הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
חברה ומוסר; על חוקים ומוסכמות חברתיות, מהי סטיה מהנורמה, מי קובע את כללי המוסר?



סטייה ומפלצות חברתיות
מחבר: ד"ר נחמן בן-יהודה


כל החברות האנושיות, בכל זמן ידוע בהיסטוריה, יצרו ואכפו חוקים ומוסכמות התנהגות. אמנם תכני החוקים וניסוחיהם שונים מחברה אנושית אחת לרעותה, אך עצם קיום החוקים, ואכיפתם הוא תופעה אוניברסלית. התהליך להענשת אלו אשר נתפסים כמפירי המוסכמות והחוקים - מחד, ולהענקת גמול למי שפועל על-פי הכללים - מאידך, קרוי בפי הסוציולוגים "פיקוח חברתי".

הווארד בקר (Becker), מגדולי הסוציולוגים, טוען כי קבוצות חברתיות יוצרות סטייה בעצם העובדה שהן קובעות כללי התנהגות. הפרה של כללים אלה נחשבת "סטייה", ובני-האדם שפעלו שלא על-פי כללי התנהגות אלה נחשבים "שונים" או "סוטים". מנקודת ראות זו, "סטייה" איננה קשורה ישירות לאיכות ההתנהגות של האדם, אלא, היא ^תולדה^ של בחינת ההתנהגות על-פי אמות המידה של הכללים שקבעו אחרים.


השאלה הלוגית המתבקשת היא, כמובן, מי הם אותם "אחרים" שעל-פי הכללים שקבעו צריכים להתנהג? מדוע הם מדביקים תווית של סוטה למי שמתנהג אחרת?

תרבות מורכבת, כמו התרבות הישראלית, מאגדת מספר רב של קבוצות בני-אדם, אשר מעבר לתרבות הכללית המאחדת אותן (כגון: שפה, מנהגים, נורמות, דפוסי לבוש, אכילה ועוד), ,יש לכל קבוצה מערכת ערכים והתנהגות משנית המיוחדת לה. בתרבות הישראלית יש כמה קבוצות כאלה, כגון: "גוש אמונים", בני-העשרה, "שלום עכשיו". התרבות היא אפוא פסיפס רב-גוני של קבוצות המקבלות עליהן את המערכת התרבותית הכללית, אך גם מבטאות בדרכים שונות את ייחודן. למקצתן של הקבוצות אין יומרות מוסריות או אידיאולוגיות לגבי כלל החברה. ואולם יש קבוצות (ולעתים אנשים אחדים בתוך הקבוצות) אשר מנסות לשכנע את כלל החברה לקבל את מערכת הערכים המאפיינת את הקבוצה, ובמקרים קיצוניים אף לכפות ערכים אלה.

סוציולוגים מכנים את האנשים הללו מכנים בשם "יזם מוסרי", ואת מסע השכנוע שלהם לתמיכה בצדקת טענותיהם המוסריות מכנים בשם "מסע צלב מוסרי". "מסע צלב מוסרי" מאופיין בדרך-כלל על-ידי "פאניקות מוסריות" - היינו, מסעי "שכנוע", אשר מטרתם להפחיד את הציבור כי תתממש סכנה נוראה אם לא תתקבל דעה מוסרית מסוימת (של אדם או של קבוצה). יוצרי ה"פאניקה המוסרית" מוסרים לרוב מידע חלקי, לא מדויק, ואף שקרי, בצורה סנסציונית ומגמתית, אשר מטרתו האמיתית להבהיל את קהל היעד. למשל, בחודש מאי 1982 בישרו אמצעי התקשורת בארץ כי 50% מבני הנוער בבתי-ספר מובחרים משתמשים בסמים (הממוצע הארצי באותה תקופה היה 3% עד 5% בלבד מאוכלוסיה זו), ובמשך כל חודש מאי השתוללה בישראל פאניקה מוסרית של ממש. לעתים אפשר לזהות את "סטיית החודש", לפי כנויו של אחד הסוציולוגים בארץ. יזם מוסרי כלשהו בוחר לו סטייה מסוימת להיתלות בה, כדי להבהיל את הציבור. כך נוצרו בארץ פאניקות מוסריות בנוגע לכמה נושאים, כמו סמים, אלימות בבתי-ספר ושוד.

וכי למה, תשאלו, ירצה מאן דהוא לפתוח ב"מסע צלב מוסרי" באיזה שהוא נושא? יכולות להיות לכך, שתי סיבות: א) סיבות מוסריות אמיתיות - אותו אדם אכן מאמין כי תפיסתו המוסרית צריכה להיות נחלת החברה כולה; ב) האדם לאו דווקא מאמין בהצגה המוסרית שהוא מציג, אך יש לו עניינים כבדי משקל (מנקודת ראותו הוא) כדי ליצור "פאניקה מוסרית". למשל, אנשים העוסקים בטיפול ובמניעה בתחום הסמים נוקטים חדשות לבקרים שיטות ליצירת פאניקה כדי להשיג הקצאה גדולה יותר של משאבים, תקנים, כוח-אדם ותקציב לפעילותם.

בפאניקות מוסריות, שהן חלק ממסעי צלב מוסריים, חוזרים הרבה פעמים ביטויים "טעונים" מבחינה רגשית, כמו: מלחמה, סכנת קיום, אסון לאומי, התנוונות, הרס הרקמה החברתית.

כדאי להדגיש כי פאניקות מוסריות ומסעי צלב מוסריים אינם בבחינת זוטות סוציולוגיות. אלה הם תהליכים חברתיים מרכזיים, שבאמצעותם מנסות קבוצות חברתיות-מוסריות שונות להגדיר את עצמן ואת גבולותיהן המוסריים, ואת המייחד אותן מקבוצות אחרות. הן שוללות את מוסריותן ואת איכותן של קבוצות אחרות ומדגישות את מה שנראה בעיניהן שלילי, וכך מפנים היזמים המוסריים זרקור חיובי אל הקבוצה שלהם. ההיסטוריה רצופה דוגמאות כאלה, ואנו נתמקד בכמה מהן.

בארצות מרכז אירופה בין המאות 15 ו-17 רדפה והאינקוויזיציה דמות סוטה של "מכשפה". עד המאה ה-15 נעשתה הבחנה בין מכשפות טובות לרעות (לפי תוצאות הכישוף), והתפיסה הייתה שלמכשפה יש עמדת כוח כלפי האלוהות. באמצעות לחש מתאים היה בכוחה של המכשפה לכפות על האלוהות מעשה מסוים. תפיסה זו עברה שינוי וגיבוש קיצוניים במאה ה-15, ומאז הייתה המכשפה דמות שלילית לחלוטין, אשר כרתה ברית עם השטן כדי להשליט את שלטונו של הסיטרא-אחרא על העולם. על-פי תפיסה זו, איבדה המכשפה את כל יכולתה לאכוף על האלוהות דבר כלשהו, ונעשתה בובה בידיו של השטן. יתירה מזו, הכישוף נתפס אז כעיסוק בלעדי לנשים, שכן - לפי טענת הדמונולוגים - לנשים יש זיכרון חלש, הן נוטות לפטפט יתר על המידה, ובעיקר - את תאוותן המינית יכול להשביע רק השטן.

בשם אידיאולוגיה מוסרית זו (שהיום נראית בעינינו מוזרה), הועלו על המוקד ונשרפו מאות אלפי נשים בחשד שהיו מכשפות. קודם שנשרפו הן עונו ונעשו בהן מעשים אכזריים, כדי לאלצן בכוח להודות ב"פשען" - היינו, היותן מכשפות.

למה צמחה אידיאולוגיה מוזרה שכזו? המקור של אידיאולוגיה זו קשור בכרסום במונופול ובכוח של הכנסיה הקתולית, אשר אירע בתקופה של שינוי חברתי מהיר שעבר באותה תקופה על אירופה, וגרם לזעזועים קשים בכלכלה, במבנה המשפחה ובחברה. המצאת דמות דמונית, כמו המכשפה, אשר קשרה קשר עם השטן כנגד כל החברה האנושית, אפשרה לכנסייה להסביר חלק גדול מהפחדים והחרדות של התקופה. משנתייצב סדר חברתי חדש במאה ה-17 פג הצורך בציד המכשפות, והוא נעלם כלא היה.

עוד דוגמה לאידיאולוגיה שהולידה מפלצות חברתיות. דוגמה זו לקוחה מהתקופה הקרובה לנו - הרדיפות הארסיות אחר היהודים בגרמניה בזמן השלטון הנאצי. האידיאולוגיה הרשמית של המפלגה הנאצית האשימה את היהודים בכל הרעות החולות של העולם, והיטלר איים בזמנו כי אם תפרוץ מלחמה באירופה, זו תהיה אשמתם של היהודים, והוא ישמיד אותם. זוהי דוגמה ליצירת "מפלצת" חברתית כדי לנסות ולשכנע את ההמון כי יש "הסבר" לבעיותיו.

והאידיאולוגיות המשיכו להתגלגל. בארצות-הברית בשנות ה-50, רדף סנטור מקקרתי את ה"קומוניסטים". סנטור מקקרתי התמקד בחיפוש אחרי "קומוניסטים", אמיתיים או מדומים, שכן לפי תפיסתו הם מרעילים והורסים את החברה האמריקאית.

הדוגמה הבאה שנביא לקוחה מימינו. מספר לא מבוטל של חוקרים טוענים שאנו רודפים את המשתמשים בסמים על לא עוול בכפם, בדיוק כשם שפעם רדפו אחרי מכשפות. הגדיל לעשות תומס סז, אשר מיקד טענה זו בספרו Ceremonial Chemistry, וטבע את הביטוי Drugcraft, שהזכיר את הביטוי Witchcraft (כישוף).

ועוד דוגמה - "תקופת היובש" בארצות-הברית. קבוצה מוסרית מסוימת לחצה לחץ כבד מאוד על בית המחוקקים האמריקאי, כדי שיחוקק את חוקי "תקופת היובש". על-פי התפיסה המוסרית, שהייתה הבסיס לרדיפה אחרי שותי אלכוהול, הושוותה שתיית אלכוהול לרוב הרעות החולות של המין האנושי.

אנו רואים אפוא כי אחד המאפיינים המרכזיים של חברה אנושית הוא פעילות של כל מיני יזמים מוסריים, הפותחים במסעי צלב מוסריים, ויוצרים פאניקות מוסריות, אשר מטרתן העיקרית היא ללבות את יצרי ההמון, להפחידו ולהעלות את רמת החרדה שלו (או לנצל רמת חרדה קיימת). כל זה נעשה בשם טענות אמיתיות למחצה או מדומות לחלוטין. מטרת פעילות זו היא להגדיר התנהגויות מסוימות של קבוצות אנשים כ"סטייה", או כ"פשע", ובכך להצדיק רדיפה של אותם אנשים. פאניקות כאלו יוצרות "מפלצת חברתיות", אשר רדיפתן אמורה "לפתור" את בעיית החרדה, הפאניקה והפחד של ההמון מפני ה"סכנה". בלשון פשוטה יותר, זהו מנגנון של יצירת "שעירים לעזאזל" (או של Scapegoating).

מאחר שכללי המוסר משתנים מחברה לחברה, גם מה שמוגדר "סטייה" ו"מפלצת חברתית" משתנה מחברה לחברה. פעם נרדפו הנשים (כאילו הן "מכשפות" שקשרו קשר עם השטן כנגד החברה); פעם היו אלה שותי האלכוהול; פעם היו אלה המשתמשים בסמים ("המסכנים את אושיות החברה"), ופעם היו אלה ה"קומוניסטים".

בעניין ה"מפלצות החברתיות" עלינו לשים לב לשתי נקודות. ראשית, עוצמת כל ה"מפלצות" והסכנות שהן טומנות בחובן איננה שווה ויש להיזהר מהקשת מסקנה אחת כלפי כל ה"מפלצות" וקביעת פתרון אחיד לטיפול בהן. לעתים הסכנות הן סכנות של ממש ומן הראוי לתת עליהן את הדעת ולהתייצב מולן. ואולם יש לשקול כל מקרה לגופו על-מנת לדעת אם מדובר בפאניקה של ממש.

ולסיום, אביא דוגמה לעניין "ייצור המפלצות החברתיות". בעלון פרסום שהוציא מרכז ההסברה בשנת 1971 בנושא הסמים כתוב כך:

"מספר מעשני החשיש במצרים מגיע לחמישה מיליונים בקירוב, במלחמת ששת הימים הוכח לכל מהי הומה של החייל המצרי. אל תשלה את עצמך שאין קשר בין השניים". ובהמשך העלון: "אם גבריות פירושה אופי חזק ויציב, הרי הנזקקים לסמים מוכיחים את ההיפך: אדישות, רפיון, חוסר יוזמה, העדר כל שמץ של שאפתנות, הם המאפיינים את מעשי החשיש".

צריך לקרוא עלון זה כמה פעמים כדי להבין כי מטרתו לשכנע את הקורא שלא להשתמש בסמים. העלון כולו, מתחילתו ועד סופו, משתמש במונחים של מוסר ולא במונחים של ^סכנה^ זו או אחרת (פרמקולוגית, ביולוגית, או פיזית), ונועד במפורש ליצור מצב של פחד ופאניקה מפני ההשחתה המוסרית, העלולה לבוא כתוצאה משימוש בסמים.

עיון מומלץ:

  1. בן יהודה, נחמן (1982): "מדיניות חברתית בנושא התמודדות עם תופעת השימוש לרעה בסמים: סקירת מודל וניתוח סוציולוגי השוואתי". עבריינות וסטייה חברתית, חוברת 2-1, עמ' 43-7.

  2. בן-יהודה, נחמן (1989): "השימוש לרמה בסמים בישראל - תופעה מתפשטת או סטטית?". עבריינות וסטיה חברתית.

ביבליוגרפיה:
כותר: סטייה ומפלצות חברתיות
מחבר: בן-יהודה, נחמן (ד"ר)
שם  הספר: תיגר : מרד חופש ויצירה
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. מדריך לתלמיד, מאמרים, סיפורים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית