עמוד הבית > מדעי החברה > תקשורת > עיתונות ועיתונים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
ההיסטוריה של העיתונות העולמית - מתי והיכן יצא לאור העיתון הראשון בעולם? מדוע יש עיתונים גדולים ואחרים קטנים? ומי המציא את פורמט הכותרת הגדולה?



עיתונות בעולם
מחברים: פרופ' אריה ווהל; שרה ליפקין; הגר אנוש


העיתון הראשון נוצר בשיא התפתחותה של האימפריה הרומית. יוליוס קיסר, שליט רומי, החליט להביא לבני עמו הפזורים ברחבי האימפריה האדירה, מידע מעודכן על הנעשה במולדתם. בימיו החלו להתפרסם בקביעות רשימות יומיות שנקראו: "אקטא דיורנא". רשימות אלה הכילו ידיעות רשמיות, כגון פקודות מטעם השלטון, פירוט החלטות הסנאט וגם קטעי רכילות על שערוריות ועל חיי החברה ברומא.

את גיליונות ה"אקטא דיורנא" כתבו עבדים שאומנו במיוחד לצורך זה. בזכות הדרכים הטובות של התקופה הרומית הגיעו ה"עיתונים" הללו לערים הנידחות ביותר באימפריה, וגם אל מחנות הצבא הרחוקים. כאשר היו הגיליונות מגיעים ליעדם, נהגו לתלות אותם בכיכרות המרכזיות, שם היה יכול כל אדם לקרוא בהם. רומאים עשירים ראו פחיתות כבוד בקריאת "עיתון קיר" בעמידה בכיכר, ולכן שלחו את עבדיהם, כדי שיעתיקו למענם את הידיעות. ואולם היו רומאים שידם לא הייתה משגת לשלוח עבד אל הכיכר, ובכל זאת לא רצו להיראות שם עומדים וקוראים. עבורם קם במשך הזמן שירות מיוחד של לבלרים אשר העתיקו את הכתוב, ואת ההעתקים היו מוכרים במחיר זול לאנשים שהזמינו אותם מראש. אפשר לומר שזה היה שירות המנויים הראשון בעולם.

התפשטות הנצרות בימי הביניים הביאה לדעיכת ה"עיתונות". בתקופה זו כמעט רק אנשי הכמורה והנזירים ידעו קרוא וכתוב. אך אלה עסקו בהעתקת כתבי קודש וספרי הגות נוצריים ולא בכתיבת ידיעות או רכילות.


המצאת הדפוס בידי יוהנס גוטנברג באמצע המאה ה-15 הביאה לפריחה גדולה בהפצת עלוני ידיעות, שכן הדפסתם הייתה קלה בהרבה מכתיבתם ביד. התפשטות הדפוס ברחבי אירופה והגאות העצומה של הפצת הספרים, הביאו גם להולדתו מחדש של העיתון.

המקום שבו אירע הדבר היה ונציה. עיר נמל חשובה זו הייתה באותה תקופה מרכז מסחרי בקנה-מידה עולמי, מדי יום היו מגיעות אליה אניות ממקומות רחוקים, והנוסעים והמלחים נהגו לספר על הרפתקותיהם ועל המקומות הזרים והמוזרים שביקרו בהם. סיפורים אלה עוררו תמיד עניין רב, ובסופו של דבר נמצאו אנשים שבאו באופן מיוחד אל מסבאות הנמל כדי לרשום את סיפורי הנוסעים. אחר-כך היו מעתיקים אותם בכתב ומוכרים את ההעתקים למעוניינים. בזכות הדפוס התפשטה תפוצתם של העלונים הללו, ועד מהרה הגיעו לכל רחבי אירופה.

מחירו של כל דף הרפתקות כזה היה מטבע איטלקי קטן שנקרא גזטה. שם המטבע עבר בהשאלה לעלונים הללו ומהם לעיתונים. עד היום זוהי מילה מקובלת לעיתון בשפות אירופיות רבות.

בערך באותה תקופה החלו להופיע במרכז אירופה "עיתוני הירידים". הם הכילו ידיעות על אירועים כלליים וגם לוחות של מחירי מוצרים שהוצעו למכירה בירידים. עיתונים אלה יצאו לאור בקביעות, נמכרו בירידים, וזכו לתפוצה רבה ואפילו למנויים קבועים.

העיתונים הראשונים הראויים לשם זה הוצאו בידי מנהלי תחנות הדואר ברחבי אירופה. שירותי הדואר הסדירים החלו לפעול במאה ה- 17. בערים ובמקומות יישוב רבים הוקמו תחנות דואר, ואל מנהליהם הגיע מידע רב. הם הבינו כי המידע הזורם דרכם הוא "אוצר בלום" וחומר מצוין להפצה, והחליטו להוציא פרסומים קבועים של חומר זה. עד מהרה הפכו הפרסומים שלהם לעיתונים קבועים. זכר לאותה תקופה אנו מוצאים בשמות של עיתונים (רבים מהם מוסיפים להופיע גם היום), שלשמם מצורפת המילה "פוסט" (דואר), כגון "ג'רוזלם פוסט", ו"וושינגטון פוסט" ועוד.

העיתונים של אותה התקופה הודפסו במכונות שהונעו ביד. זו הייתה הדפסה אטית, ומספר הגיליונות של כל הוצאה לא עלה על מאות ספורות. כשהדפיס מישהו אלפים אחדים של גיליונות, נחשב הדבר להישג גדול.

העיתון הקבוע הראשון יצא לאור בפרנקפורט שבגרמניה בשנת 1615, ומשם נפוצה הוצאת העיתונים על-פני כל אירופה. אחר-כך נדד החידוש הזה גם ליבשת אמריקה.

בשנים שלאחר מכן עמדה העיתונות בסימן המאבק לחירות הביטוי. אחד מפקידי מס ההכנסה באנגליה הגה רעיון להטיל מס על עיתונים. מטרתו הייתה להגביל את יכולתם של העיתונים להשמיע דברי ביקורת על השלטון, ולהגדיל את הכנסות הממשלה. המלכה אן אימצה את הרעיון, ובשנת 1712 הטילה מס כבד על העיתונים. "מס העיתונות" גרם לסגירתם של עיתונים רבים, כי לא הצליחו לעמוד בנטל. בלי דעת גרם מס זה להתפתחות נוספת: הוא שינה את צורת העיתונים והעניק להם את צורתם המיוחדת, המצטיינת בדפים גדולי מידות.

האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע עיתונים מסוימים מודפסים על דפים גדולים ואילו אחרים מודפסים על דפים קטנים הרבה יותר? האם דף גדול קל יותר לקריאה או נוח יותר להדפסה? - לא ולא! דפי העיתון גדולים כל-כך בגלל אותו פקיד מס הכנסה שישב בשנת 1712 במשרד מס ההכנסה בלונדון, והגה את מס העיתונות. מס העיתונות נגבה לפי מספר העמודים בעיתון: בעלי העיתונים שילמו אותו סכום כסף על דף גדול או על דף קטן. כלומר, באותה הוצאה כספית היה אפשר להוציא עיתון בעל דפים קטנים או בעל דפים גדולים. בעלי העיתונים, שהיו מעוניינים לפרסם יותר מידע ויותר דברי ביקורת על השלטון, התחכמו ושינו את הפורמט של העיתונים: הגדילו את מידות הדפים ופרסמו יותר ידיעות, מבלי להעלות את גובה המס שנאלצו לשלם. כך קרה שמס העיתונות שהוטל על עיתונים בכל אירופה במשך יותר ממאה שנה, העניק להם, למעשה, את הפורמט הגדול המוכר גם היום. עיתון "הארץ", למשל, יוצא לאור בפורמט כזה.

העיתונים בעלי הדפים הקטנים יותר - בפורמט דומה לזה של "ידיעות אחרונות", "מעריב" ועיתונים אחרים - הופיעו בשוק במאה ה-19, לאחר ביטול המס. הם כונו "עיתונים מוקטנים". לעיתונים שהודפסו על הדפים הגדולים קראו עיתונים "בעלי גודל מלא".

לשיא העצמה וההשפעה הגיעה העיתונות בארצות הברית. נער בן 16 בשם בנימין פרנקלין, שהוציא לאור את העיתון "ניו-אינגלנד קוראנט", הפך את העיתון למכשיר שסייע לעצב את מטרותיה של המהפכה האמריקנית. לימים נהיה אותו עיתונאי צעיר לנשיא ארצות הברית.

בתחילת המאה ה-19 החלו לצאת לאור בארצות הברית עיתונים זולים מאוד, שעלו פני אחד בלבד, ואשר פרסמו את ידיעותיהם בצורה מעניינת במיוחד. העיתונים החלו לפרסם ידיעות וסיפורים המעניינים את המוני העם ולא רק עילית חברתית מצומצמת. בצד מאורעות חשובים המתחוללים בעולם, התפרסמו גם סיפורים ממסיבות של החברה הגבוהה ותיאורי פשע "בצבעים חיים".

בשנת 1896 קם לעיתונות האמריקנית אדם חזק בשם רנדולף הרסט. הרסט היה איש עסקים עשיר, שהחל לרכוש עיתונים בזה אחר זה מבעליהם, ועד מהרה נעשה לאיל עיתונות רב-עצמה. הוא היה הראשון שהנהיג את הכותרת הגדולה המודפסת לכל רוחב העמוד הראשון. הוא הכניס את הרבגוניות בעימוד: כותרות רבות, שכל אחת מהן הודפסה בסוג אות שונה מחברתה; רישומים רבים ככל האפשר, משבצות ומסגרות.

לשיא הציוריות הגיעו העיתונים של הרסט בשנות העשרים של המאה ה-20, עם חידוש נוסף של הרסט: פרסום תצלומי ענק, שתפסו את העמודים הראשונים ולא הותירו מקום לידיעות. ההמצאה הזאת הועתקה עם הזמן על-ידי עיתונים זולים רבים, במיוחד באנגליה. הרסט באמת היה חדשן גדול. הצרה הייתה, שהעיתונים שלו לא היו טובים. הביטוי "עיתונות של הרסט" הפך בארצות הברית למילה נרדפת לעיתונות רעה המעדיפה את הצעקנות מפרסום האמת.

לעמוד הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: עיתונות בעולם
שם  הספר: לקרוא עיתון ... ועוד איך! : קריאה ביקורתית בעיתון
מחברים: ווהל, אריה (פרופ') ; ליפקין, שרה ; אנוש, הגר
תאריך: 1996
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. עיצוב ואיורים: וייס, יוסי.
הערות לפריט זה: 1. עיצוב ואיורים: יוסי וייס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית