בשנת היובל למדינה המונח סולידריות של העובדים עודו חי וקיים, וטרם הגיעה העת להניחו בין מרכאות. כיום, בשעה שמעמד העובדים מנהל מאבק מחודש ואמיתי על תקומתו בישראל, מתמקד המאבק ביכולתם של העובדים לתת כבוד מחודש למושג סולידריות, שהפך למילה מיותרת.
בימים עברו הייתה הסולידריות נורמה, הטבועה במציאות הישראלית. באותם ימים היו האנשים במדינה מתביישים בפערים הגדולים בין העובדים. אולם היום אנו חיים בעולם אחר, שעיקרו תחרות קשה. אנו חיים בעולם המתנהל על-פי עיקרון של "השתמש וזרוק". החברה הפכה לחומרנית ולתחרותית, והסיכוי שאנשים יוכלו להגן על עצמם בלא עזרה הוא הרבה יותר קלוש מבעבר.
כיום לא ניתן לקיים משק מודרני בלא מערכת איזונים ומנגנוני הידברות והכרעה, המוסכמים על כל הגורמים במשק. היעדרם יוביל לאנרכיה, משום שאין אפשרות שבעלי ההון יכתיבו את חלוקת העוגה הלאומית לאורך זמן. משום כך חייב לעמוד לימין העובדים ארגון חזק, אמיץ, שיגן על זכותו של האדם העובד להתקיים בכבוד. עליו להתמקד בנושאים המהותיים שבתחום הטיפול של איגודים מקצועיים, בשמירת האיזון בין הון לעבודה ובין החלטות שלטוניות לצרכים חברתיים-כלכליים, וביצירת מצב שבו השתכרות האדם בישראל תשקף את כוח הקנייה שלו.
עול עצום מונח על כתפינו - להגן על ציבור העובדים, כמו גם לשמר ולקיים את הסתדרות העובדים הכללית, מוסד שהיה מראשי החץ במהפכה הציונית, אשר הובילה את הציבור היהודי-פועלי ממעמד לעם.
אני מנהל היום, לראשונה בישראל, מאבק על הזכות להתארגן, כי ההסתדרות הקודמת, שגייסה את חבריה אוטומטית דרך קופת-חולים, פטרה עצמה מהצורך להיאבק על נפשותיהם של העובדים. לראשונה מתנהל בישראל מאבק ארגוני אמיתי, שהעובד עצמו שותף לו, וזאת - חרף העובדה שהציבור הישראלי מחונך לתפיסה אנטי ארגונית. רק כשהציבור בארץ יבין, ששווה לו לסבול משביתה כלשהי ולשאת בתוצאותיה, מפני שהיא שומרת עבורו על האיזונים במדינה, ורק כשיבין שאם היום רומסים קבוצה אחת - מחר עלולים לרמוס אותו, רק אז יישמרו זכויות כלל השכירים בארץ.
בפרוס שנת היובל רואה ההסתדרות את עצמה כגוף השואף לאגד מיליון שכירים, ולייצגם לא רק בצד הארגוני-מקצועי, אלא גם בנושאי קרנות השתלמות, קרנות פנסיה, קרנות בנייה וכד'. מובן שלא נחזור להקים מפעלים, אבל בהחלט נהיה מעורבים במשק, אפילו בנושאים כמו הפחתת עלויות המשכנתאות ועלויות הכשרת עובדים. נשאף להקים קרנות ידע, קרנות לעידוד התעסוקה וקרנות להכשרה מקצועית - העובדים בישראל ראויים לאוניברסיטה משלהם, שתתמחה בנושאים של סולידריות מול המגמה לקיים חוקי ג'ונגל של "החזק מנצח". ההסתדרות חייבת להיות חממה שממנה תצא התפיסה הסוציאל-דמוקרטית החדשה של ישראל בעידן השלום. אין מסגרת שהוכיחה יכולתה לשמש בית משותף, חוצה מפלגות, יותר ממנה. ישראל עלולה להיות מדינה נכה ללא הסתדרות חזקה.
בשנת היובל ראוי העובד בישראל לשיפור בתנאי עבודתו במספר היבטים, להם נודעת חשיבות חברתית רבה. יש לקצר את שבוע העבודה מחמישה ימים לארבעה ימים בשבוע, לקבוע יום לימודים חובה לכל עובד ולאפשר לעובדים ניידות בין מקצועות, מתוך תפיסה בסיסית שבני אדם מחליפים מקצועות במהלך חייהם. כמו כן יש לתת את הדעת בנושא תרבות הפנאי, כך שהעובדים יוכלו להפוך את יום שישי מיום סידורים ליום רווחה להם ולמשפחותיהם. תקוותי, שתוך עשור יעבור המשק הישראלי לתפיסה חדשנית על בסיס תכנון לאומי כולל.
ביובלה של המדינה ולקראת 50 השנים הבאות, אני מאחל לכולנו שלום, שהוא הסיכוי היחיד לחזק את הביטחון וגם לתת תקווה לכולנו. השלום הוא הסיכוי היחיד להפיכתה של מדינת ישראל ליעד להשקעות בינלאומיות ולמעבדה טכנולוגית מתקדמת ביותר במזרח התיכון. השלום יהפוך את ישראל למדינה של איכות, שמשקיעה את כל האנרגיות העומדות לרשותה בשיפור תשתית הפנים שלה ובחיזוק האדם עצמו. אני מאחל לכולנו שנהפוך למדינה נורמלית, שבה ההגדרות "שמאל" ו"ימין" יאפיינו תפיסות חברתיות ולא מדיניות, והעיקר - שהמוטו של שוויון, צדק חברתי וצמצום פערים יוביל את תפיסת העולם של כולנו, ושלא נהפוך, חלילה, לחברה של "אדם לאדם זאב".
*עמיר פרץ - יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדש.
