מסלול ו : גיא בן הינום

נקודת מוצא: שער יפו.
אוטובוסים: קווי ׳אגד׳ 1, 3, 20 , 30 , 60 , 99 .
חניה: חניון שער יפו.
נקודת מוצא נוספת: הכנסייה הסקוטית.
אוטובוסים: קווי ׳אגד׳ 4, 7, 8, 18 , 21 , 38 , 49 , 74 .
חניה: חניון גן הפעמון.
נקודת סיום: המפגש של נחל קדרון עם גיא בן הינום.
זמני ביקור: מפורטים באתרים 58 ו 60- . לשאר האתרים הגישה חופשית.
הנחיות מיוחדות: לסיור בקברים באתרים 60 ו 61- יש להצטייד בפנס.

גיא בן הינום הוא אחד מיובליו של נחל קדרון. על פי המסורת היהודית נגזר ממנו השם ׳גיהנום׳ כמקומם של הרשעים בעולם הבא. ראשיתו באזור כיכר צרפת (בניין טרה סנטה) וגן העצמאות. הוא עובר באפיק רחב, מתון למדי, שלאורכו נסללו רחוב אגרון ורחוב העמק. באזור שער יפו נעשה הגיא עמוק ותלול יותר, והוא פונה דרומה לאורך דרך חברון; בחלק זה של האפיק הותקנה בריכת הסולטאן. המשכו מקיף את הר ציון ממערב ומדרום, ומתחבר אל ערוץ נחל קדרון מדרום לעיר דוד.

גיא בן הינום נזכר במקרא כחלק מן הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין (יהושע טו: 8, יח: 16). בימי המלוכה נודע האזור כמקום פולחן המֹלֶךְ (או מלכּום) — האל של בני עמון. כאן בנו תושבי ירושלים במות לעבודה זרה, ועליהן הקריבו את ילדיהם ושרפום באש (דברי הימים ב לג: 6). הנביא ירמיהו יצא נגד מנהג זה והוכיח את תושבי ירושלים:

ובנו במות התופת אשר בגיא בן הינום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר ציוויתי ולא עלתה על לבי (ירמיהו ז: 31).

גיא בן הינום, מבט לדרום-מזרח – תחריט משנת 1880

אתר 55 : רחבת שער יפו והחפירות הארכיאולוגיות בשטחה

הרחבה בת זמננו צופה אל שער יפו שנבנה בתקופה העות׳מאנית, אל הפתח הרחב למעבר כלי רכב, ואל מצודת העיר. מתחת לרחבת השער נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות שרידים מרשימים מהתקופה הביזנטית, ובהם רחוב ראשי, בית מרחץ ציבורי, וכן קטע מחומת העיר מן התקופה האיובית. ממערב לרחבה השתרע בעבר שדה קבורה צפוף, שרוב הקברים בו מימי הבית הראשון.

שער יפו קבוע בחומה המערבית של העיר העתיקה, וממנו יצאו הדרכים הראשיות מירושלים ליפו ולחברון (מכאן שמו הערבי של השער — באב אל-ח׳אליל). לַשער כניסה עקיפה וחזית מעוצבת. הוא נבנה כחלק מביצורה של ירושלים בימיו של הסולטאן סולימאן המפואר, כעדות כתובת הקדשה לסולטאן משנת 1538 החקוקה מעל למשקוף. מימין (ממזרח) לשער נפרץ בשנת 1898 פתח רחב בחומה, כדי לאפשר לקיסר גרמניה וילהלם השני להכנס לעיר במרכבתו בעת ביקורו בירושלים.

ממזרח לשער יפו ניצבת מצודת העיר, שנחשפו בה שרידי ביצורים מרשימים מימי הבית השני, מהתקופה הביזנטית, מימי הביניים ומהתקופה העות׳מאנית. בחלק הדרומי של המצודה בולט למרחוק צריח המסגד מהתקופה העות׳מאנית, המוכר כ׳מגדל דוד׳.

