הסדרי נגישות
עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > חקלאותעמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה
מקסם


תקציר
מידע על המחקר החקלאי בישראל בחמישים שנותיה הראשונות - על החוקר החקלאי הראשון, המחקר המוסדי, יבולי השיא ועל מטרות המחקר החקלאי בעתיד.



חמישים שנות הישגים במחקר החקלאי
מחבר: דוד לביא


החקלאות הישראלית הגיעה ב-50 השנים מאז קום המדינה להישגים מדהימים, והיא מהווה כיום מופת למדינות רבות בעולם. פיתוח שיטות השקיה ייחודיות, השגת יבולי שיא בגידולים רבים, אקלום והתאמת גידולים חדשים, פיתוח יצוא חקלאי מגוון וקידום נושאי איכות הסביבה - הפכו לסמל החקלאות הישראלית המתחדשת.

הישגים מרשימים אלה הושגו בעמל רב ובתושייה יוצאת דופן של כל המעורבים בענף החקלאות, למרות נתוני פתיחה ירודים במיוחד.

ישראל נחשבת לארץ חצי-מדברית, ובחלקים ממנה אף מדברית, עקב מיעוט הגשמים בה. היא גם לא התברכה במקורות מים רבים או במאגרים עשירים של מי תהום. למעלה ממחצית שטח המדינה, בגבולות הקו הירוק הוא שחון (גם מיעוט גשמים), וחלק גדול מהשטח הוא הררי ואינו מתאים לעיבוד חקלאי. מתוך כ-21 אלף קמ"ר של שטח המדינה בגבולות הקו הירוק, רק 20% מתאימים לעיבוד חקלאי. לכך יש להוסיף העדר כל ניסיון חקלאי של מרבית העולים החדשים שהגיעו לארץ עם קום המדינה, וקשיי ההסתגלות שלהם לתנאי האקלים והקרקע.

למרות הקשיים האובייקטיביים, מקדימה ישראל מדינות מפותחות רבות במספר תחומים, כמו:
* תנובת החלב בישראל נחשבת לגבוהה בעולם, והגיעה בשנת 1996 ל-10,000 ליטר בשנה, לעומת ממוצע של כ-5,000 ליטר בארצות מפותחות באירופה.
* השימוש במים להשקיה בישראל הוא מהיעילים בעולם, במיוחד הודות לשיטת ההשקיה בטפטוף, שפותחה בארץ ואומצה על-ידי מדינות רבות.
* מבחר הירקות והפירות הגדלים בארץ, איכותם ורמת היבול שלהם מהווים אתגר לארצות רבות. אספקת הירקות לשוק המקומי מתקיימת במשך כל ימות השנה, ומרבית הפירות זמינים חודשים רבים מעבר לעונה.
* יבול הכותנה בישראל נחשב לאחד הגבוהים בעולם, וכך יבול אגוזי האדמה, תפוחי האדמה ועוד.
* גידול הפרחים ליצוא הוא ענף משגשג, ומהווה כיום כשליש מהיצוא החקלאי הטרי מישראל.
* גידול ההדרים הוא עדיין מרכיב חשוב ביצוא החקלאי, ולמרות התחרות הקשה בארצות מגדלות הדרים באזור אגם הים התיכון, עדיין נחשב הפרי הישראלי למוביל בשוקי אירופה.
* הפירות הסוב-טרופיים שאוקלמו בארץ, זוכים להצלחה מרובה, במיוחד האבוקדו, שמפאר את התפריט במדינות רבות בעולם.

כיצד, למרות הקשיים, הפכה ישראל למובילה בתחום הייצור החקלאי, וחקלאים מרחבי העולם משחרים לפתחה ומבקשים ללמוד מהישגיה? חברו כאן ארבעה גורמים עיקריים: התושייה והנחישות של החקלאי הישראלי, פעילות המחקר וההוראה, הדרכה חקלאית יעילה, והתמיכה המסיבית של הממשלה, בשנים הראשונות, במחקר, בפיתוח, בהדרכה ובהשקעות. במאמר זה אנסה לסקור את תרומת המחקר החקלאי.


 

החוקר החקלאי הראשון


החלוצים הראשונים שהגיעו לארץ-ישראל לפני למעלה מ-100 שנה, עמדו בפני שוקת שבורה, כאשר ניסו להפריח את המקום ולגדל בקרקע המוזנחת את מוצרי המזון הבסיסיים. החלוצים, שרובם הגדול לא עסק מעולם בחקלאות, התקשה להתמודד עם בעיות של סביבה שונה, טיפוסי קרקע בלתי מוכרים ותנאי מזג אוויר עוינים. עם קום המדינה הוטל על 650 אלף התושבים היהודיים בארץ לקלוט את גלי העלייה האדירים ולמצוא פתרונות מהירים לאספקת מזון סדירה למאות אלפי העולים.

קשה לקבוע באופן מדויק מתי החל המחקר החקלאי בארץ. יתכן שהיה זה עם הקמת בית-הספר החקלאי מקווה ישראלעל-ידי קרל נטר בשנת 1870, או עם בואם של המתיישבים הראשונים לארץ-ישראל, בשנת 1882. המושבות הראשונות, ראשון-לציון, זכרון יעקב ופתח-תקווה, שהתבססו על חקלאות, ניצלו מכישלון רק הודות לברון רוטשילד, אבי היישוב, שסיפק להם סיוע בכסף ובהדרכה. פקידי הברון, שהיו בעלי ניסיון חקלאי מסוים, עודדו נטיעות של גפנים, שקדים ועצי פרי אחרים. בהמשך, החלו המתיישבים לגדל גם פרי הדר, שהפך באותם ימים למבוקש בשוקי אירופה.

המתיישבים הראשונים נאבקו עם קשיי היום-יום, ולא התפנו לעסוק במחקר או בניסויים מסודרים. על כן, רבים מייחסים את תחילת המחקר החקלאי לאהרן אהרונסון, הידוע גם כאיש ניל"י, שבשנת 1906 גילה את מין הבר של החיטה (אם החיטה), בראש פנה. אהרונסון הקים בעתלית, בשנת 1910, תחנת ניסיונות חקלאית, שבה עסק במחקר מקיף בתחומי מדע החרקים, מחלות הצמחים, טיפוח צמחים, רפואה וטרינרית, מדעי הקרקע, תעשייה חקלאית ועוד.



 

המחקר המוסדי


תפנית יסודית חלה בשנת 1908, שבה האגרונום אלעזרי וילקנסקי (וולקני) החל לנהל את חוות הניסיונות בבן שמן. הוא הפך עד מהרה את החווה לגרעין של המחקר החקלאי בארץ, בתמיכת הסוכנות היהודית.

בשנים הראשונות התרכז וולקני בברירת גידולים על-פי סוגי הקרקע השונים. הוא בחן שיטות חריש שונות, והנהיג שימוש בזיבול לטיוב הקרקע. הוא גם חקר את גידול בעלי החיים, ויוזמתו להשביח את גזע הבקר המקומי באמצעות זכרים מגזע פריזי הביאה לתוצאות מדהימות. יבול החלב עלה בתוך שנים ספורות מ-700 ליטר לפרה ל-4,000 ליטר. הכלאה של הגזע המשופר עם פרים מגזע הולנדי הובילה להישגים מרשימים עוד יותר. במקביל, שימוש בגזעי עופות משופרים, כמו הלגהורן, העלה את יבול הביצים ובשר העוף.

בשנת 1921 הקימה ההסתדרות הציונית, על-פי הצעתו של וולקני, מכון מחקר חקלאי מרכזי, שהחל את דרכו בחצר גימנסיה הרצליה בתל-אביב. המכון עבר בשנת המחקר 1932 לרחובות, והפך למכון לחקר החקלאות של הסוכנות היהודית (כיום מינהל המחקר החקלאי).

