עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך]עמוד הבית > מדעי הרוח > שפה ושפות > שפה עברית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
קוראים להם "החודשים העבריים", אבל מקורם מבבל, משפות זרות. בכל חודש נציג בפניכם את שם החודש המתאים, את מקורו ופירושו, את אזכורו בתנ"ך ואת החלופות שלו שאף הן מופיעות בתנ"ך. והפעם – חודש תמוז.



ואלה שמותם - תמוז
מחבר: ירעם נתניהו


שמות חודשים עלו בידם מבבל", אומר התלמוד הירושלמי (ראש השנה א, ב), ובכך מסביר את השמות החֲדָשים של חודשי השנה שמופיעים בספרים שנכתבו בתקופות המאוחרות לחורבן הבית הראשון. כלומר שמות החודשים שבהם אנו משתמשים היום מקורם מבבל, שׁם דיברו אכדית וארמית, וגולי בבל שחזרו מהגלות (סוף המאה השישית לפני ספירת הנוצרים) העלו עמם גם את שמות החודשים הבבליים (שאותם הכירו כנראה בתיווך של השפה הארמית).

לפני הגלות היו נהוגות שתי שיטות למניית החודשים: על פי מספרם הסידורי כשהחודש הראשון הוא חודש האביב שבו יצאנו ממצרים, כגון "בחודש הראשון" (=ניסן), "בחודש השביעי" (=תשרי); ועל פי שמות עבריים, כמו שנראה בהמשך, ושמהם מופיעים בתנ"ך רק שלושה שמות.

מדי חודש בחודשו נציג בפניכם את שם החודש בשימוש היום, את מקורו האכדי, את אזכורו בתנ"ך ואת החלופות שלו שאף הן מופיעות בתנ"ך.

תמוז

מקור השם במילה השומרית DUMU.ZI(D) (דומוזי), שפירושה המילולי הוא הבן הנאמן או הבן החי. דומוזי היה שמו של אחד האלים באזור בבל, ופולחן הקשור אליו נערך כנראה בחודש הזה. על דרך חילופי דל"ת בתי"ו התחלף השם לתמוז.

בתנ"ך: החודש הרביעי.



אל האסופה שנת העברית - מקרא3

ביבליוגרפיה:
כותר: ואלה שמותם - תמוז
שם  הפרסום מקורי: אסופת ערכים לשנת השפה העברית
מחבר: נתניהו, ירעם
תאריך: תשע"א , 2010
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית