וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (בראשית יח, ז).
וכי הנער יָצַר ועָשָה את העגל? אלא הכוונה שהוא הכין אותו והתקין לאכילה. ובאמת עשה משמש במובנים שונים: להכין ולהתקין; לגרום לאירוע (כגון בראשית ג, יג); לברוא (כגון בראשית ב, ד); להצמיח ולהפיק (כגון איוב טו כז).
בימינו עשה הפכה למעין מילת-גג שכוללת מגוון שימושים ושמקיפה מגוון רחב של משמעים "צרים". למה הכוונה? הד"ר ניסן נצר מביא בספרו "עברית בג'ינס" שיחה שהִשִׂיחה אישה לרעותה: "מה לא עשיתי לשבת? עשיתי עוגה, עשיתי מרק, עשיתי כבד, עשיתי חביתות, עשיתי בוטנים, עשיתי גלידה". בעברית יפה ומדויקת היה עליה לדקדק ולומר: אפיתי עוגה, בישלתי מרק, צליתי כבד, טיגנתי חביתות, קליתי בוטנים, הכנתי גלידה.
לדברי ד"ר נצר מציאת הפועל המדויק דורשת מאמץ מחשבתי ובכך מעכבת את הדיבור השוטף, ולכן נוח יותר להשתמש בפועל אחד כללי – עשה.
עוד שימושים כללים בעשה בלשון הדיבור: עשה עלייה (במקום: עלה ארצה), עשה בושות (במקום: בייש), עשה קידוש (קידש), עשה חיים (בילה בנעימים, נהנה), עשה כסף (התעשר), עשה צבא (שירת בצבא), עשה ניסיון (ניסה), עשה טעות (טעה), עשה ניתוח (ניתח/נותח).
שימושים אלו הם בהשפעת שפות זרות, למשל, He made money = עשה כסף, אבל כבר בתנ"ך יש תופעה דומה, כגון עשה מלחמה (בראשית יד, ב), עשה שלום (כגון ישעיהו כז, ה), עשה ישועה (כגון שמות יד, יג), עשה תורה (דברי הימים ב יד, ג), ואולם בתנ"ך אין התופעה כה נפוצה כמו היום.
אגב, לא תמיד יש חלופה הולמת לעשה, כגון עשה הליכה המציינת הליכה לצורך בריאות, והשונה מסתם הליכה או הלך.
