלי משפטי

בעוד מערכת המשפט בישראל התנגדה בכל תוקף לאימוץ חוק הייבום, נאלצה היא להתמודד עם סוגיה מורכבת הנוגעת להמשך זרעו של המנוח באמצעות בקשות להוצאת זרע מהנפטר. ככל שתחום ההפריות ברפואה העולמית התפתח והפך לפיתרון ריאלי לנשים שלא נישאו וביקשו להביא ילד שלא במסגרת נישואין ונזדקקו לתרומות זרע, התבקשה המערכת המשפטית לדון בסוגיית המשך זרע המת באמצעות הפריה.

סוגיית המשך זרע המת באמצעות הפריה הגיעה עד לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, השופט אליקים רובינשטיין, שנתבקש לחוות דעתו ובהמשך אף ליתן הנחיות למערכת המשפט והחוק בישראל בעניין נטילת הזרע מהמנוח לאחר פטירתו. הנחיות אלו לא נגזרו מכוח חוק או תקנה אך עדיין התוו את מודל רצון המשוער של בני הזוג טרם פטירת הבעל. "הרצון להמשכיות ולקיום לאחר המוות על ידי הותרת צאצאים הוא רצון בסיסי של רוב הפרטים בחברה. ביטוי מוחשי לרצון זה ניתן לגלות כבר במורשת היהודית ובהלכה. סיפורי האבות בספר בראשית דור אחר דור- אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל- נסבים על כמיהתם לזרע ולפרי הבטן. במובן אחר הקמת הזרע למת היא יסודם של דיני הייבום. יוזכר גם כי מצוות פרו ורבו היא הראשונה במצוות התורה" .5

הרחיק היועץ המשפטי לממשלה והתווה קו מנחה הקובע כי ההנחה היא שרצונו הבסיסי של אדם הוא להמשיך את זרעו ובאם לא תמצא אינדיקציה אחרת, הוראה נוגדת בצוואה וכדומה, העדר התנגדות תתפרש כהסכמה "ההנחה היא, שככלל, העמדת צאצאים לאדם מבת זוגו, גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו, בייחוד מקום שהוא חשוך ילדים. הנחה זו, המבוססת על הנחת רצונו של האדם בהמשכיות, ניתנת לסתירה, אולם היא תעמוד בתוקפה כל עוד לא קיימת אינדיקציה לכך שהמנוח היה מתנגד לכך. לפיכך, ודאי שאין לאשר שימוש בזרע מקום שהדבר עומד בניגוד מפורש לרצונו של המנוח, שהובע בכתב או בעל פה, או שנלמד מנסיבות חייו" .6

מצב משפטי זה, בו בהעדרך אינדיקציה אחרת יש לראות את רצונו של המת להמשך זרעו אף לאחר מותו, הוא ככל הנראה מהמתירנים בעולם. בעוד רוב המדינות אינן מתייחסות לנושא בחוק או בתקנות פורמליות, כשנדרשות הן להתייחסות לרוב תהא זו כאוסרנית כמו בשוודיה, קנדה, גרמניה וצרפת. מדינות כמו אנגליה, בלגיה וחלק ממדינות ארה"ב מותירות הולדה לאחר המוות רק על סמך הסכמה בכתב של המת. הנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003, קיבלו משנה תוקף בשנת 2012 במסגרת המלצות ועדת מור-יוסף .7

כאמור, נעזר היועץ המשפטי לממשלה בחוק הייבום ככלי לחיזוק הנחיותיו להמשך זרעו של המת כשהוא משתמש בחוק הייבום כקו מנחה לרצון החברה להמשך התא המשפחתי אף שלא במסגרת טבעית.

