עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה עתיקה [מערבית]
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
הכרות עם סוקרטס, הפילוסוף היווני, בן המאה ה-5 לפנה"ס.



סוקרטס : אזרח בן חורין
מחברת: אמירה שפיר


גבר מוצק אברים, שפניו עטורות זקן. משוטט ברחובות אתונה עירו. עיניו מתרוצצות בחוריהן לכל כיוון וסוקרות בעניין את כל הנקרה בדרכו (1). הוא עובר על-פני הביצורים החדשים, בדרך המחברת את אתונה עם נמל פיראוס. הוא עד להקמת בניין הפרתנון המפואר. אתונה משגשגת לנגד עיניו, והוא גאה בהישגיה. שם האיש סוקרטס. הוא סקרן וצמא-דעת. הוא רוכש השכלה מקיפה, מפתח הגות מעמיקה וזוכה לפרסום רב.


סוקרטס
המוזיאן הלאומי נפולי,
איטליה.

מן הכתבים של בני-דורו אנו יכולים להכיר את האיש ואת חכמתו. סוקרטס לא הותיר דבר בכתב. המקור העיקרי למידע על אודותיו כאדם, כפילוסוף (2) וכמורה, הם כתבי תלמידו אפלטון (3). אפלטון חיבר את רוב כתביו כמחזה, בצורת שיחות (בלועזית - דיאלוגים) שהדמות המרכזית בהן היא סוקרטס.

סוקרטס אזרח אתונה, נולד בערך בשנת 469 ומת בשנת 399 לפנה"ס. בעודו בחייו כבר זכה לכינויים "החכם באדם", ו"האלוהי" (4).

בהיות סוקרטס כבן שבעים שנה, הוא הועמד למשפט ונידון למיתה. הוא הואשם שלא כחוק ונשפט שלא בצדק. הוא עמד על עקרונות הצדק והאמת, הרגיז את שופטיו, והם החמירו בדינו. על-פי תקנות המשפט האתונאי יכול היה סוקרטס להתחנן על נפשו, ולבקש שעונש-המוות יוחלף בעונש אחר, כגון הגליה, אך הוא סרב.

כשידידיו רצו למלטו מן הכלא - התנגד. בנאום-ההגנה שלו לפני שופטיו אמר סוקרטס :

"לא חשבתי שמחמת הסכנה עלי לנהוג שלא כבן חורין" (5).

סוקרטס לא חשש למות, הוא חשש לאבד את חירותו. כל עוד נהג על-פי מצפונו, השקפותיו ועקרונותיו - הרגיש חופשי. הוא לא היה מוכן להיכנע ולהיות עבד לשרירות לבם של הרבים. הוא ראה עצמו בן-חורין ולו גם במחיר חייו. ועוד אמר לשופטיו:

"ממוות לא קשה להימלט; הרבה יותר קשה להימלט משחיתות. אני יוצא מכאן לאחר שנדונותי על-ידיכם למיתה, והם (הקטגורים שהאשימו אותו) לאחר שנידונו על-ידי האמת לרשעות ולעוולה" (6).

חיפוש האמת והצדק היה עבור סוקרטס דרך חיים. הוא האמין שמה שאמיתי הוא נכון, טוב, צודק ויפה. מוסר ותבונה חד הם, ובאופן מוחלט לכולם. לעשות רע פירושו לנהוג שלא בתבונה, ולכן מקור הרע הוא באי-הידיעה, בבורות. האדם החכם, היודע ומבין מה נכון, מה טוב ומה צודק, הוא גם יתנהג נכון עם עצמו ועם זולתו. לא קל להגיע אל הידיעה האמיתית. אבל ההישג הגדול הוא בהכרה ש"אני יודע שאינני יודע", ולכן אני שואף ורוצה לדעת. כך נהג סוקרטס להציג את עצמו. הוא ראה שבני-אדם חיים ופועלים על-פי דעות-קדומות, הנחות מוטעות, מיני סברות, ומאמינים בהן ללא ביקורת. הם שבויים בידי מה שכאילו נראה טוב, מועיל ונכון. סוקרטס האמין שהיכולת להבחין בדברים האמיתיים והנכונים מצויה בנשמת כל אדם, ולכן תפקידו כמורה הוא "ליילד" מתוך נשמת בן- שיחו את הידיעה האמיתית, או במלים אחרות - לעזור לו "להיזכר" במה שכבר מצוי בתוכו (7).

סוקרטס לימד ללא תמורה כספית. הוא שוחח עם תלמידיו אגב טיול או במסיבת רעים. הוא לא הרצה הרצאות, ולא הציג כללים ועובדות לשינון. השיחה נפתחה בהצגת שאלה, והמשכה היה חיפוש משותף אחר תשובה. הוא ניתח עם תלמידיו את המושגים, שאנו קוראים להם "ערכי מוסר", כגון: צדק, גבורה, חכמה, ידידות ועוד. הוא ראה בפעולתו החינוכית שליחות, וסבר שכשם שהאדם מפקיד את גופו בידי הרופא כך הוא מוסר את נשמתו בידי המורה (8).

בשיחותיו עלו שאלות כגון : מי הוא המנהיג הטוב, והאם אפשר ללמד ולחנך את האזרח להיות בעתיד מדינאי טוב? האם מה שנראה כטוב וכצודק הוא אמנם כזה? ככל שהתמשכה השיחה, הוזכרו מושגים נוספים, שגם הם דרשו בירור ובדיקה, עד שהמשוחחים באו במבוכה. מבוכה זו, ביוונית - אפוריה, היא שלב חשוב בלימוד. אז התלמיד מגלה בעצמו את טעותו; הוא נוכח שהוא "יודע שאיננו יודע", הוא מגיע למסקנה שקודם לכן בטח בסברות, שחשבן לאמיתיות. תחושת המבוכה מעוררת את הסקרנות ואת הרצון למצוא את התשובה הנכונה ולשאוף לדעת. סוקרטס אמר :

"חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם" (9).

שיחות רבות הסתיימו בלא תשובה לשאלה שנשאלה, וגם לכך נודעה חשיבות רבה, כי לא כל בעיה אפשר לפתור. מותר להשאיר שאלות בלא מענה חד-משמעי. תהליך החיפוש הוא העיקר. בכך לימד סוקרטס איך ללמוד. הוא חינך לביקורת עצמית, לזהירות ולאחריות. במשפטו הוא אמר:

"הנה ניסיתי לשדל כל אחד מכם, לבל יקדים ידאג לעניין מענייניו, בטרם ידאג לעצמו שיהיה טוב ונבון בכל שאפשר, ואף לא ידאג לענייני המדינה בטרם ידאג למדינה עצמה (בטרם ידאג להבין מה פירוש מדינה - מהם תפקידה ומטרתה) וכן ינהג גם בכל שאר דאגותיו". (10)

סוקרטס יישם בחייו ובמותו את תורתו, לכן בחר שלא להימלט מן הכלא. קריטון תלמידו וידידו ביקר אותו בכלאו, והציע לשחד את הסוהרים ולהבריחו. שאל סוקרטס את קריטון ואת עצמו:

"אם מן הצדק הוא שאנסה לצאת מכאן... או לא מן הצדק?... אם צדק נעשה כשנשלם כסף לאנשים שיוציאוני ונחזיק להם טובה... או לאמיתו של הדבר נעשה עוול בכל אלה?... כשנעמוד לברוח מכאן.. .יבואו החוקים (חוקי המדינה כאילו ידברו אליו) וישאלונו: סוקרטס, כלום אינך מזמן עצמך להאביד את החוקים ואת המדינה כולה?... היש קיום למדינה שבתוכה לא יהיה תוקף לפסקי-הדין, והם יבוטלו בידי הדיוטות, והיא לא תיהרס? ... האם יש לכבד את המולדת... לעשות כמצוותה, ולסבול כשהיא גוזרת סבל, וגם כשתוליך אותך למלחמה בה תיפצע או תמות, יש לעשות כן, וכך הוא הצדק, ואין לעזוב את המערכה, אלא במלחמה ובבית-הדין. כל איש שיישאר (במדינה) לאחר שראה כיצד אנחנו (החוקים) גוזרים דינים ומנהלים את המדינה משאר הבחינות, הרי הוא כבר הסכים בכך לעשות כפקודותינו. (ואתה) הסכמת לחיות חיי אזרח על-פינו. ויתר על-כן: במשפט גופו ניתן לך להציע את עונש הגלות (ולצאת מכאן) על דעת המדינה (ללא הצורך לברוח)... אולם התנגדת,... העדפת את המוחי על-פני הגלות, ועכשיו, מהחוקים אתה מתעלם ונוהג כגרוע שבעבדים, ופונה לברוח, שלא כפי שהתחייבת והסכמת לחיות חיי אזרח על-פינו". (11)

נאמן לחוקי הצדק סיכן סוקרטס את חייו לא אחת. כשהוטל עליו להיות חבר במועצה שופטת, שנתבקשה להטיל עונש מוות על הנאשמים, התנגד לפסוק כך, משום שחשב שההאשמה הייתה בלתי חוקית. וכשהוטל עליו להצטרף למשלחת, שיצאה לתפוס אדם כדי שיוציאוהו להורג - סרב מאותה סיבה, ונימוקיו היו מבוססים. הוא בודאי קומם נגדו חלק מהציבור, אך לא על מעשים אלו הואשם והומת. המניעים להאשמות נגדו מעורפלים, וההיסטוריונים נותנים לכך פירושים שונים. בודאי היו לו יריבים, שהתנגדו לשיטתו, המבקרת את המוסכמות וחותרת אל האמת. בשתי האשמות הואשם במשפטו: 1. הוא גורם להשחתת הנוער. 2. הוא לא מאמין באלים, כמקובל.

סוקרטס הומת באמצעות שתיית רעל. הסוהר המוציא להורג נפרד ממנו בבכי ואמר לסוקרטס:

"אינך כועס עלי - הרי אתה מכיר את האשמים בדבר... היה שלום, וככל האפשר, נסה לשאת בקלות את ההכרחי". (סוקרסס) "אגב דיבור, הגיע את הכוס לשפתיו, ובמתינות רבה וברוח נוחה שתה עד תום" (12)

הערות:

  1. על-פי תיאור מאת המחזאי היווני אריסטופאנס, במחזהו "עננים", שהוצג בשנת 423 לפנה"ס.

  2. "פילוסוף"- מלומד והוגה-דעות. ""פילוסופיה" ביוונית פירושה –"אהבת החכמה".

  3. "אפלטון"- מגדולי הפילוסופים (348-428 לפנה"ס). חי באתונה, לתורתו השפעה עצומה בתולדות הפילוסופיה הכללית והיהודית. השם אפלטון הוא על-פי המסורת הערבית. ביוונית הוא נקרא פלאטון.

  4. "המשתה"- כתבי אפלטון. כרך ב'. עמ' 215 (ראה ביבליוגרפיה):

  5. נאום מפורסם שנקרא ביוונית "אפולוגיה", אותו שיחזר אפלטון בכתביו, בפרק הנקרא בשם זה. תורגם לעברית גם בשם "ההתנצלות".

  6. "אפולוגיה"- כתבי אפלטון כרך א'. עמ' 234

  7. הלמידה כ"היזכרות" – על פי הדיאלוג "מנון" כתבי אפלטון כרך א'.

  8. על- פי הדיאלוג "פרותגוראס" כתבי אפלטון, כרך א . עמ' 15.

  9. "אפולוגיה"- כתבי אפלטון. כרך א'. עמ' 233

  10. "אפולוגיה"- כתבי אפלטון כרך א'. עמ' 231.

  11. על-פי הדיאלוג "קריטון". כתבי אפלטון. כרך א'. עמ' -246 251.

  12. על -פי הדיאלוג "פיידון" כתבי אפלטון. כרך ב'. עמ' 89


ביבליוגרפיה:
הסקירה מתבססת בעיקר על:

  1. כתבי אפלטון, בתרגום י.ג. ליבס הוצ' שוקן תשכ"ו.

  2. פרופ' פפיטה האזרחי, "על היש המושלם", האוניברסיטה העברית ירושלים תשכ"ד.

  3. F. Copleston , A History of Philosophy vol.1 part . image Books, N.Y.1962.


(המקורות הקלאסיים העיקריים שעליהם מתבססים החוקרים. הם משל אפלטון, כסנופון, אריסטופנס, אריסטו, דיוגנס לארטס).

ביבליוגרפיה:
כותר: סוקרטס : אזרח בן חורין
מחברת: שפיר, אמירה
שם  הספר: תיגר : מרד חופש ויצירה
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. מדריך לתלמיד, מאמרים, סיפורים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית