אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה (איוב לח, כג).
היום היינו כותבים את המילה חשכתי בסמ"ך חסכתי וכן גם בבראשית כב, יב: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי, היינו כותבים חסכת.
החילוף בין שי"ן שמאלית לסמ"ך החל כבר בתקופה קדומה, בזמן שהגיית השי"ן השמאלית הפכה דומה להגיית הסמ"ך (בהתחלה היה דומה המבטא של השי"ן השמאלית לזה של השי"ן הימנית יותר מאשר למבטאה של הסמ"ך). אנחנו מוצאים בתנ"ך מילים רבות שנכתבות בשי"ן שמאלית, ואילו היום (וחלק מהן מופיעות כך גם בתנ"ך עצמו) אנו כותבים אותם בסמ"ך, כמו:
שִׂיד (דברים כז, ב) = סיד; כְּרֵשׂוֹ (ירמיהו נא לד) = כרסו; שַׂכִּין (משלי כג, ב) = סכין; חֶרֶשׁ (ויקרא ו כא) = חרס; שֶׂכֶר (ישעיה יט, י) = סֶכֶר; שְׂעָרָה (איוב ט, יז) = סערה; פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם (שמות כה, כ) = פורסי כנפיים.
וַתִּתְפְּשֵׂהוּ (בראשית לט, יב) = לשון תפיסה; וָאֶשְׂחַט (בראשית מ, יא) = לשון סחיטה; וְאֵרַשְׂתִּיך (הושע ב, כא) = לשון אירוסין; יַחְשֹׂךְ (משלי כא, כו) = לשון חיסכון; תִּשְׂטֶה (במדבר ה, יב) = לשון סטייה; נִתְפָּשָׁה (שם) = נתפסה; נִשְּׂקָה (תהלים עח, כא) = נסקה, לשון בְּעֵרָה.
כבר בלשון חז"ל הומרו המילים הללו לכתיב בסמ"ך בדרך כלל, וכך אנו ממשיכים לכתוב היום.
בגלל שבלשון חז"ל הסמ"ך החלה להמיר את השי"ן, קבעה האקדמיה ללשון עוד מקרים שבהם ההמלצה היא לכתוב בסמ"ך, כגון סִרטוט, תָּפַס (את הכדור או את הרעיון), פָּרַס (את הלחם או את המפה), חלון מַסְכִּית (ויטרז' בלעז. במקרא בא מַשְׂכִּית כגון ויקרא כו, א).
רגע, חשוב שלא להתבלבל – לא כל המילים שבמקרא הכתובות בשי"ן שמאלית הופכות היום לסמ"ך. עדיין נכתוב בָּשָׂר, בְּשׂוֹרָה, שִׂיחָה,שְׂרָרָה, נָשִׂיא, ואפילו חֲשׂוּךְ בָּנִים וחֲשׂוּךְ מַרְפֵּא.
