דוד (גרין) בן-גוריון (1886 – 1973), הידוע גם בכינויו "הזקן",1 היה ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל, ונחשב לאדריכלה של המדינה. במהלך שנותיו בראשות הממשלה עיצב בן-גוריון את דמותה של המדינה הצעירה. הוא היה "איש המעשה והכוח הפוליטי" אך גם "הוגה סקרן", איש ספר ולומד, "שתרבותו העניקה לעשייתו ממד היסטורי ורוחני מרהיב".2 כל חייו, גם בשנים שבהן מילא תפקידים מרכזיים בהנהגת היישוב3 והמדינה, גילה דוד בן-גוריון התעניינות בתחומי ההגות, התרבות וההיסטוריה. הוא כתב ספרים רבים, ובהם קבצים של מאמרים ומסות בנושאים עיוניים, מקראיים והיסטוריים.4 על כתיבתו וספריו זכה דוד בן-גוריון לפרסים ספרותיים, ובהם פרס ביאליק לחכמת ישראל (פעמיים: בשנת תשי"א – 1951 ובשנת תשל"א – 1971).
בן-גוריון ראה בתנ"ך את היצירה החשובה ביותר לא רק לעם היהודי – אלא "לאנושות כולה": יצירה שהעניקה לעולם את האמונה באל אחד לצד "ערכים אנושיים נעלים, ערכי אחווה אנושית, ערכי צדק ומשפט, אמת וחסד, שוויון העמים ושלום, שהם תמצית תורת הנביאים ומוסר היהדות."5 על עצמו העיד בן-גוריון כי הוא קורא את התנ"ך "מתוך אהבה רבה והערצה עמוקה" – אך הוא לא הסתפק בקריאה ועיון: בן-גוריון הִרְבָּה לכתוב מאמרים בנושאים מקראיים, השתתף והרצה בכנסים של החברה לחקר המקרא בישראל, וקיים בביתו את חוג התנ"ך בהשתתפותם של אנשי רוח וחוקרי מקרא בכירים. בנאומיו ובמאמריו נהג לצטט מן התנ"ך, שהיה מונח דרך קבע על שולחן עבודתו.
"מאז באתי לארץ עוצבתי בעיקר מהתנ"ך, שרק פה, בארץ, התחלתי להבין אותו בכל עומקו, והושפעתי ממנו יותר מכל ספר וספרות אחרים – יהודים ולא יהודים," כתב בן-גוריון לשופט העליון ד"ר משה זילברג. ובמכתב אחר הסביר בן-גוריון: "מקורה ושורשה של היהדות – כאמונה וכעם – הוא בספר הספרים", ובמיוחד במוסר הנביאים.6
המדור "מעֵט בן-גוריון" נועד להאיר פן ייחודי זה בדמותו ובמפעלו של דוד בן-גוריון, אוהב התנ"ך וחוקרו. רבים מן המאמרים מבוססים על מסות ארוכות ורחבות יריעה, ומהן בחרתי להביא את העיקר והמיטב, בתקווה שלא חטאתי לאמת ולכותבה. מאמרים אלו עוסקים, כאמור, בנושאים מקראיים ונוגעים לעברו של עם ישראל, ועם זאת יש להם זיקה ברורה להקמת מדינת ישראל ולעתיד המדינה והעם. כל זאת מתוקף האידאולוגיה הציונית של דוד בן-גוריון ומתוך אמונתו בקשר ההדוק הקיים ועומד בין עבר להווה, בין ישראל לתפוצות ובין המדינה לערכי הנצח של התנ"ך.
ועוד על דוד בן-גוריון ועל תולדות חייו – באתר הלקסיקון לתרבות ישראל. http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=1331
הערות שוליים:
- הכינוי "הזקן" מקורו בשנות ה-40 של המאה העשרים. לפי עדותו, ככל שזכר, העניין החל כשישב במסעדה עם כמה ידידים, ילדה קמה משולחן סמוך ושאלה בקול רם: "מי הזקן הזה?" וכך דבק בו הכינוי (מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון – האיש מאחורי האגדה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו – 1986, עמ' 200).
- מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון – האיש מאחורי האגדה, עמ' 151.
- הכוונה להנהגה של התושבים היהודים בארץ ישראל, שהייתה לפני קום המדינה נתונה לשלטון המנדט הבריטי.
- ספרי עיון: "חזון ודרך", "נצח ישראל", "עיונים בתנ"ך"; מחקרים היסטוריים על היישוב העברי בארץ, כגון "ארץ ישראל בעבר ובהווה" (שכתב יחד עם יצחק בן-צבי); ספרים על תולדות המדינה בימיו, דוגמת "מערכת סיני"; ספרי זיכרונות, ובהם "בית אבי"; יומנים, קובצי איגרות ועוד.
- דוד בן-גוריון, "התנ"ך והעם היהודי", בתוך: עיונים בתנ"ך, הוצאת עם עובד והחברה לחקר המקרא בישראל, תשל"ו – 1976, עמ' 221. ובמאמר אחר בספר ("התנ"ך זורח באור עצמו", עמ' 48) כתב בן-גוריון: "והתנ"ך הוא הביטוי העליון של ייחודנו".
- דוד בן-גוריון במכתבו ליהושע טסלר משנת 1967. המכתב לד"ר משה זילברג נכתב בשנת 1969. בתוך: הזקן והעם – מבחר איגרות אישיות של דוד בן-גוריון, כינסה וערכה: ד"ר זהבה אוסטפלד, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשמ"ח – 1988, עמ' 77 – 78.