המגמה לבסס ברחובות את מרכז המחקר והמדע החקלאי והצורך להכשיר עתודה של אנשי מחקר, הדרכה והוראה של מדעי החקלאות, הביא בשנת 1942 להקמת המכון ללימודי החקלאות של האוניברסיטה העברית, בשיתוף עם תחנת הניסיונות. המבנה הראשון של המכון הוקם בכספי קרן להנצחת זכרו של אהרון אהרונסון, ולראש המכון מונה פרופ' אלעזרי וולקני. המכון הפך כעבור 10 שנים לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית (כיום הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה). מורי המכון ותלמידיו הצטרפו עד מהרה למעגל אנשי המחקר החקלאי ותרמו תרומה חשובה לפיתוח החקלאות ולהרחבת הידע החקלאי המודרני.

מוסדות מחקר נוספים העוסקים בתחומים שונים של מחקר חקלאי, הם מכון ויצמן למדע (גנטיקה חקלאית), הטכניון (הנדסה חקלאית) ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב (חקלאות מדברית). כמו כן מתקיים מחקר יישומי חשוב במו"פים (מרכזי מחקר ופיתוח) של המועצות האזוריות ברחבי הארץ.



 

יבולי שיא


גלי העלייה הגדולים שלאחר קום המדינה חייבו הרחבה ניכרת של ייצור מוצרי המזון הטריים לאוכלוסייה. עיקר המאמץ הושקע בייעול השימוש במים, שהם הגורם המגביל בפיתוח חקלאות אינטנסיבית. המחקר הביא לחיסכון של 15% במי ההשקיה, ללא ירידה ביבולים. אבל ההישג הגדול מכולם היה בפיתוח שיטת ההשקיה בטפטוף, שהפכה מאז לסמל המסחרי של החקלאות הישראלית, ואומצה על-ידי מדינות רבות בעולם.

בחמש שנים (1949-1954) גדל הייצור החקלאי בישראל ב-19% בשנה, ובחומש השני ב-15% בשנה. בסך הכול עלה הייצור החקלאי מקום המדינה ועד ימינו ביותר מפי 16! כל זאת הושג כאשר השטח המעובד עלה באותה תקופה פי 3 בלבד, כמות המים להשקיה גדלה פי 1.4, ומספר המועסקים בחקלאות אף ירד ב-25%. ערך הייצור החקלאי הסתכם בשנת 1995 ב-3.5 מיליארד דולר. היצוא החקלאי (טרי ומעובד) באותה שנה היה 1.25 מיליארד דולר, ונוסף לו יצוא של תשומות לחקלאות בסך של 1.2 מיליארד דולר. מתברר, שחרף מגבלותיה הרבות, נהנית ישראל מאקלים נוח, המאפשר לה לגדל את מרבית סוגי הירקות, הפירות והפרחים גם בחורף, בתקופה שהם מבוקשים מאוד באירופה. בין הגידולים המצטיינים, שהגיעו למעמד מכובד בחקלאות הישראלית כתוצאה ממחקר ופיתוח, אמנה אחדים:

חיטה - טיפוח זני חיטה הוא דוגמה בולטת לשילוב בין מחקר מעשי למחקר בסיסי, שהביא תוצאות בלתי משוערות. כתוצאה ממחקרים שנערכו אחרי מלחמת העולם השנייה, הוכנסו לארץ זני חיטה חדשים שהניבו ; 150-200 ק"ג לדונם, לעומת 70 ק"ג לדונם בעבר. מחקרים נוספים, בשנות ה-60, הביאו ליצירת קווים ננסיים וחצי-ננסיים של חיטה, שהעלו את רמת היבולים הממוצעת ל-300 ק"ג לדונם, עם יבולי שיא של 800 ק"ג ויותר לדונם.

פרחים - עד לפני כ-30 שנה גידלו בישראל כמה עשרות דונם של פרחים לצורכי השוק המקומי. בעקבות מחקרים שנעשו, הפך גידול הפרחים לענף היצוא הראשון של מוצרי חקלאות טריים בישראל. בשנת 1997 יוצרו בישראל כ-1.5 מיליארד פרחים, כאשר 90% מהם ליצוא, במחיר של כ-240 מיליון דולר. מבין עשרות סוגי הפרחים המיוצרים כאן בולטים הוורדים, הציפורן, הגרברה, הגיפסופילה ועוד. בכל שנה מוכנסים לגידול זנים ומינים חדשים, המעשירים את מבחר הפרחים ליצוא. ישראל נחשבת כיום ליצואנית הפרחים השלישית בגודלה בעולם.

חלב - ייצור החלב בארץ עלה פי 2.5 מאז שנות ה-50, עם תנובת שיא של כ-10,000 ליטר בשנה לפרה, בממוצע. תנובת החלב עלתה הודות למחקר אינטנסיבי, להקמת ספר העדר הממוחשב, לטיפוח מתמיד של הפרה הישראלית, לפיתוח שיטות הזנה ממוחשבות ולפיתוח טכנולוגיות חליבה מתקדמות ביותר.

עגבניות - זני העגבניות בעלי חיי המדף הארוכים, שפותחו בשנים האחרונות בישראל, נודעו בעולם באיכותם היוצאת דופן. כמות העגבניות למאכל המיוצרת בשנה בארץ מגיעה ליותר מ-140,000 טון, וכמות העגבניות לתעשייה היא כפולה מכך. חלק ניכר מהגידול נעשה בחממות, מזני מכלוא שפותחו בישראל. יבול העגבניות הגדלות בשטח הפתוח מגיע ל-6-8 טון לדונם, ואילו בחממות היבולים מגיעים ל-20- 30 טון לדונם.

כותנה - הוכנסה לגידול בישראל באמצע שנות ה-50 על-ידי חקלאי יהודי מקליפורניה, ובעקבות מחקר מתמשך הפך ללהיט בין גידולי השדה. כיום משתרע הגידול על פני שטח של 300 אלף דונם, והיצוא מסתכם ביותר מ-100 מיליון דולר. יבול הכותנה בארץ הוא מהגבוהים בעולם, עם 550 ק"ג בממוצע לדונם בזן "אקלה" (מתוכם 180 ק"ג סיבים) ו-500 ק"ג בזן פימה (עם 160 ק"ג סיבים). גידול הכותנה הוא ממוכן לחלוטין, וערך הייצור של כל עובד בענף מגיע ל-100 אלף דולר בשנה.

אבוקדו - האבוקדו הוא כיום פרי היצוא העיקרי של ישראל, שהיא השנייה בעולם, אחרי מקסיקו, בצריכת הפרי לנפש (4 ק"ג). גידול האבוקדו החל בצורה ניסיונית בשנות ה-50 והפך להצלחה רבתי, בעקבות אקלום של זנים חדשים ומחקרים להעלאת הפוריות ולשיפור רמת היבולים. כיום מייצרים בישראל 76 אלף טון פרי, מהם 60% ליצוא.

הדרים - בשנת 1995 יוצרו בארץ 940 אלף טון פרי הדר, המהווים 26% מכלל הייצור החקלאי הטרי. בשנים האחרונות עבר הענף שינויים, תוך הכנסת טכנולוגיות גידול חדישות והעברת נטיעות לאזור הדרום והנגב. המאמץ כיום מושקע בפיתוח זנים חדשים, המצטיינים בכמות זרעים מופחתת, בחיי מדף ארוכים, בצורה אטרקטיבית, בקליפות גבוהה ובתקופת הנבה ממושכת. יצוא ההדרים הסתכם בשנת 1996 ב-180 מיליון דולר.

תרביות רקמה - פיתוח שיטות ריבוי באמצעות תרביות רקמה מאפשר כיום ריבוי מהיר של צמחים, שאינם מתרבים בקלות בתנאים רגילים. השימוש בתרביות רקמה גם מאפשר ייצור של אלפי צמחים זהים מהורה אחד נבחר.

איכות הסביבה - מחקרים רבים נערכים כדי להפחית את כמות הכימיקלים המשמשים להדברת מחלות ומזיקים, במטרה לצמצם את הנזק לסביבה. פותחה שיטת הדברה משולבת, המשתמשת באמצעי הדברה קונבנציונליים, יחד עם שיטות של הדברה ביולוגית. תרומה משמעותית להפחתת השימוש בחומרים כימיים מזיקים לסביבה היא פיתוח שיטת החיטוי הסולארי להדברת מחלות צמחים בקרקע. השיטה אומצה עד היום בעשרות מדינות ברחבי העולם.



 

מה צופה לנו העתיד?


מטרות המחקר החקלאי, בטווח הקצר והבינוני, הן: פיתוח נוסף של בתי הצמיחה לגידול פרחים וירקות באיכות גבוהה וברמת יבולים גבוהה יותר על יחידת שטח, תוך חיסכון מרבי במים; הגברת השימוש במים מושבים בחקלאות; פיתוח נוסף של ענף המטעים ליצוא, תוך שיפור היבולים, שימוש במים שוליים ופיתוח מוצרים חדשים; גידול דגים במים מליחים ובמי ים, וכן גידול דגים בים, בכלובים; הרחבת השימוש בשיטת הריבוי בתרביות רקמה ועוד. אחת המגמות החדשות היא שימוש במים מליחים לגידול פירות וירקות בנגב. בעומק של מספר מאות מטרים מצוי ברמת הנגב מאגר ענק של מי תהום מליחים מתקופה קדומה (מים פוסיליים). מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בהשקיית עגבניות וענבי יין במים המליחים הראו תוצאות מפתיעות מבחינת איכות הפרי. המים נמצאו מתאימים גם לגידול אינטנסיבי של דגים בבריכות מקורות.

בטווח הרחוק יותר מדברים על חקלאות אחרת, המתבססת על מחקר ופיתוח חדשניים לגבי מגוון רחב של מוצרים, בהם זרעי מכלוא וחומר ריבוי, חומרי הדברה ידידותיים לסביבה וחומרים טבעיים לרפואה ולתעשיית המזון.

גידול זרעים בשיטת החקלאות האחרת מגדיל את ההכנסות של החקלאי על יחידת שטח, חוסך במים ומוזיל את הוצאות היצוא. כבר כיום מקבלות חברות הזרעים 20-30 אלף דולר עבור ק"ג אחד של זרעי כלאיים של עגבניות מזן משובח. הכנסות החקלאי מיצירת זרעי מכלוא יעלו בגידול חיטה, מ-60 ל-1,250 דולר לדונם, בתירס מ-460 ל-8,350 דולר לדונם, ובכותנה מ-320 ל-2,140 דולר לדונם. היצוא של זרעי מכלוא מישראל מסתכם כיום בעשרות מיליוני דולר, ופוטנציאל הגידול הוא רב. בראש יצוא זרעי המכלוא עומדים כיום זני עגבניות שפותחו בארץ, המהווים כיום למעלה מ-40% מזני עגבניות החממה המיוצרים באירופה.

תחום נוסף הוא ייצור חומרי טבע, המשמשים בתעשיית המזון, התרופות, הכימיה ועוד. הביקוש לחומרים טבעיים, שיחליפו את החומרים הסינתטיים, עולה בהתמדה. אחד המוצרים שפותח באחרונה בארץ ומיוצא בהצלחה לחו"ל, הוא צבע אדום שמופק מפרי הפפריקה.



* דוד לביא - עיתונאי, מנהל היחידה להסברה וליחסי ציבור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: חמישים שנות הישגים במחקר החקלאי
מחבר: לביא, דוד
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. דוד לביא - עיתונאי, מנהל היחידה להסברה וליחסי ציבור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית