מסכת ראש השנה דנה בהרחבה בקידוש החודש (קביעת לוח השנה), ואביא כאן את סיומו של אחד הסיפורים המופלאים במסכת זו: "נטל (רבי יהושע) מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, ואמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחוכמה, ותלמידי שקיבלת את דברי".

גם רבי יהושע וגם רבן גמליאל חישבו מתי חל יום כיפור, אך לפי חישוב החודש (חידוש הלבנה) שערך רבי יהושע, אותו יום כיפור לא חל ביום שחישב רבן גמליאל, ועם זאת רבי יהושע ציית לפקודת רבן גמליאל, המנהיג התורני: 'בוא אלי ביום כיפור שלך, במקלך ובמעותיך'. כלומר, רבי יהושע כמו חילל את יום כיפור 'שלו'. כי אחרי הכל, אחרי כל הדיונים והמחלוקות, אחרי כל הליברליות הפולמוסית – היררכיה היא הכרח. יש לקיים יום כיפור מוסכם אחד. אחרת כל הסדרים ייטרפו. ורבן גמליאל הוא גילום ההיררכיה, ועל כן רבי יהושע בא אליו ב'יום כיפור שלו' במקלו ובמעותיו.

לפריטים נוספים מתוך מאגר המידע של אתר פשיטא.