ההיסטוריה של מדינת ישראל החלה למעשה בסוף המאה ה-19, עם ראשיתה של העלייה הציונית וגאולת הקרקעות, ומכיוון שגאולת הקרקעות התבטאה בייבוש ביצות ובפיתוח חקלאי, הייתה החקלאות הגורם שיצר ביקוש למוצרי התעשייה.

התעשייה, שהחלה להתפתח לפני למעלה ממאה שנה, הייתה תעשייה של משאבות, צנרת ואביזריה, גדרות למיניהן, תיבות עץ ליצוא פרי הדר וכדומה. מאוחר יותר, בשנות ה-30, החלה להתפתח תעשיית עיבוד מזון מהחי ומהצומח, תעשיית שימורי מזון, חומרי הדברה נגד מזיקים, קוסמטיקה, תרופות, וכמובן ביגוד וטקסטיל.

העלייה הגדולה מאירופה של שנות ה-30 הביאה לצורך בבנייה בהיקפים גדולים, ומיד התפתחה תעשייה נרחבת של מוצרים לבנייה, תעשיית מוצרי חשמל לבית, תעשיית רהיטים, תעשיות כלי בית, וכמובן ביגוד והנעלה. מלחמת העולם השנייה רק הגבירה את הביקוש למוצרי התעשייה, שכן היבוא מעבר לים הפך לבלתי אפשרי בעוד צורכי הצבאות שחנו בארץ נוספו על צורכי האוכלוסייה, שהמשיכה לצמוח על אף הכול.

מיד עם תום מלחמת העולם השנייה החל המאבק לעצמאות, ובמקביל החלה להתפתח בשקט ובהיחבא תעשיית נשק ותחמושת, שתרומתה הבולטת ביותר באה לידי ביטוי במשוריינים ובמרגמת הדוידקה.

לאחר קבלת העצמאות ועם תום מלחמת השחרור החלה העלייה הגדולה ארצה, ולתעשייה נועד תפקיד נוסף מעבר לתפקידה כמספקת את צורכי המשק - תעסוקה. עשרות אלפי עולים חדשים נקלטו תוך זמן קצר במפעלי התעשייה הקיימים, ומפעלים רבים הוקמו בעיירות הפיתוח, בהן שוכנו העולים החדשים. בניית מפעלי תעשייה באזורים מרוחקים והפעלתם על-ידי עובדים שמעולם לא עסקו בכך, הייתה משימה קשה ביותר, אך התעשייה עמדה במשימה זו בכבוד ואפשרה לא רק את קליטתם של העולים החדשים, אלא גם את פיזור האוכלוסייה בכל רחבי מדינת ישראל.

המדינה הצעירה, שהכפילה את אוכלוסייתה מדי ארבע חמש שנים, הייתה זקוקה למטבע זר על מנת לספק את צורכי האוכלוסייה, וכתמיד הייתה זו התעשייה אשר אליה הופנו כל העיניים. הסיסמא "נייצא ונחיה" לא הייתה סיסמא ריקה מתוכן אלא אמת קיומית, והתעשייה הצעירה נאלצה להתאמץ ולהסב את מוצריה לכאלו שאותם אפשר למכור בחו"ל תוך תחרות עם ענקי התעשייה בעולם. וכאן הסתבר שלא מספיק לדעת לייצר, אלא צריך לדעת לייצר מוצרי איכות, להביאם בזמן אל הלקוח ולמכרם במחירי השוק. הייתה זו הפעם הראשונה בה מצאה עצמה התעשייה פועלת בסביבה שונה בעלת סטנדרטים גבוהים מאלו שלהם היינו רגילים בארץ, והפכה בבת אחת ממגיבה למובילה.

נקודת מפנה נוספת התרחשה לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר אמברגו הנשק על ישראל הביא להחלטה על פיתוח התעשייה הביטחונית, וזו עד מהרה הפכה לתעשייה מובילה מבחינה טכנולוגית. התעשייה כולה התגייסה לעניין ומעז יצא מתוק, שכן דרישות האיכות הגבוהות והמחקר והפיתוח הטכנולוגי הביאו את התעשייה לרמה גבוהה ביותר כמקובל בתעשיות המערביות הכי מתקדמות.

בשנות ה-80 סבלה מדינת ישראל מאינפלציה הולכת וגוברת, ועל מנת לעצור תהליך הרסני זה נקטה הממשלה בצעדים דרסטיים, שהתבססו בין השאר על הקפאת מחירים מלאה, אף-על-פי שמחיריהם של חומרי הגלם לתעשייה המשיכו להתייקר עקב הסתמכם על רכישות במטבע זר. התעשייה אשר ספגה הפסדים גדולים, החלה להתאושש תוך מספר שנים, ומבלי לצפות מראש התייעלה והכינה עצמה לקראת קליטת העלייה האדירה ממדינות חבר העמים, עלייה שהחלה בשנת ה-90.

השילוב המבורך של תעשיות טכנולוגיה, שהתפתחו מתוך התעשיות הביטחוניות, עם בוגרי היחידות עתירות הידע בצבא ועם עלייה איכותית בה ריכוז המהנדסים והטכנאים היה גבוה מהממוצע במספר דרגות - הכניס את התעשייה לעידן חדש. זהו העידן של תעשיות ההיי-טק, שהתפתחותן המדהימה בשנים האחרונות העמידה אותן בחזית התעשייה הישראלית הן מבחינת תחכומן וקצב צמיחתן והן מבחינת היקף היצוא שלהן ותרומתן למדינה.

תעשיות מתוחכמות ועתירות ידע או הון הן המאפיינות את התעשייה המודרנית, ומשקלן בתעשייה הישראלית הולך וגדל. תעשיות אלו מאפשרות לתעשייה הישראלית לא רק לייצא ולקרב את מדינת ישראל לעצמאות כלכלית, אלא בעיקר מאפשרות לתעשייה להשתלב בתעשייה העולמית, שהמאפיין אותה כיום הוא ההתייחסות לכל העולם כאל אזור גיאוגרפי אחד - הכפר הגלובלי.

וכאן בדיוק השינוי המהותי העובר על התעשייה הישראלית בתקופה זו, תהליך בו תיקח התעשייה חלק הולך וגובר בעיצוב דמותה של החברה הישראלית, בהתפתחות תהליך השלום במזרח התיכון ובמיצובה של המדינה כחלק ממשפחת המדינות המפותחות והמתקדמות בעולם.

התעשייה המודרנית מסתמכת יותר ויותר על כוח אדם משכיל, ודרישות אלו משפיעות על מבנה ההשכלה בישראל ועל הצורך ההולך וגובר של אנשים ללמוד יותר לפני כניסתם למעגל העבודה ולהמשיך ולהשתלם כל ימי חייהם. תהליך זה, הניזון מביקושים בתעשייה, יוצר חברה משכילה יותר, שהכנסתה הולכת ועולה ואתה גם רמת החיים של האוכלוסייה כולה. העם היהודי, ששם את הלימוד וההשכלה בראש מעייניו מתוך צורך קיומי, ייהנה עכשיו מחיים טובים יותר, עשירים יותר ונוחים יותר.

במקביל, תהפוך התעשייה הישראלית אמצעי לדו-קיום עם שכנינו הערבים, שכן שיתוף פעולה בין עולם העסקים בכלל והתעשייה בפרט בישראל, ברשות הפלשתינית ובשכנותינו מסביב הוא הערובה העיקרית לחיי שכנות טובים לאורך שנים. התעשייה הישראלית יכולה ליהנות מהתשתית האנושית של שכנינו ובעת ובעונה אחת לשפר את הכנסותיהם, להעלות את רמת חייהם ולהעלות את הרף לפתיחה במלחמה נגדנו.

התהליך המדיני רצוף עליות ומורדות, שכן הוא כרוך בפתרון בעיות עתיקות יומין, שמרכיב הלב והרגש בהן גדול עשרת מונים ממרכיב השכל. תהליכים כלכליים ופיתוח עסקים המביאים לשיפור בהכנסתם של המעורבים בהם, מבוססים על אינטרסים דומים, ולכן מרכיב השכל בהם אמור לגבור על מרכיב הרגש. החיים ביחד, שיתוף הפעולה העסקי והרווחים ההדדיים הצפויים לכל הצדדים, יאפשרו הקהיית העוקץ הרגשי לאורך זמן עד למציאת פתרון מדיני אתו יכולים כולם לחיות.

ואחרון חביב, הפיכתה של ישראל למדינה מתקדמת ומתפתחת אפשרית רק באמצעות השתלבותנו בכלכלת העולם. אנו נשקיע ברחבי העולם היכן שכדאי, והעולם ישקיע אצלנו באותם תחומים בהם אנחנו מצטיינים. יתרה מזאת, התעשייה הישראלית המתקדמת, בעלת התשתית הטכנולוגית ומערכות השיווק הפרוסות על פני העולם כולו, תשמש נקודת משען וצומת לתעשיות העולם, שירצו לעשות עסקים במזרח התיכון, ולתעשיות המזרח התיכון שפניהן לעולם הגדול. מעמד מיוחד זה יאפשר למדינת ישראל להמשיך ולהתפתח ולהגיע בתום היובל השני לקיומה לשיאים, שאפילו הדמיון יתקשה לחזותם.

וכך ניתן לומר לסיכום, שמתעשייה משרתת התפתחה התעשייה הישראלית דרך תעשייה המספקת את כל צורכי המשק, לתעשייה אשר תרמה רבות לביטחונה של המדינה ולרמת החיים של תושביה. בשנים שיבואו תתרום התעשייה להתפתחותה של חברה משכילה יותר, טובה יותר ואיכותית יותר, אוכלוסייה החיה בשלום עם שכניה ונהנית מרמת חיים גבוהה יותר ונוחה יותר. היובל הבא אכן בא עלינו לטובה.


*דורון טמיר - מנכ"ל קבוצת מוליכי תבל, סגן נשיא התאחדות התעשיינים.