רחבת שער יפו – תצלום משנת 1900 לערך

מחלקה הצפוני-המערבי של הרחבה אפשר לצפות אל החלל הגדול שמתחתיה(שאינו פתוח כיום לביקורי קהל), שבו נחשפו ושומרו חלקים של בית מרחץ ציבורי ורחוב ראשי מהתקופה הביזנטית, אשר נבנו מחוץ לחומות העיר בתקופה ההיא. מבית המרחץ השתמרו חדרים אחדים, ובהם החדר החם והתנור שמתחתיו (היפוקאוסט).

מדרום לבית המרחץ נמשך רחוב ראשי שבשני צדיו חדרים, ככל הנראה חנויות. הרחוב הוליך משער יפו לדרום, לכיוון גיא בן הינום; אפשר שהיה זה חלק מהדרך הראשית, שהוליכה מירושלים לבית לחם בתקופה הביזנטית. באותה עת היה שער העיר ממוקם כ 50- מטרים מזרחית למיקומו של שער יפו כיום.

בחלק המערבי של האתר נחשף קטע ארוך של האמה הקדומה, שהוליכה מים לירושלים מבריכת ממילא הקרובה (ראו נושאים נבחרים, עמ׳ 150) . ממערב לחומה העות׳מאנית של העיר העתיקה, על שרידי המבנים מהתקופה הביזנטית, נחשף קטע של חומת העיר מן התקופה האיובית — ככל הנראה המשך לקטעי החומה שנחשפו בדרומה של העיר העתיקה (ראו אתרים 2 ו 39)

רחבת שער יפו: אחת החנויות לאורך הרחוב מהתקופה הביזנטית, בעת החפירות

מהלך החומה וגיא בן הינום בתקופה הביזנטית – שחזור אמנותי

בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בתחום חניון שער יפו נמנו כשבעים קברים, ובהם שפע של ממצאים משלהי ימי הבית הראשון ומן התקופה הפרסית. נראה שאזור זה היה אחד משדות הקבורה המרכזיים של ירושלים בתקופות אלה. בית הקברות כולו נפגע מאוד במהלך התקופה הביזנטית בשל חציבתן של אבני בנייה, ותקרת הסלע של רוב מערות הקבורה הוסרה. (הקמת החניון לא אִפשרה לשַמר את שרידי הקברים לאחר תיעודם).

מרחבת שער יפו ממשיך המסלול דרומה, לאורך חומת העיר (אתר 56 )

רחבת שער יפו: שרידים מן התקופה הביזנטית, בעת החפירות

אתר 56: חומת העיר מדרום לשער יפו

מתחת לחומה המערבית של העיר מהתקופה העות׳מאנית בולטים ביצורים קדומים מימי הבית השני ומהתקופה האיובית, ומערכות קבורה חצובות בסלע מימי הבית הראשון.

הטיילת שמדרום לשער יפו (דרך חטיבת עציוני) נמשכת לאורך חומת העיר. בקטע זה החומה משולבת בחומת המצודה (המוכרת כ׳מגדל דוד׳), ואילו החפיר מהתקופה העות׳מאנית מכוסה במילוי שעליו בנוי הכביש העולה לשער יפו. דרומה מהחפיר ניכרים מתחת לחומת העיר שרידים של חומות ומגדלים מבוצרים מימי הבית השני. החומה הקדמית, היא ׳החומה הראשונה׳, נבנתה בימי החשמונאים, וחוזקה בימיו של המלך הורדוס, שארמונו המפואר נבנה מפנים לחומה, בתחום הרובע הארמני של ימינו. מהחומה בולט מגדל בנוי (א בתכנית), וקטעים נוספים של החומה נראים בהמשך לדרום. מתחת לחומה אפשר להבחין במצוק סלע ובו שני פתחים מרובעים קטנים (ב בתכנית), שהובילו אל מערות חצובות בסלע מימי הבית הראשון. המערות פונו כנראה מתכולתן עם התרחבותה של ירושלים בימי הבית השני.

מדרום למצוק הסלע בולט מתחת לחומה העות׳מאנית מגדל בנוי אבני גזית (ג בתכנית). בקרבת מקום נמצאה כתובת ערבית מונומנטלית חקוקה באבן, המתארכת את הקמתו של המגדל לשנת 1202/1203 לספירה. מגדל זה היה אחד מסדרת מגדלים (ראו אתרים 2 ו 39 ), שנבנו כחלק מביצורי העיר בידי השליט האיובי אל-מלכּ אל-מועט׳ם (קרי: מועזם) עיסא, אשר הורה על הריסתם זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1219 לספירה (ראו נושאים נבחרים, עמ׳ 147).

השביל ממשיך דרומה צמוד לחומות, על ׳החומה הראשונה׳ (ד בתכנית). שני קירות מקבילים בציר מזרח–מערב ניצבים וביניהם מדרגות (ה בתכנית), שהובילו ככל הנראה אל שער בחומת העיר מימי הבית השני. יש המזהים שער זה עם ׳שער האיסיים׳, המוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה ד ב). חוקרים אחרים ממקמים את ׳שער האיסיים׳ מדרום לבית הקברות הפרוטסטנטי שעל הר ציון.

מצפון לקיר הצפוני בין השניים מצויה חציבה מלבנית בסלע, שתוארכה לימי הבית הראשון, וזוהתה כמתקן בורסקאים לעיבוד עורות (ו בתכנית).

בפינה הדרומית-המערבית של העיר העתיקה, מתחת לחומה העות׳מאנית, ניצב מגדל פינה גדול, הבנוי אבני גזית (ז בתכנית). זהו מגדל נוסף במערכת הביצורים מהתקופה האיובית (ראו לעיל).

מול הפינה הדרומית-המערבית של המגדל אפשר לצפות לעבר בריכת הסולטאן ושכונת ימין משה, ולרדת בשביל (מעלות בני) אל דרך חברון ולבריכת הסולטאן (אתר 57).

חומת העיר מדרום לשער יפו: מגדל מהתקופה האיובית (ז בתכנית)

אתר 57: בריכת הסולטאן

בריכת ענק זו היא אחד ממאגרי המים הגדולים שהוכשרו לציבור מסביב לעיר. הבריכה נוצרה מחסימת האפיק של גיא בן הינום, ובעבר נאגמו בה מי הגשמים שנקוו בחלק העליון של העמק. האמה התחתונה, שהוליכה מים לירושלים בימי הבית השני, הקיפה את הבריכה.

בריכת הסולטאן הוכשרה לייעודה ככל הנראה בימי הבית השני; רוחב הבריכה 67 מטרים, אורכה 169 מטרים ועומקה כ 12- מטרים. יש הסוברים שזו ׳בריכת הנחשים׳ הנזכרת אצל יוסף בן מתתיהו בתיאור המצור של הרומים על העיר (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה ג ב).

חלקה הצפוני של הבריכה נחצב בסלע, ובחלקה הדרומי נבנה סכר גדול בגובה 18 מטרים (כיום עוברת עליו דרך חברון). בקרבת הבריכה עוברת האמה התחתונה, שהוליכה מי מעיינות מהר חברון לירושלים ולהר הבית (ראו נושאים נבחרים, עמ׳150).. הבריכה שופצה פעמים אחדות, בהן בתקופה הצלבנית (שמה היה אז ׳בריכת גרמנוס׳), בראשית התקופה הממלוכית ובתקופה העות׳מאנית.

בריכת הסולטאן, מבט לצפון. על הסכר שבתחתית התצלום עוברת דרך חברון; הסביל נראה מעל המכונית האדומה

בשנת 1536 הותקן בראש הסכר, על הדרך הראשית מירושלים לבית לחם ולחברון, מתקן שתייה (סַבִּיל) מעוטר. הסביל נושא כתובת הקדשה בערבית לסולטאן סולימאן המפואר:

ציווה לבנות מקום שתייה מבורך זה אדוננו הסולטאן, מלך כביר, השליט המכובד, מלך העמים, סולטאן התורכים, הערבים והפרסים, הסולטאן סולימאן בן סלים ח׳אן, יקיים אללה לנצח מלכותו ושלטונו.

בשלהי התקופה העות׳מאנית חדל השימוש בבריכת הסולטאן כמאגר מים, ובמקום התנהל שוק הבהמות המרכזי של ירושלים. בשנים האחרונות הוכשרה בריכת הסולטאן כאתר של אירועי תרבות ומופעים.

מבריכת הסולטאן נמשך שביל במערבו של גיא בן הינום, בין דרך חברון למשכנות שאננים, ועולה אל ׳מזרקת האריות׳. לאורך השביל נראים קטעים חצובים ובנויים של אמת המים התחתונה ושרידים של חציבות בסלע, חלקן קברים מן התקופה הרומית המאוחרת.

המסלול ממשיך דרומה, אל הכנסייה הסקוטית וכתף הינום (אתר 58 ).

בריכת הסולטאן: מתקן שתייה ציבורי (סַבִּיל) –תצלום מן המאה התשע-עשרה

אתר 58: הכנסייה הסקוטית וכתף הינום

הכנסייה הסקוטית — כנסיית אנדרוּ הקדוש — קרויה על שמו של פטרון הסקוטים, בן הכפר בית ציידא שבגליל ומתלמידיו הראשונים של ישוע הנוצרי. הכנסייה נשקפת למרחוק בראש כתף הינום — שלוחה בולטת הסוגרת על אגן העיר העתיקה מדרום-מערב, בין גיא בן הינום לנחל רפאים. במצוק הסלע שלרגלי הכנסייה נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות מערות קבורה מימי הבית הראשון ובהן שפע של ממצאים. חשובים במיוחד הם הקמעות שחרותים בהם קטעים מבִרכת כוהנים.

כנסיית אנדרו הקדוש נבנתה בשנת 1927 והוקדשה לחיילים הסקוטים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. ברצפת אולם התפילה קבועה כתובת לזכרו של מלך סקוטלנד רוברט ברוס ( 1274 – 1329 ), שלפני מותו ציווה לטמון את לבו בירושלים. משאלתו לא התגשמה: השליח, שיצא מסקוטלנד ועמו לב המלך נתון בקופסת כסף, נהרג בספרד, בדרכו לארץ הקודש.

הכנסייה הסקוטית וחציבות בכתף הינום (לפני הקמת ׳המרכז למורשת בגין׳), מבט לדרום-מערב

לרגלי המצוק שהכנסייה בנוייה עליו, מול הר ציון, נחשפו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים מערות חצובות בסלע מימי הבית הראשון (המאות השמינית–השישית לפני הספירה), שהיו אחוזות קבר משפחתיות. אפשר לצפות על הקברים ממגרש החניה של הכנסייה, או מקרוב, מן ׳המרכז למורשת בגין׳ שבמורד רחוב ש.א. נכון — מן המרפסת עולה שביל אל מאחורי הבניין. ברוב המערות הוסר החלק העליון בתקופה מאוחרת, כשהאתר הפך למחצבה. באחת המערות השתמרו חדרים חצובים ובהם אצטבות קבורה עם משענות להנחת ראשי הנפטרים. מתחת לאחת האצטבות, בתוך תא חצוב בסלע, נתגלתה כמות רבה של עצמות נפטרים ומנחות קבורה, שנאספו במרוצת הדורות. בין המנחות נמצאו שני קמעות; כל קמע עשוי עלה דק של כסף שגולגל לשפופרת דקה, שככל הנראה נענדה על הצוואר. בלוחיות חרות הנוסח של בִרכת כוהנים (במדבר ו: 24 – 26 ). לפי שעה זהו הנוסח המקראי הקדום ביותר שהגיע לידינו.

באזור שבין המערות החצובות לבין הכביש היורד אל הסינמטק נמצאו שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית. יש המזהים כנסייה זו עם כנסיית ג׳ורג׳ הקדוש, הנזכרת במקורות נוצריים.

במורד רחוב ש.א. נכון, מעל דרך חברון, עובר גשר להולכי רגל (גשר בני ברית) ומשם ממשיך המסלול (אתר 59).

מערת קבורה מימי הבית הראשון בכתף הינום – שחזור איזומטרי

קמע שחרותה עליו ברכת כוהנים

אתר 59 : קברים לאורך הגיא

גיא בן הינום זרוע מערות קבורה מימי הבית הראשון ומימי הבית השני, שפתחיהן חצובים במצוקי הסלע. בחלקו התחתון של הגיא ניצב מבנה גדול מימי הביניים, ששימש לקבורת צליינים.

אפשר להגיע אל חלקו התחתון של גיא בן הינום גם בשביל אחר, שראשיתו במצפה אבו תור.

השביל יורד דרך בית הקברות הקראי ומתחבר אל השביל המוליך אל גיא בן הינום.

מגשר בני ברית יש תצפית אל בריכת הסולטאן (אתר 57), הר ציון ושער יפו (אתר 55). ממזרח לגשר, ליד המדרגות היורדות אל הסינמטק, נמשך שביל אל חלקו התחתון של גיא בן הינום. השביל עובר מתחת למחשוף סלע, שלאורכו נראים פתחים של מערות קבורה חצובות מימי הבית השני ומהתקופה הביזנטית. לאחרונה נוקו המערות ועל פתחיהן הותקנו סורגים. מעל הגיא מתוח כבל מתכת, ששימש להסעת קרונית תלויה, שהועברו בה ציוד ואספקה ממערב ירושלים אל הר ציון בימי מלחמת העצמאות.

מצומת השבילים נמשך השביל לאורך המדרון. ממערב לחומה של מנזר אונופריוס הקדוש (אתר 60), על משטח סלע שחצובות בו מערות קבורה מימי הבית השני, ניצב מבנה שלו קמרון גדול, הבנוי אבני גזית. המבנה הוקם ככל הנראה בתקופה הצלבנית, ושימש מאז, במשך מאות שנים, אולם קבורה שיתופי לצליינים נוצרים שנפטרו בעת שהותם בירושלים. גופות עולי הרגל הוטלו לתוך חלל המבנה דרך הפתחים המרובעים שבתקרתו.

מכביש האספלט העובר באפיק גיא בן הינום מסתעפת לדרום (לימין) דרך תלולה וקצרה, המוליכה אל השער בחומה המקיפה את מנזר אונופריוס הקדוש (אתר 60 ).

מבנה קבורה מימי הביניים בגיא בן הינום, מבט לצפון-מערב

אתר 60: מנזר אונופריוס הקדוש

המנזר, השייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית, נבנה בשנת 1892 . הוא מוקדש לזכרו של אונופריוס הקדוש, מנזירי סינַי במאה הרביעית לספירה. כיום משמש המנזר גם אכסנייה לצליינים.

זמני ביקור: ג, ה 9:00 – 12:00 ; 15:00 – 17:00 בחורף, 16:00 – 19:00 בקיץ.

על פי המסורת הנוצרית היה אונופריוס נזיר מתבודד בהרי דרום סינַי בראשית התקופה הביזנטית, ונודע בשל שערותיו וזקנו הארוכים. דמות הקדוש חקוקה מעל פתח השער החיצון ומתוארת באיקונות רבות בכנסייה.

בתחומי המנזר פזורות מערות קבורה מפוארות מימי הבית השני. במבואה נראה מימין פתח של מערת קבורה. מן הדלת האדומה שמול הכניסה אפשר לצאת לשטח פתוח, זרוע חציבות ומערות קבורה, שלחלקן משקופים מעוצבים בסלע.

הכנסייה שבמנזר בנויה בתוך חלל תת-קרקעי חצוב בחלקו, שבימי הבית השני שימש מערת קבורה יהודית. במשקוף החצוב בחזית אולם התפילה חקוקים עיטורים בדגמים הנדסיים וצמחיים — שרידים מעיטורי חזיתה של מערת הקבורה הקדומה. בדופנות האולם חצובים כוכים ומקמרים קדומים ששימשו לקבורה.

דמותו של אונופריוס הקדוש (משמאל) –
איקונה בת זמננו באולם התפילה

מנזר אונופריוס הקדוש: אולם התפילה

במורד המדרגות שבחצר המנזר ישנה רחבה חצובה שבמרכזה שני עמודי אבן.מהרחבה אפשר להיכנס לשלוש מערות קבורה מימי הבית השני, שלהן חדר מרכזי שבקירותיו חצובים מקמרים וכוכים. בחלק מן הכוכים וממשכבי הקבורה שבמערות אלה טמונות עצמות רבות; על פי המסורת הנוצרית אלה הן עצמותיהם של נזירים נוצרים, שנטבחו בעת הכיבוש הפרסי בשנת 614 לספירה.

מנזר אונופריוס הקדוש: פתח הכניסה למערת קבורה מפוארת מימי הבית השני

מנזר אונופריוס הקדוש, מבט לדרום-מזרח

אתר 61: קברי חקל דמא

בחלקו התחתון של גיא בן הינום, ליד המפגש עם נחל קדרון, נראים פתחים של מערות קבורה חצובות בסלע, מן המפוארות ביותר הידועות באזור ירושלים. על פי הממצאים היה זה אחד משדות הקבורה החשובים של העיר בימי הבית הראשון ובימי הבית השני. בתקופה הביזנטית שכנו ברבות מהמערות נזירים ומתבודדים נוצרים.

השם ׳חקל דמא׳ הוא שם ארמי, שמשמעו ׳שדה הדם׳ או ׳שדה הדמים׳. על פי המסורת הנוצרית רכשו הכוהנים את המקום בשלושים מטבעות הכסף שקיבל יהודה איש קריות מן הרומים בתמורה להסגרתו של ישוע הנוצרי לידיהם (מתי כז: 3– 8).

חקל דמא, מערות קבורה חצובות – תחריט מן המאה התשע-עשרה

חקל דמא: מערות קבורה חצובות, מבט למערב

במדרון שמדרום לגיא בן הינום, מסביב לחומה של מנזר אונופריוס הקדוש,פעורים פתחים רבים של מערות קבורה חצובות בסלע, רובן מימי הבית השני, מהן מפוארות מאוד וכוללות מערכות מסועפות של חדרי קבורה. בין אלה תצוין מערה בקצה הצוק, הידועה בכינויה הערבי ׳פרדוס א-רום׳ — ׳גן העדן של הרומים׳ או ׳הפרדס הרומי׳, ובה חדרי קבורה חצובים ומעוטרים. בדופנות המערה חקוקים צלבים רבים, עדות לשימוש במערה על ידי נזירים וצליינים נוצרים בתקופה הביזנטית ובימי הביניים.

למן התקופה הביזנטית הפך אזור זה למקום קבורה לעולי רגל נוצרים שנפטרו בירושלים (ראו אתר 59). בימי הביניים נהגו ליטול עפר מאתר זה לבתי קברות באירופה.

מאזור חקל דמא אפשר להמשיך במורד נחל קדרון דרומה (ימינה), אל עין רוגל. אפשר גם לפנות צפונה (שמאלה), לאורך מעלות עיר דוד ודרך השילוח, אל ׳גן המלך׳ ובריכת השילוח (אתרים 33 , 36 ו 37-), ומשם אל עיר דוד (ראו מסלול ב) או אל הקברים שבנחל קדרון (ראו מסלול ד).

חקל דמא: כלי זכוכית ממערכת קבורה, ששימשה מימי הבית השני עד התקופה הביזנטית

חקל דמא: מערות קבורה חצובות, מבט לדרום-מערב