בפינה הקודמת ראינו את ההבדל, בלשון ימינו, בין ארבעת הפעלים משריצה, ממליטה, מולידה ומטילה, וציינו שבמקרא המצב שונה. כאן נדגים ונסביר זאת.

שר"ץ

במקרא שר"ץ פירושו ריבוי, והוא נכון גם לבני אדם, כגון וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם (שמות א, ז), וגם נכון לבעלי חיים, כגון וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל-הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם (בראשית ז, כא).

בדיבור שלנו היום שר"ץ משמש גם לאדם רק בסלנג ובמשמעות ציורית, כגון "יש לה 15 ילדים. היא ממש משריצה ילדים בקצב מסחרר".

כמו כן שר"ץ פירוש יצירה ושפע בעלי חיים, כגון וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ (שמות ז, כח).

מל"ט

במקרא מל"ט נאמר על אישה, בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר (ישעיהו סו, ז), וכן נאמר על ציפור המטילה ביצה, שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ (ישעיהו לד, טו). משמעות זו באה במקרא נוסף על המשמעות הרווחת של מל"ט– להתחמק, לברוח, ניצל.

יל"ד

במקרא יל"ד נאמר בבני אדם, אבל גם בבעלי חיים, כגון וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל-הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים (בראשית ל, לט).

טו"ל

במקרא לא מופיע השורש טו"ל בעניין של המלטה והולדה (אלא במשמעות השליך, זרק). רק בלשון חז"ל מופיעה משמעות זו, כגון "דג טהור מטיל ביצים" (בכורות ז ע"ב).

כיוון שבמקרא שר"ץ, מל"ט, יל"ד עולים הן על בני אדם והן על בעלי חיים, בעברית של ימינו רצו לייחד כל שורש, ולכן נוצר הבידול בין הפעלים השונים.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok