מייד עם שקיעתה של הקיסרות האוסטרית, בשלהי 1918, החלו פרעות ביהודים בקראקוב ובסביבתה. את הרקע לפרעות אלה, שהסתיימו לרוב בהתנפלויות על היהודים, על חנויותיהם ועל בתיהם, היוו הקשיים באספקת המזון.
בתקופת המעבר, בין תום המלחמה (1918) לבין הקמתם של מוסדותיה הממלכתיים של פולין העצמאית, פעל בקראקוב משמר אזרחי כללי ובמסגרתו ארגון של יהודים צעירים. בראשו של ארגון זה עמד יעקב בילליג, קצין לשעבר; פסט, רוזה, אלסטר, ווייס, בקמן וקורנגולד השתתפו בהנהגה ואהרנפרייס היה המקשר עם השלטונות. פעולותיו של הארגון תואמו גם עם ה"גדוד היהודי", שהוקם בפיקודו של הסרן ד"ר אדלר, במסגרת הצבא הפולני המתארגן.
במרוצת הימים הפך הארגון לגוף כמעט אוטונומי. הוא נקרא עתה "הגנה עצמית", הקיף את כל הזרמים, כולל המשכילים, האורתודוכסים לובשי ה"קאפוטות" ותלמידי בתי הספר התיכוניים ומנה כ- 3,000 איש. השלטונות ידעו, שבתקופת המעבר יפנה ההמון נגד היהודים ולכן לא התנגדו להתארגנות זו – אך ספקו לארגון רק כ- 80 רובים וכמות קטנה של כדורים. בנסיבות אלה היה צורך דחוף ברכישת נשק, והוא נקנה בחשאי. הארגון לא רק שמר על הרובע היהודי, הקים שרות מודיעין בעיר והציב משמרות ברובע כדי למנוע הפתעות, אלא גם פיקח על המתרחש ברובע, כולל פקוח על מחירי המזון.
המצב הוחמר כשמספר ימים לפני שהוקמה פולין העצמאית (11.11.1918) הפיצו ה"אנדקים" (לאומנים פולניים) כרוזי שיטנה נגד היהודים וכשפשטו האספסוף העירוני וקבוצות איכרים מהסביבה על הרובע היהודי. הם הופיעו ברובע עם סכינים ושקים והחלו במעשי תקיפה, שוד וביזה. יהודים הוצאו בכוח מקרונות החשמלית תוך גידופים ומכות, והיהודי מאהלר ז"ל הוכה למוות. יתרה מזו, הפרעות התפשטו לעיירות הסמוכות ובאחת מהן, בבז'סקו, נרצח יהודי בשם רוזה. בתגובה למעשים אלה יצא ארגון ה"הגנה העצמית" להתקפת-נגד, שהוכתרה בהצלחה והביאה למנוסתם של המתפרעים הפולנים מהרובע. הם נסוגו, בהשאירם את השקים עם השלל הרב אחריהם, מופתעים לחלוטין – כי כלל לא עלה על דעתם שהיהודים יתגוננו וילחמו. באומץ לב מיוחד הצטיינו אז הסבלים היהודים וכן האחים גלזמן, אשר בזכות מיומנותם בשימוש בסכינים הבריחו מספר ניכר של התוקפים.
המצב עוד הורע בתחילת 1919, כשהופיעו בקראקוב חיילי הארמיה הפולנית הגדולה של הגנרל האלר, איש שראה בולשביק בכל יהודי. חיילים אלה, שהגיעו מהמערב והיו מזוינים היטב, החלו להתנפל בקבוצות קטנות על יהודים בודדים שפגשו בדרכם, בפרט המזוקנים, להכות אותם ולגזור מחצית מזקנם. כעבור מספר ימים הם לא הסתפקו בכך והחלו להתארגן במטרה לנסות ולחדור לרובע.
ארגון ה"הגנה העצמית" ידע מהמודיעין שלו על נסיונות התארגנות אלה של חיילי האלר ה"כחולים" ובכל מקרה שנתקבלה האינפורמציה, מיד הכריז על גיוס כללי של אנשיו. כשהגיע היום וחיילי האלר נכנסו עם רובים מכודנים לרובע - למרות נוכחותם במקום של שוטרים פולניים, שמתוך אהדתם ל"כחולים" כלל לא התערבו – שוב השיב הארגון במעשים. מופתעים מעצם ההתגוננות המזוינת של היהודים ומהיקפה, פתחו חיילי האלר בנסיגה, בהשאירם אחריהם מספר "כחולים" הרוגים וכמאה פצועים. גם בין היהודים שנלחמו תוך שימוש ברובים ובמוטות ברזל, היו פצועים רבים, אך הנצחון היה שווה את המחיר.
המענין הוא, שהעתונות הפולנית התיחסה באופן שלילי למעשי ההתגוננות העצמית של היהודים ואפילו נזפה בארגון ההגנה. המשטרה פתחה בחקירה, כדי לגלות את המקור ממנו השיגו היהודים את הרובים ואת התחמושת ותוך זמן קצר הצליחה, בעזרתו של מלשין יהודי, למצוא את הסליק. (המלשין, שהתחרט על מעשהו, התאבד.) מפקדי הארגון ומספר אנשיו נאסרו ורק הודות להתערבותם של ד"ר טהון, ד"ר שווארצבארד והאנד נסגרו התיקים והם שוחררו. ברם, מאבקו המזוין של ארגון ה"הגנה העצמית" בקראקוב הניב פירות: הוא העלה את בטחונם העצמי של יהודי העיר וגרם למפנה הן בדרך המחשבה של היהודים והן בדעתם של הפולנים עליהם.
הערה:
ד"ר א. הרשטיין, ממשתתפי משמרות ה"הגנה העצמית", העיד לפנינו כי הוא שמע אז על תכניות נועזות לתפוס בני ערובה, מבין חיילי האלר ומבין אלה שהכבידו על היהודים, ולתפוס את הגשר גז'גוז'קי. כדבריו, רק תבונתם של בילליג ופסט מנעה את בצוען של מחשבות אמיצות אך הרות-אסון אלה.
