עמוד הבית > מדעי החברה > תקשורת > עיתונות ועיתוניםעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > תקשורת ודמוקרטיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
אילו סוגי עיתונים קיימים בשוק וההבדלים ביניהם.



סוגי עיתונים
מחברים: פרופ' אריה ווהל; שרה ליפקין; הגר אנוש


עיתונים הם מוצר נפוץ, כמעט כמו לחם וחלב. אין לך מקום יישוב בארץ, שאין בו לפחות חנות אחת המוכרת עיתונים. בדרך כלל מוכרת חנות כזו לא רק עיתונים יומיים, אלא גם שבועונים, ירחונים וחוברות שונות, בעברית ובשפות אחרות – כל מה שקהל הקונים שלה מעוניין לרכוש.


 

העיתון היומי


העיתונים הנפוצים ביותר בעולם הם ה"יומונים" - עיתונים המופיעים מדי יום ביומו. עיתונים יומיים נועדו בעיקר לספק חדשות - מידע מעודכן ושוטף על אירועים שאך זה התרחשו בעולם ובארץ או העומדים להתרחש בתוך זמן קצר. ואולם, העיתונים היומיים אינם מסתפקים בהבאת ידיעות בלבד והם מפרסמים גם מאמרים, כתבות, רשימות וכן מדורים ומוספים המוקדשים לנושא מיוחד, כגון ספורט או כלכלה. מדורים כאלה מיועדים לקהל קוראים מוגדר, המתעניין בנושאים האלה במיוחד.

שני העיתונים היומיים הגדולים ביותר בישראל - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" - מכונים לעתים קרובות "עיתוני ערב", אף שהם יוצאים לאור ומופצים בשעת בוקר מוקדמת. הסיבה לניגוד בין הכינוי לבין מועד הפרסום היא היסטורית: בשנות החמישים אכן התפרסמו העיתונים האלה בשעות אחר הצהריים והביאו לקהל הקוראים שלהם את החדשות של אותו היום. שני העיתונים התחרו זה בזה, ונהגו משום כך להקדים מעת לעת את שעת הפרסום שלהם כדי להגיע ראשונים לידי הקוראים - עד שהגיעו לשעות הבוקר.

בתחילת שנות השמונים כבר הופצו "עיתוני הערב" האלה לדוכנים בין שמונה לתשע בבוקר. שנים אחדות לאחר מכן הפכו שניהם להיות עיתוני בוקר רגילים: הם מודפסים בלילה ומגיעים לקוראיהם השכם בבוקר בכל אזורי הארץ.

המעבר הזה משקף גם את השינוי שחל ביחס של הקוראים לעיתון היומי שלהם. בעבר היה העיתון היומי המקור העיקרי לחדשות. הריבוי של שידורי חדשות ברדיו וגם בטלוויזיה הביא לכך שכל אחד מאמצעי התקשורת הפך להיות מקור עיקרי לחדשות בחלק של היממה. הטלוויזיה משדרת חדשות גם בבוקר וגם אחר הצהריים, אבל צפיית השיא שמורה למהדורות החדשות בערב. הרדיו משדר חדשות בכל שעות היום והלילה, בעת התרחשותן. העיתונים שמרו על מעמדם כספקי חדשות לבוקר: מדי בוקר הם מסכמים ומפרשים מה קרה אתמול ומדווחים על הצפוי להתרחש היום.

כדי שאנחנו נוכל לקרוא עיתון כבר בשעה שש או שבע בבוקר, חייב בית הדפוס להתחיל להדפיסו בשעה שתיים בלילה או אף קודם לכן. פירוש הדבר הוא שהדיווחים מן הכתבים ומסוכנויות הידיעות חייבים להגיע לעורכים בשעות הערב. למרות הצוות המיומן, המערכת הממוחשבת ומכונות הדפוס המהירות, הבאת עיתון לדפוס אורכת שעות אחדות. כמעט כל עמודי החדשות מוכנים להדפסה בחצות, ולאחר השעה הזו העיתון מסוגל לקלוט רק ידיעות חשובות במיוחד, שראוי לפרסם אותן בעמוד הראשון. ידיעות כאלה הן כמעט תמיד "חדשות רעות": מותו הפתאומי של אדם חשוב, אסון טבע, מלחמה, תאונת דרכים מחרידה או, להבדיל, שביתה פתאומית בשירות ציבורי חיוני כמו נמל התעופה בן-גוריון או בתי החולים.