למרות האמור לעיל נזהר היועמ"ש דאז שלא ליתן רצון להרחבת הנחיותיו אף מעבר לתא המשפחתי הקרוב והפנה לדבריו של השופט אנגלרד "בדומה לחששות מוסריים שהושמעו בעולם כולו, גם אנשי ההלכה רואים בדאגה רבה את חציית הגבולות המסורתיים הכרוכה בהתקדמות המדעית(ר' פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (כרך שני, תשמ"ט), 105). כך מציין הרב ע' יעקובוביץ' (הרפואה והיהדות (תשכ"ו) 235) כי הבאת ילדים לעולם היא פעולה שראוי שתהא מתוך מערכת זוגית שיש בה קרבה ואינטימיות, ולא מתוך טכניקות מעבדתיות" .8

הרחבת הנחיות היועמ"ש בהקבלה להרחבת חוק הייבום במגילת רות

כפי שצוין, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה התירו שימוש בזרע המת רק למי שהייתה בת זוגו בחייו. היועץ המשפטי לממשלה יישר קו עם חוק הייבום. בניגוד לאמור להנחיות אלו, נטו בתי המשפט להרחיב את תחולת ההיתר להשתמש בזרע המת. בשלב הראשון התירו להורי המנוח לשאוב זרע מבנם ולאחר מכן אף התירו לאישה זרה למנוח להרות מזרעו ובכך להפוך את האישה עצמה לאם חד הורית והורי המנוח לסבא ולסבתא. עו"ד יהודה וינשטיין בכובעו כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 2010-2016, הרחיב את תחולת ההיתר ויישר קו עם קביעות בית המשפט לענייני משפחה. יודגש כי הליך ההחלטה של היועמ"ש עו"ד יהודה וינשטיין נוהל בדלתיים סגורות וחוות הדעת הזו אינה נגישה לציבור.

בהתאם לכך, חוק הייבום שבא להמשיך את זרע המת באמצעות התא המשפחתי הקרוב ביותר, אח המנוח, היווה כלי עזר לביסוס ההנחיות וההלכה הרווחת בבית המשפט לענייני משפחה בישראל. מתנגדים רבים להרחבת הפרשנות וההיתר שניתנו בהנחיות היועמ"ש 2003, ביססו את עמדתם על הוראות חוק הייבום עצמו. לנוכח זה, ביצעה המערכת המשפטית מהלך מבריק. המתנגדים להרחבת החוק נקטו בדעה שמרנית הטוענת כי חוק הייבום נוגע אך ורק לתא המשפחתי בין אשת המנוח לאחיו. כל הרחבה מעבר מהווה שימוש שגוי בפרשנות החוק והחלטות שנתנו נתנו ללא סמכות. באם בחרה המערכת המשפטית להתבסס על חוק הייבום, עליה לפעול בהתאם להוראותיו ולא לסטות מהם.

ניזכר בשנית בדברי היועמ"ש כפי שנתנו בהנחיותיו והוצגו בעבודה זו ""הרצון להמשכיות ולקיום לאחר המוות על ידי הותרת צאצאים הוא רצון בסיסי של רוב הפרטים בחברה. ביטוי מוחשי לרצון זה ניתן לגלות כבר במורשת היהודית ובהלכה. סיפורי האבות בספר בראשית דור אחר דור- אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל- נסבים על כמיהתם לזרע ולפרי הבטן. במובן אחר הקמת הזרע למת היא יסודם של דיני הייבום. יוזכר גם כי מצוות פרו ורבו היא הראשונה במצוות התורה" .9

ההנחה הרווחת היא כי דיני הייבום כפי שהוצגו בימי המקרא אינם רלוונטיים עוד לחברה הישראלית בת ימינו. מקורם בחברה פטריארכלית- חקלאית המבוססת על שליטה באדמות ובנשים ואילו בימינו הרצון להביא לילדים לעולם מבוססת על רצון אנוכי של בני הזוג ללא המשמעויות החברתיות והכלכליות של ימי המקרא, שמירה על רכוש ואדמות המשפחה והותרת האישה במשפחת הבעל.

בתשובה לדעת המתנגדים להרחת חוק הייבום וכלליו התבטא בית המשפט וקבע כי "... נקיטה בדרך שכזו [המסרבת לבקשתה] היתה שוללת מהמבקשת בדרך בלתי צודקת את זכותה להורות מהאיש אשר קידשה לו לאישה... [וגורמת] לשלילת הזכות לקיים מבעלה זרע, המהווה את המשך קיומו הגנטי על אדמו, קיום שלשמו נחקקו אף חוקי התורה בדבר ייבום, בעת שנעדר הפתרון המדעי של הפריה" .10

בעוד חוק הייבום בספר דברים מתייחס להמשך הזרע והתא המשפחתי באמצעות נישואין בין אשת המנוח לאחיו, פנתה מערכת המשפט אף להחלת חוק הייבום במגילת רות כפי שמוצאת בספרי המקרא.

סיפורה של רות המואבייה במגילת רות מתארת ומביאה לידי ביטוי דרך אחת של החלת חוק הייבום בתקופה המקראית. יש לציין כי בניגוד להגדרתו הבסיסית של חוק הייבום בספר דברים כה פסוק 5, הרחיב המחבר את החלת חוק הייבום במגילת רות. סיפורה של רות, כלת נעמי, מתחיל כאשר בעלה נפטר בטרם הספיקו בני הזוג להרחיב את התא המשפחתי ולהביא ילדים לעולם. רות בחרה ודבקה בנעמי, אם בעלה, ובהכוונתה מצאה רות את דרכה אל בעז בן דודה של נעמי, איש אמיד בעל אדמות.

סיפור המגילה וההבדלים בינו לבין החוק הייבום המקורי בספר דברים, היוו בסיס והצדקה למערכת המשפט הישראלית לפרוץ מעבר להוראות חוק הייבום.

בעוד ספר דברים מייחס את חוק הייבום אל אח הבעל, מרחיבה מגילת רות את החלת חוק הייבום מעבר לתא המשפחתי הקרוב והחילה אותו אף לבן הדוד של נעמי, קרבה רחוקה לבטח בהשוואה לקרבת אחים.

עם כן, קיבל בית המשפט גושפנקא להלכה הרווחת כי ניתן להרחיב את חוק הייבום אף מעבר לתא המשפחתי הקרוב. נכון לימים אלו, ממשיך בית המשפט לאפשר את הליך ההפריה שלאחר מות הבעל אף לנשים זרות לבעל.

הערות:

  1. ספר דברים כה 5
  2. כנס רבנים ירושלים חודש שבט תש"י.
  3. ספר דברים כה 6-10
  4. סעיף 7 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1953
  5. סעיף 6 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה - משפט מנהלי, משרדי הממשלה - בריאות. נטילת זרע לאחר המוות והשימוש בו א' בחשון התשס"ג 27 אוקטובר 2003. מס' הנחיה 1.2202
  6. סעיף 14 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה - משפט מנהלי, משרדי הממשלה - בריאות. נטילת זרע לאחר המוות והשימוש בו א' בחשון התשס"ג 27 אוקטובר 2003. מס' הנחיה 1.2202
  7. וועדת מור-יוסף - וועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל. ירושלים, אייר תשע"ב מאי 2012 בראשות יו"ר הוועדה פרופסור שלמה מור יוסף.
  8. השופט אנגלרד בבג"צ 2458/01 (פ"ד נז(1) 433), בפסקה 16 לפסק דינו.
  9. סעיף 6 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה - משפט מנהלי, משרדי הממשלה - בריאות. נטילת זרע לאחר המוות והשימוש בו א' בחשון התשס"ג 27 אוקטובר 2003. מס' הנחיה 1.2202
  10. תמ"ש 011870/03 בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא.

ביבליוגרפיה:
כותר: חוק הייבום ככלל מנחה במשפט הישראלי
מחבר: נחום, ראובן
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית