הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > גיאוגרפיה פוליטיתעמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויותעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > קבוצות אוכלוסייהעמוד הבית > ישראל (חדש) > יישובים > יישובים ערביים
מקסם


תקציר
התיישבות הבדווים בגליל; יישובים ספונטניים ויישובי קבע והמדיניות הממשלתית בישראל כלפי התיישבות זו.



הבדווים בגליל
מחבר: ד"ר ארנון מדזיני


עמדתה של מדינת ישראל כלפי ההתיישבות הבדווית בגליל מהווה חלק ממדיניותה הכוללת כלפי הבדווים במדינה, אולם לסוגיית התיישבות הבדווים באזור הגליל מספר מאפיינים ייחודיים.

יישובי הבדווים בגליל כיום כוללים יישובים ספונטניים, שנוצרו על-ידי הבדווים בתהליך ההדרגתי של המעבר ממגורים באוהל למגורי קבע בפחונים או במבני אבן, ויישובים מתוכננים, שהוקמו על-ידי המדינה. חלק מהיישובים הספונטניים קיבלו בדיעבד הכרה ממשלתית והפכו ליישובים מוכרים, הנהנים מתשתית מסודרת ומשירותים חיוניים.


 

המעבר להתיישבות קבע - גורמים עיקריים


במשך השנים עברו הבדווים בגליל מנדידה והתבססות על מרעה ומעשי שוד וביזה להתיישבות קבע, ולהסתמכות על ענפי פרנסה אחרים. תהליך זה נבע ממספר גורמים עיקריים:

כבר בתקופת המנדט הבריטי הוחל פיקוח הדוק על הבדווים בגליל, על מנת להשפיע על מעברם להתיישבות קבע. הקירבה הגיאוגרפית למוקדי תעשייה במפרץ חיפה ותנאי הטבע והאקלים בגליל מנעו הצורך בנדידה עם העדרים למרחקים והאיצו את תהליך ההתיישבות. גודלה המצומצם של האוכלוסייה הבדווית בגליל והרכבה, הכולל יוצאי שבטים רבים, ופיזורה הגיאוגרפי, החלישו את כוחה הצבאי והפוליטי. התיישבות הקבע אפשרה נישואי תערובת ביניהם לבין הפלאחים וגרמה להם לאמץ יותר ויותר היבטים של עבודת האדמה. התרחבות ההתיישבות היהודית והערבית בגליל הביאה להפיכת כל שטחי המרעה לשטחים כלכליים, לשטחי התיישבות עירונית ולאזורי תעשייה.



 

ההתיישבות הספונטנית ותגובת המדינה


המעבר מאוהלי נוודים לפחונים ולצריפים יצר מספר גדול מאוד של כפרים ספונטניים שהוקמו שלא כחוק. במסגרת מדיניותה לכנס את הבדווים ביישובים מוכרים החליטה הממשלה בשנת 1963 על הקמתם של ארבעה יישובים - בסמת טבעון, ואדי חמאם, ביר אל מכסור ואיבטין. יישובים אלו נהנו משירותים ומתשתית, אך לא תוכנן עבורם בסיס כלכלי, והם הפכו ליישובי "שינה" בלבד ולא פתרו את המשך הבנייה הבלתי חוקית באזור בכללותה. במהלך השנים הוחלט להכיר במספר יישובים ספונטניים כיישובים מוכרים, ביניהם - זרזיר, כעביה, ואדי סלאמה, עראמשה וטובא-זנגריה ועוד. אולם מדיניות זו לא התבססה על מחקר והכנה ולא קבעה קריטריונים לקביעת שינוי מעמדו של יישוב מספונטני למוכר. יתרה מזאת, הממשלה לא הצליחה ליישם הלכה למעשה את האיסור על בנייה בלתי חוקית בקרב יישובי הבדווים. בשנת 1973 החליטה הממשלה לחדול מהענקת מעמד קבע ליישובים ספונטניים.

המדיניות הממשלתית כלפי הבדווים בגליל לא הצליחה לממש את מטרותיה כתוצאה ממספר סיבות עיקריות:

התערבות גורמים פוליטיים, אישי צבא וארגונים לזכויות האדם תרמה להרגשתם (המוצדקת) של הבדווים כי בסופו של דבר היישוב הספונטני יקבל מעמד קבע.

בתים שנבנו ללא רשיון כמעט ולא נהרסים על-ידי רשויות החוק, בשל הרגישות הפוליטית של הנושא והשלכותיו האפשריות על הסכסוך הטריטוריאלי היהודי-ערבי בגליל.

במשך השנים טענה המדינה, כי לא ניתן להעניק שירותים לכל קבוצה קטנה של מבנים. טיעון זה הופרך עם הקמת המצפים בגליל, אשר זכו לתשתית למרות גודלם המצומצם.

בסיכומו של דבר, כתוצאה מהתהליכים שנסקרו, התפרסותם הגיאוגרפית של הבדווים בגליל כמעט ולא השתנתה כתוצאה מהמדיניות הממשלתית מאז שנות ה-60, והבדווים ברובם לא שוכנעו להרוס את יישוביהם הספונטניים ולעבור ליישובים מתוכננים. מדיניות ה"מקל והגזר" לא כללה איום מספיק וחסרים לה התמריצים המתאימים.



* ד"ר ארנון מדזיני – גיאוגרף, עוסק בגיאוגרפיה פוליטית של המזה"ת, התמחה בנושא החברה הבדווית בגליל.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: הבדווים בגליל
מחבר: מדזיני, ארנון (ד"ר)
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. ד''ר ארנון מדזיני – גיאוגרף, עוסק בגיאוגרפיה פוליטית של המזה''ת, התמחה בנושא החברה הבדווית בגליל.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית