בלשון ימינו עַם האָרץ הוא כינוי לטיפש, וכן עַם הארץ מדאורייתא (טיפש מופלג), ועַם האֲרָצוּת (בורות, חוסר השכלה בסיסי). מנגד, במקרא הכוונה הפוכה כמעט לחלוטין או לכל הפחות אין בצירוף הזה משמעות שלילית. כאן נראה כיצד התגלגלה משמעות הצירוף.
יש המפרשים כי במקרא עַם האָרץ הכוונה לתושבי הארץ, לכלל התושבים, לאזרחים (להבדיל מן השרים, האצילים והכוהנים), ויש מפרשים בדיוק להפך – שהכוונה לחֶבֶר אנשים מגדולי המדינה, לראשי העם (להרחבה בסוגיית משמעות הצירוף – ראו עולם התנ"ך, מלכים ב, עמודים 91–92).
נציין אזכורים אחדים של הצירוף: וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עֹמֵד עַל-הָעַמּוּד כַּמִּשְׁפָּט וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ וְכָל-עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וַתִּקְרַע עֲתַלְיָה אֶת-בְּגָדֶיהָ וַתִּקְרָא קֶשֶׁר קָשֶׁר (מלכים ב יא, יד). וכן וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ (בראשית כג, יב).
כמו כן, במקרא הצירוף עַם האָרץ משמש גם כינוי לגויים, כגון לְמַעַן דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת-יַד יְ-הוָה, כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת-יְ-הוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים (יהושע ד, כד).
בלשון חז"ל הכוונה לאדם פשוט, אחד מהעם שאינו יודע תורה (בניגוד לתלמיד חכם), כגון "ואיזה הוא עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה – דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר" (תוספתא עבודה זרה ג, ג) – כלומר עַם האָרץ לא מקפיד על חלק מהמצוות.
בלשון ימינו נשמט הניגוד לתלמיד חכם ונשארה רק אי-הידיעה, ולכן בימינו הכוונה לבּוּר, טיפש, ומשמעות זו רווחת בעיקר בצירוף בוּר ועם הארץ.
לארכיון