לפעמים קורה שעיתון מתיישן עוד לפני שהוא מגיע אל הדוכנים או אל תיבות הדואר של מנוייו. אם מתרחש דבר חשוב במיוחד בשעה חמש בבוקר, למשל, יפתח הדיווח על-אודותיו את מהדורת החדשות של הרדיו בשעה שש, אך בעיתון נוכל לקרוא על האירוע הזה רק ביום שלמחרת. התקשורת האלקטרונית מסוגלת לפעול "בזמן אמת". כלומר בעת ההתרחשות או סמוך מאוד אליה, אבל עיתון אינו מסוגל לכך. מלחמות ומהפכות מתרחשות היום "בשידור ישיר". לרשתות הטלוויזיה הבין-לאומיות יש צוותי כתבים וצלמים כמעט בכל מקום בעולם, והצוותים מדווחים על אירועים חשובים ברגע התרחשותם.

בכל העולם - וגם בישראל - העיתונים היומיים הם בעלי התפוצה הגדולה ביותר מבין כל כתבי העת. עיתונים עממיים גדולים מגיעים במדינות אירופה לתפוצה של שלושה-ארבעה מיליוני עותקים ביום. גם בארצות הברית, ברוסיה וביפן מדפיסים עיתונים עממיים במיליוני עותקים, ואילו בהודו ובסין יש עיתונים בעלי תפוצה גדולה עוד יותר. תפוצתם של עיתונים יומיים רציניים נמוכה בהרבה מתפוצתם של העיתונים העממיים. כן הדבר בארצות רבות וכך הדבר גם בישראל.

בשנת 1994 הודיע "ידיעות אחרונות", כי גיליונותיו בימי שישי מודפסים בכ-660 אלף עותקים. בערך באותה תקופה מסר "מעריב" נתוני תפוצה רשמיים. לפי הנתונים האלה הגיעה תפוצת העיתון הזה ל-300 אלף עותקים בימי שישי, ואילו בשאר ימות השבוע הייתה התפוצה כ- 175 אלף עותקים ביום. "ידיעות אחרונות" לא פרסם את גודל המהדורות שלו בימי חול. בדרך כלל מקובל להניח, כי תפוצה של עיתון באמצע השבוע נמוכה בכ-40 אחוז מתפוצתו בימי שישי.

לשאר העיתונים היומיים בישראל יש תפוצה קטנה הרבה יותר, עד כדי סכנה כמעט מתמדת להמשך קיומם. רק מצבו של "הארץ", עיתון הבוקר המוביל במשך עשרות שנים, נראה איתן.

אם כן, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הפכו להיות עיתוני בוקר. תוך כדי התרחשותם של השינויים האלה חלה עוד התפתחות: הופעה של עיתונים יומיים כלכליים. הראשון שבהם היה "גלובס" ואחריו החל להופיע "טלגרף". עיתונים אלה אינם שואפים להגיע לתפוצה המונית. הם אינם מיועדים לקהל הרחב, אלא לקהל מסוים: אנשי עסקים. אנשי עסקים רוצים לדעת מהר ככל האפשר על כל התפתחות במשק ושמחים לרכוש עיתון המסוגל לעדכן אותם במהירות בשאלות כמו: מה קרה לשערי המניות בבורסה לניירות ערך? האם הריבית בבנקים עלתה או ירדה? האם השקל הפסיד מערכו? בכמה? העיתונים הכלכליים מספקים את המידע הזה. הם יוצאים לאור לפנות ערב, לאחר סיום המסחר בבורסה לניירות ערך, ומביאים לקוראים דיווח עדכני על שערי המניות. בצד הדיווח הזה יש בעיתונים כלכליים גם ידיעות, בעיקר בתחום הכלכלה.



 

כתבי עת


העיתון מלווה את האדם מילדותו. בתחילה הוא קורא עיתוני ילדים ונוער, בהתבגרו הוא קורא עיתונים יומיים ושבועונים, ואם ברצונו להתעמק בתחומים מיוחדים הקשורים בעבודתו או בתחביביו, הוא קורא גם כתבי עת מקצועיים בנושאים המעניינים אותו. כמעט לכל נושא שאפשר להעלות על הדעת יש כתב עת. כתבי העת שונים זה מזה בתוכנם, בצורתם, בגודלם, בצבעי הדפוס שלהם וגם במועדי הופעתם. לסוגים שונים של כתבי עת יש כינויים שונים הרומזים על תדירות הופעתם: השבועונים יוצאים לאור אחת לשבוע, הירחונים - פעם בחודש. דו-ירחונים רואים אור פעם בחודשיים, רבעונים מופיעים אחת לשלושה חודשים, שהם רבע של שנה. מבחינת הצורה והתוכן, הרבעונים דומים יותר לספרי מאמרים מאשר לעיתון, אולם הם נחשבים סוג של עיתונים משום שהם רואים אור מעת לעת, בפרקי זמן קבועים.



 

השבועונים


השבועונים רבי-התפוצה בישראל אינם שבועונים עצמאיים כלל, אף שהם מופיעים פעם אחת בכל שבוע: אלה הם מוספי השבת של העיתונים היומיים ושל המקומונים הגדולים. לכל העיתונים היומיים יש לפחות מוסף אחד, המצורף לעיתון בימי שישי. שבועונים כאלה הם, למשל, "7 ימים" ("ידיעות אחרונות"), "סופשבוע" ("מעריב"), מוסף "הארץ" ועוד, שני העיתונים רבי-התפוצה נוהגים לפרסם מוספים שבועיים גם בשאר ימות השבוע, כך שכמעט בכל יום רואה אור מוסף שבועי אחר. מוספי אמצע השבוע מוקדשים בדרך כלל לתחום מסוים או לנושא מיוחד, כגון ספורט או כלכלה. עיתונים אחרים מפרסמים מוספים בנושאים המעניינים במיוחד את הקוראים שלהם. למשל: "על המשמר" פרסם בזמנו מוסף מיוחד המוקדש להתיישבות החקלאית, משום שרבים מבין קוראיו היו חברי קיבוצים. "הארץ", לעומת זאת, מפרסם מוסף שבועי המוקדש לספרים.

אופיים של השבועונים שונה מזה של העיתונים היומיים. אמנם גם הם עוסקים בנושאים "בוערים", באירועים שהיו במרכז ההתעניינות הציבורית באותו שבוע, אך הם בוחנים את האירועים מזווית ראייה השונה מזו של העיתונים היומיים. בדרך כלל הם אינם מספרים על האירועים עצמם (הלוא אלה סופרו בהרחבה בעמודי החדשות של העיתונים באותו שבוע), אלא מנסים לברר משמעויות והשלכות וגם מחפשים את הסיפורים הקטנים שהתרחשו בצלו של האירוע הגדול.

השבועונים גם יכולים להתפנות לעיסוק בתחקירים מיוחדים, שאינם קשורים בנושאי החדשות של אותו שבוע, ולהקדיש מקום גם לכתבות על נושאי תרבות וחברה, שאינם קשורים בחדשות כלל. השוני מהעיתונים היומיים מתבטא גם בצורה החיצונית. השבועונים מפרסמים יותר תצלומים אמנותיים וכתבות מצולמות ואחדים מהם מופיעים על נייר מבריק שאיכותו טובה יותר מזו של נייר העיתון. עם זאת, הפער בין הצורה החיצונית של עיתון יומי לבין הצורה החיצונית של שבועון מצטמצם והולך. פעם נהגו להבחין בין שבועון רציני, שהכיל בעיקר מאמרים, לבין "שבועון מצויר", שהדפיס כתבות קלילות וליווה אותן בתצלומים ובאיורים. היום יש תצלומים ואיורים צבעוניים רבים בשבועונים הרציניים ביותר. גם צורתם של העיתונים היומיים העממיים דומה יותר לשבועון "מצויר" מליומון מהסוג הרציני.

השבועונים החשובים ביותר בעולם הם שבועוני החדשות, המסכמים את אירועי השבוע במדינה שהם מופיעים בה, וסוקרים גם את האירועים העיקריים בשאר מדינות העולם. שבועונים כאלה הם, למשל, "ניוזוויק" ו"טיים", היוצאים לאור בארצות הברית אך נקראים גם על-ידי אנשים רבים שאינם מתגוררים שם. גם בישראל יש קוראים רבים לשבועונים האלה. גם לשבועוני החדשות המובילים בצרפת ("ל'אקספרס") ובגרמניה ("דר שפיגל") יש תפוצה גדולה והשפעה פוליטית רבה.

דווקא לסוג הזה של עיתונות - שבועוני חדשות - אין הצלחה בישראל. "העולם הזה", שהרבה לעסוק בנושאים מעוררי מחלוקת ושערורייה, היה שבועון נפוץ בעל השפעה בשנות השישים, אך החל לדעוך, פרפר במשך תקופה ארוכה ולבסוף נסגר. גם השבועון הירושלמי "כותרת ראשית" נסגר אחרי פחות מעשר שנות הופעה. לאחר סגירת העיתון היומי "חדשות" באביב 1994, ייסדה קבוצה מעיתונאיו את השבועון "שישי", אולם הוא נסגר כעבור חודשים אחדים.



 

עיתוני נשים


השבועון העצמאי הנפוץ והמצליח ביותר בישראל הוא "לאשה", והוא עוסק - בדומה לירחונים "את" ו"עולם האשה" - בעיקר ב"נושאים נשיים". כתבי העת האלה מפרסמים כתבות רבות על נשים מצליחות בעסקים, בפוליטיקה ובתחום האמנות והבידור, יש בהם מדורים קבועים המוקדשים למשק הבית, לחינוך, למשפחה, לבריאות ולאפנה. הם גם מפרסמים סיפורי רכילות על נשים ועל גברים מפורסמים ועל נשיהם של גברים בעלי מעמד רם בפוליטיקה ובעסקים. יש בהם טורים של עצות לנערות מאוהבות, עצות של פסיכולוגים ואפילו סיפורים קצרים. עיתונים אלה מצהירים כי הם מיועדים לקהל הנשים בלבד, אך יש להם גם קוראים רבים ולא רק קוראות. מנגד, גם לשבועונים המיועדים "לגברים בלבד" יש קוראות רבות. בישראל אין "שבועוני גברים" כאלה נפוצים, אך הם פופולריים מאוד בעולם. הם מיועדים בעיקר למתבגרים ולגברים צעירים ועוסקים בתחביבים "גבריים" כמו כדור-גל, איסוף כלי נשק, מכוניות מרוץ - ובחורות.

האבחנה בין חומר קריאה המיועד לגברים לבין חומר קריאה המיועד לנשים נוצרה עם התפשטות העיתונים העממיים באירופה ובצפון אמריקה במאות ה-18 וה-19. באותה העת הייתה הפרדה בין "עולמם של גברים" לבין "עולמן של נשים" גם במציאות. בחברה המערבית של ימינו אבחנה כזו נראית מיושנת ואפילו מגוחכת: האם רופאות קוראות ספרות מקצועית שונה מאשר רופאים? האם חברות כנסת מאזינות לתחנת רדיו אחת, ואילו חברי כנסת מאזינים לתחנת רדיו אחרת?

היום ברור, שאסור להפלות בני אדם בשל מוצאם, דתם או מינם. תפקיד החברה הוא לדאוג לכך שכולם יקבלו הזדמנות שווה להגיע למרב ההישגים בלימודים, בעבודה ובמעמד החברתי שלהם. הבעיה היא, שהמציאות עדיין שונה לא במעט מן החוקים ומהכוונות. במציאות עדיין אין שוויון של זכויות ושל חובות בין גברים לנשים. גם בתוך המשפחה עדיין יש שוני בין "התפקידים של אבא" לבין "התפקידים של אימא". עיתוני הנשים אמנם לא המציאו את ההפרדה הזאת, אך הם "תורמים" להמשך קיומה.

השבועונים והירחונים המיועדים "לנשים ולבית", עושים זאת בעיקר כדי למשוך אליהם את המפרסמים. יצרנים של מזון, של מוצרי תינוקות, של צעצועים, של כלי בית ושל מוצרי אפנה וקוסמטיקה אוהבים לפרסם את סחורתם ב"עיתוני נשים" - כמו שיצרנים של אופנועים מעדיפים לפרסם ב"עיתוני גברים". כל אלה מתעלמים ממציאות חדשה המתפתחת לנגד עינינו: אבות רבים מצטיינים בהכנת ארוחות לתינוקות שלהם, ובכבישי העולם יש גם רוכבות אופנועים.



 

עיתונים מקצועיים


עד כאן נידונו עיתונים המיועדים לכלל. מלבדם יש רשימה ארוכה של ביטאונים וכתבי עת המיועדים לאנשים המתעניינים בתחום מוגדר. עיתונות מסוג זה מכונה עיתונות מקצועית. כתבי העת המקצועיים נועדו לקוראים המתעניינים בתחום מסוים. לעתים הוא קשור במקצועם, ולעתים - בתחביבם. עם העיתונות המקצועית נמנים כתבי עת רבים, כגון "ארץ וטבע" - ביטאון החברה להגנת הטבע, העוסק בזואולוגיה, בוטניקה ותולדות ארץ ישראל, "קדמוניות" – ביטאון החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ובו מובא מידע על תגליות ארכאולוגיות.

התפתחויות בחברה או בטכנולוגיה מביאות להופעה של כתבי עת בנושאים חדשים. כך, למשל, החלו להתפשט בעולם וגם בישראל ירחונים או רבעונים המוקדשים למחשבים אישיים. שידורי הכבלים הולידו סוג חדש של עיתונות: מדריכים לטלוויזיה ולכבלים.

עיתון "במחנה", היוצא לאור פעם בשבוע, אינו שבועון רגיל. "במחנה" יוצא לאור מטעם צה"ל ומבטא את העמדות והדעות הרשמיות של הצבא, משום כך הוא מכונה ביטאון. "במחנה" מרבה לפרסם כתבות על פעולות צבאיות ועל מערכות נשק חדישות, אולם יש בו גם כתבות רבות על אירועים לא צבאיים בישראל ובעולם. יש בו גם מדורים לספרות, לספורט, למוסיקה, לבידור ואפילו להומור. התערובת הזאת מותאמת לקהל הקוראים של "במחנה": גם אנשי צבא מקצועיים וגם חיילים צעירים בשירות חובה.

גופים וארגונים רבים נוספים נוהגים לפרסם ביטאונים. רובם מופצים רק בקרב העובדים באותם מקומות עבודה או בקרב חברי הארגונים המפרסמים אותם ואינם מוצעים למכירה לקהל הרחב.



 

מקומונים


בסוף שנות השבעים החל להתפתח בישראל סוג חדש של עיתונות: המקומונים. אלה הם עיתונים, המיועדים לתושבים בעיר מסוימת, בכמה ערים ועיירות הסמוכות זו לזו או באזור שלם, שיש בו גם יישובים עירוניים וגם יישובים כפריים. רוב החומר המתפרסם במקומונים עוסק בעניינים מקומיים.

החדשות המופיעות במקומון מספרות על מה שמתרחש בעיר ובשכונה: כתבי העיתון מראיינים אנשים המתגוררים בעיר או בסביבתה. גם המודעות מפרסמות סחורות ושירותים של בתי עסק מקומיים. כשאנו קוראים מקומונים של ערים אחרות אנו חשים כאילו קראנו עיתון מארץ זרה: הסיפורים מעניינים, אבל האנשים, המקומות והעניינים המופיעים בהם, אינם מוכרים לנו אישית. קריאה במקומון של אזור המגורים שלנו דומה, לעומת זאת, לפגישה עם ידידים ותיקים: את המודעה על מכירת סוף העונה פרסמה חנות הבגדים מן המרכז המסחרי השכונתי שמול הבית שלנו; התלמידה שנבחרה לספורטאית השנה בחטיבת הביניים, היא החברה של בת השכנים, ואת הספורטאי המצטיין אנחנו פוגשים בכל ערב במגרש הכדור-סל של המתנ"ס.

בכל הערים הגדולות מופיעים שניים או שלושה מקומונים, המתחרים אלה באלה. התחרות הזאת משפרת את רמתם המקצועית. המקומונים הפכו להיות עיתונים אמתיים, יש בהם חדשות על פוליטיקה (בעיקר מקומית), על ספורט (של קבוצות נבחרות מקומיות), תחקירים (על דרך פעולתה של הרשות המקומית) והרבה מאוד מידע מפורט על שירותים מקומיים: לוחות מופעים של הצגות, קונצרטים ומופעי בידור בעיר ובאזור וכן שירותים לציבור (כגון מוקד חירום ותורנות בתי מרקחת) וגם מודעות של עסקים מקומיים. בעלי מלאכה, כגון שרברבים וחשמלאים מפרסמים כמעט תמיד רק בעיתונים מקומיים. מודעה במקומון עולה הרבה פחות ממודעה בעיתון ארצי והיא גם פונה ללקוחות הטבעיים של נותן השירותים.

עיתונים מקומיים מרבים לעסוק בבעיות ה"קטנות" של השירותים העירוניים ושל איכות הסביבה הקרובה. אלה הם הנושאים שקוראים מצפים למצוא בעיתון המקומי שלהם. עיתון רגיל, המופץ בכל הארץ, מקדיש מעט מקום לטיפול בבעיות מקומיות.




 

עיתוני נוער


יש עיתונים המיועדים לקהל הצעיר ולקהל הצעיר מאוד - בני נוער וילדים. העורכים של עיתוני ילדים צריכים להתמודד עם בעיה מיוחדת: עליהם להוציא לאור עיתון שימצא חן גם בעיני ההורים הרוכשים אותם עבור ילדיהם – וגם בעיני הילדים שהוא מיועד להם. זוהי משימה לא פשוטה: ההורים מעדיפים שילדיהם יקראו עיתונים חינוכיים, ואילו הילדים רוצים, בדרך כלל, להשתעשע. לעיתונות הילדים יש מסורת מפוארת בישראל. מיטב הסופרים והמשוררים פרסמו את יצירותיהם במשך עשרות שנים בעיתונים כמו "דבר לילדים", "הארץ שלנו" ובשבועוני ילדים אחרים. עם הזמן השתנו הדרישות של הקוראים הצעירים. רבים מהם נטשו את שבועוני הילדים לטובת מדורי הילדים בעיתונים היומיים. אחרים החליטו לקרוא את העיתונים עצמם. התפשטות השימוש בתמונות צבעוניות בכל סוגי העיתונים גרמה לעלייה במחיר של הפקת העיתונים. שבועוני ילדים רבים לא יכלו לעמוד בכך, וכל שוק העיתונות לילדים השתנה. ההיסטוריה של עיתוני ילדים בישראל היא שרשרת של סגירות ופתיחות, מיזוגים והחלפת בעלות. למשל: "הארץ שלנו", "דבר לילדים" ו"משמר לילדים" התמזגו לעיתון חדש בשם "כולנו". מוציא לאור אחר ייסד את "פילון", המיועד לילדים צעירים מאוד, ומכר אותו להוצאת "אצבעוני", שיש לו עיתון ילדים ותיק משלו הנושא שם זה. מדי פעם נולדים עיתוני ילדים חדשים, אך קשה לדעת אילו מהם יחזיקו מעמד לאורך זמן.

לעומת עיתוני הילדים, שהביקוש להם הצטמצם, נוספו בתחום עיתוני הנוער כתבי עת חדשים. ל"מעריב לנוער" הוותיק, השייך לקבוצת מפעלי "מעריב", קם בשנות השמונים מתחרה - "ראש 1", השייך לקבוצת "ידיעות אחרונות". שינויים באורח החיים, בטכנולוגיה ובטעם של בני הנוער הולידו סוגים חדשים של כתבי עת לקוראים צעירים. הנה דוגמות אחדות: "פריק" לחובבי מחשבים, "עיתון קומיקס" לחובבי הסיפורים המצוירים, "גלילאו" לחובבי מדע, "טבע הדברים" לחובבי טבע, "משקפיים" לחובבי אמנות.


לעמוד הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: סוגי עיתונים
שם  הספר: לקרוא עיתון ... ועוד איך! : קריאה ביקורתית בעיתון
מחברים: ווהל, אריה (פרופ') ; ליפקין, שרה ; אנוש, הגר
תאריך: 1996
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. עיצוב ואיורים: וייס, יוסי.
הערות לפריט זה: 1. עיצוב ואיורים: יוסי וייס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית