עמוד הבית > אמנויות > אמנויות העיצוב > אדריכלותעמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות
מקסם


תקציר
מידע על פעילות תכנון ובנייה בישראל במישור התכנון הארצי, העירוני ותכנון מבנים בשנים 1948-1998.



כמה הרהורים על 50 שנות אדריכלות בישראל
מחבר: פרופ' יעקב רכטר


מפליא הדבר, עד כמה יכולה האדריכלות שנוצרה בישראל במשך כל שנות ההתיישבות היהודית בארץ, לשקף ולסמל את קורות התקופות השונות מבחינה חברתית ותרבותית. השנים שלפני קום המדינה מתחלקות לשתי תקופות עיקריות. השנים שבין מלחמת העולם הראשונה ועד לראשית שנות ה-30 היו תקופה של חיפוש סגנון מקומי. החיפוש היה אקלקטי וכלל כיוון בעל אלמנטים אוריינטליים ברוח "בצלאל" של התקופה, וזאת בניגוד להשפעותיה של האדריכלות באירופה באותה התקופה. השפעות אלו התבטאו באלמנטים הלקוחים מעולם הצורות של האר-דקו. אדריכלות זו משקפת יפה את רוח התקופה, בה החברה הצנועה שחיה פה הייתה מאוד בלתי אחידה וחסרת ערכים מוגדרים.

בתחילת שנות ה-30, בהשפעת העלייה הגדולה שהתגברה עם עלות היטלר לשלטון, נוצרה מציאות חדשה לחלוטין. התנועה המודרנית באדריכלות, שדגלה בשאיפה לחברה שוויונית ומתקדמת וביצירת סביבה מפותחת לטובת כלל התושבים, תוך ביטול הקישוטיות של המאה ה-19 - התאימה להפליא לרוח החדשה של המוני העולים החדשים שהגיעו לארץ לבנות ולהיבנות בה.

התרומה של שנות ה-30 ליצירת אופי סביבתי מיוחד ואורגני לדרך החיים של החברה החדשה, ניכרת גם כיום באזורים רחבים של הנוף האורבני של התקופה - בלב תל-אביב, בהדר הכרמל, ברחביה שבירושלים ובאתרים רבים אחרים, שהיוו באופיים הצנוע והמאופק, ביטוי אמיתי ונאמן לרוח הימים ההם.

שנות מלחמת העולם השנייה ואחריה מלחמת העצמאות של מדינת ישראל (1939-1949) היו שנים "רזות" מאוד לאדריכלות הישראלית. אולם בתחילת שנות ה-50 התחוללה פעילות של בנייה אינטנסיבית ביותר לפתרון מצוקת הדיור של העלייה ההמונית.

את 50 שנות קיומה של המדינה אפשר לחלק לשלוש תקופות: הראשונה - עד 1967, השנייה - עד אמצע שנות ה-80, והשלישית - בעיצומה.


 

1948-1967


האפיון של שנות ה-50 וה-60 היה המשך אידיאולוגי של הבסיס התיאורטי של שנות ה-30, אך בקני מידה שונים לחלוטין, וכאן הייתה הבעיה. השפה האדריכלית של שנות ה-30 הייתה במהותה שפה של קנה מידה קטן יחסית, וראיית המבנה הייתה כאל אובייקט אינדיבידואלי העומד בפני עצמו. קנה המידה העצום של בניית שיכונים ובנייני ציבור בשנות ה-50 וה-60 העמיד בפני האדריכלים אתגרים, שלא תמיד יכלו לעמוד בהם. בניית הסביבה האורבנית מוצאת את פתרונה המועדף בפיתוח הדרגתי בממד הזמן, ולאו דווקא בפעולות אינטנסיביות של פיתוח מואץ תחת לחץ.

הבנייה של חלקי ערים שלמות, תוך שימוש במרכיבים פשטניים של בנייני דירות חזותיים, יצרה לא מעט סביבות מנוכרות ודוחות. עם זאת היו כמובן גם התפתחויות מעניינות וחיוביות בשנות ה-50 וה-60. בטיפול בעליות השונות היה ניסיון למצוא את שיווי המשקל בין השאיפה להחיש את ההיטמעות של העולים לבין הרצון שלא להרוס את ערכי התרבות ואורח החיים המסורתי של העליות השונות. כמו כן החלה בשנים אלו פעילות ענפה למדי של יצירת תשתית לפיתוח תרבותי של הארץ, וזאת באמצעות בניית מבני ציבור - אולמות להופעות, בתי-חולים, בתי-מלון וכו'. מבני ציבור חשובים, כמו היכל התרבות והמוזיאון לאומנות בתל-אביב, קמו במספר רב של ערים ועיירות פיתוח, והיוו את תחילת בנייתה של התשתית לפעילות תרבותית ענפה.

בנייני הציבור שנבנו בתקופה זו, נשאו אופי צנוע יחסית בעיצובם. יש תחושה, שהאווירה של שנות ה-30 המשיכה להקרין מאיכותה על שנות ה-50 וה-60 וגרמה ליצירת מבנים בעלי אופי, שהלם את רוח התקופה והשתלב בסביבה האורבנית.



 

1967-1985


1967 הייתה שנה משמעותית מאוד להיסטוריה של מדינת ישראל מבחינות רבות. ארץ-ישראל הגדולה נעשתה גם ארץ-ישראל בורגנית, שאין בה עוד הכרח להתייחס בביקורת לבזבוז בבנייה או באורח החיים הבזבזני בכלל. סוף שנות ה-60 ושנות ה-70 היו שנים של שוני עמוק בסגנון החיים ובסגנון הבנייה. האופי המיוחד של אסתטיקה, המבוססת על גישה של צמצום ואפילו של עוני, פינה מקומו לאדריכלות של ראוותנות ועושר. החברה, שהעריכה בעבר איכויות המבטאות גישה שאינה מתפארת בערכים חיצוניים, השתנתה לחלוטין. בנייני וילות מפוארות, בנייני "בנה ביתך" בערי פיתוח (קטנים אך ראוותנים למדי) וכמו כן מבני ציבור ומסחר, ביטאו את השוני העמוק בגישה של האדם לדימויו החיצוני.

הדימוי החיצוני קיבל משקל, שהיה שונה לחלוטין ממשקלו בתקופות הקודמות, כאשר שלטה רוחה של התנועה המודרנית. השפעת הפוסט מודרניזם שצף והופיע בשנות ה-70, תאמה להפליא את הגישה הראוותנית, השרירותית, שחלה בימים ההם.



 

1985-1998


שנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 מהוות המשך טבעי להתפתחויות החברתיות, שהחלו עוד בשנות ה-70. התעשרות, שלטון הכסף, ההפרטה והיזמות, הפכו לעובדה בעלת השפעה גדולה מאוד על הסביבה האורבנית.

ניסיונות העבר לשמור על סביבה בעלת אופי הגורס צמצום בהשקעות ועושר בחוויות, תוך שמירה על קנה מידה אנושי מתאים, הפכו להתפרצות של בנייה בלתי מבוקרת מבחינה אורבנית כוללנית של מבני ענק - מגדלי משרדים, מגדלי מגורים או קניונים ובתי-מלון.

התתזקותה של המערכת הכלכלית-יזמית על חשבון הפילוסופיה של "מדינת רווחה", הביאה לכך שהשפעת מוסדות השלטון, אם זו ממשלה או רשות מקומית, על איכות הסביבה קטנה באופן דרמטי. התוצאה של התפתחות זו היא, שכוחות ההון הפרטי מכתיבים את הסביבה של החברה כולה.

בשנים האחרונות חלו שינויים מפליגים גם באופיו של מקצוע האדריכלות. קהילת האדריכלים, שכללה בעבר מספר צנוע למדי של אדריכלים פעילים, התנפחה וכוללת כיום אלפי אדריכלים, רובם צעירים, שהשלימו לימודיהם בשלושת בתי-הספר לאדריכלות הקיימים כיום - הטכניון, שהיה קיים משנות ה-20, הפקולטה לארכיטקטורה בבצלאל וזו באוניברסיטת תל-אביב, וכן במספר ניכר של מכללות וסדנאות שאינן מעניקות תואר רשמי, אך פועלות ומוציאות לשוק מאות אדריכלים צעירים בכל שנה.

בתופעה זו יש הרבה מן החיוב, ואולי גם קצת מן השלילה. עצם הלימוד, גם אם הוא מבוסס על התעניינות תרבותית בנושא עשיר כמו ארכיטקטורה, הרי הוא דבר חיובי ביותר. אולם לעתים קרובות מדי משמשים הלימודים במוסד זה או אחר רק כמכשיר לאפשר לאדריכל הצעיר לצאת לשוק ולבצע עבודות תכנון, כאשר ההכנה שקיבל הייתה פגומה וחסרה, לא רק מן ההיבט של ידע מקצועי, כי אם בראש ובראשונה מן ההיבט של רגישות חברתית.

בסיכומו של דבר, עברו 50 שנה של פעילות עצומה של תכנון ובנייה במישור התכנון הארצי, התכנון העירוני ותכנון מבנים. חשוב מאוד לנתח ולפתח ביקורת שיטתית על ההתפתחויות של הפעילות, שמשפיעה על סביבתנו יותר מכל גורם אחר. חשוב להכיר בחולשות ולחזק את האיכויות על מנת להבטיח לישראל של המילניום הבא, סביבה צפופה, אמנם, אבל איכותית ותרבותית.



*פרופ' יעקב רכטר - אדריכל, חתן פרס ישראל

ביבליוגרפיה:
כותר: כמה הרהורים על 50 שנות אדריכלות בישראל
מחבר: רכטר, יעקב (פרופ')
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. פרופ' יעקב רכטר - אדריכל, חתן פרס ישראל.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית