עמוד הבית > מדעי החברה > תקשורת > עיתונות ועיתוניםעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > תקשורת ודמוקרטיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
כתיבה עיתונאית; מהן התכונות הבסיסיות הנדרשות מכתב עיתונות טוב? מיהו "הכתב החוקר"?



מיהו כתב טוב?
מחברים: פרופ' אריה ווהל; שרה ליפקין; הגר אנוש


מקורות המידע חשובים מאוד עבור כל כתב, אולם אם הוא רוצה להצטיין בעבודתו הוא אינו יכול להסתפק בהם: עליו להיות בקי בתחום שלו (שאם לא כן לא יבין את משמעות המידע שהוא מקבל), עליו להיות חרוץ, והוא זקוק ל"חוש" לגילוי סיפורים בלתי שגרתיים. אם הכתב ניחן באותו חוש עיתונאי, הוא יידע למצוא חומר מעניין, אף אם החומר מסתתר "מתחת לשטיח". בארצות הברית נוהגים לומר על כתב כזה שיש לו nose for news, כלומר אף להריח חדשות. הכתב חייב להיות ערני ודרוך כדי שלא יחמיץ ידיעה. הוא גם צריך להיות זריז כדי להספיק ולפרסם את הידיעה הזאת לפני שכותבים אחרים מגלים אותה. לא קשה להיות כתב, אבל קשה מאוד להיות כתב טוב. אנשים העוסקים בעיתונות זקוקים לשלוש תכונות בסיסיות כדי לבצע את עבודתם כהלכה:


  • סקרנות

  • חוש עיתונאי

  • יכולת ליצור קשר עם אנשים


עיתונאים הם אנשים סקרנים. כל דבר מעניין אותם, ויש להם תכונה לשאול עוד ועוד שאלות. בדרך זו הם מגלים דברים רבים שאנשים אחרים לא הבחינו בהם. בתהליך הגילוי הזה הם נעזרים בחוש העיתונאי. קשה להגדיר מהו חוש זה. הוא מורכב מתשומת לב לפרטים, מערנות למה שמתרחש, מיכולת לנחש מהם הדברים העשויים להתרחש בעתיד, ומן הרצון להתבונן בדברים בצורה בלתי שגרתית. לעתים החוש העיתונאי מוביל לגילויים מפתיעים ובעלי משמעות לציבור הרחב.

עיתונאי חייב ללמוד כיצד ליצור קשר עם אנשים שאינם מכירים אותו. יש עיתונאים שנולדו עם הכישרון הזה של יצירת קשר עם אנשים, ואחרים מפתחים מיומנות זו במהלך עבודתם. לקשר עם בני אדם נודעת חשיבות רבה בעבודתו של העיתונאי. עליו להיות מסוגל לשוחח הן עם אנשים בעמדות מפתח הן עם אנשים מסכנים, השרויים במצוקה. אדם הנמצא בעמדה חשובה מסוגל לספק לעיתונאי מידע רב על חוקים, על החלטות ועל מדיניות בתחומים שונים.

ה"נשק" העיקרי של העיתונאי הוא פנקס הטלפונים שלו. כל כתב נבון רושם בפנקס (או במחשב) את כל מספרי הטלפון שהוא מקבל במהלך עבודתו, ושומר על הרשימות האלה היטב. במיוחד הוא שומר על מספרי הטלפון של אישים ידועי שם, משום שרבים מהם אינם מופיעים במדריך הטלפון. כאשר הכתב זקוק למידע בתחום מסוים, הוא מעיין ברשימה ומוצא את השמות ואת מספרי הטלפון של האנשים המסוגלים לספק לו אותו.

באותה מידה העיתונאי זקוק גם לקשר עם "האדם הפשוט ברחוב". חשוב לו לדעת כיצד החלטות שונות משפיעות על הציבור כולו. זאת הוא עשוי לגלות לא בשיחותיו עם מנהיגים, אלא בקשר היומיומי עם בני אדם מכל שכבות האוכלוסייה.

השגת הקשרים היא עניין דו-סטרי. מצד אחד הכתב מעוניין להרחיב את חוג האנשים שהוא מכיר, כדי שיוכל להיעזר בהם בהשגת מידע. מצד שני אנשים רבים מעוניינים בקשרים עם עיתונאים, כדי שבאמצעותם יובאו לפרסום דברים שברצונם להביא לידיעת הקהל הרחב. הבה נראה דוגמה לקשר דו-סטרי כזה:

נוכח החלטת הממשלה להקטין את התקציב שלה, מחליט כתב מסוים לבדוק במשרד העבודה אם צפוי בקרוב שינוי בקצבאות הילדים, שהמוסד לביטוח לאומי משלם לכל המשפחות שיש להן ילדים עד גיל 18 שנה. הכתב מתקשר אל פקיד בכיר במשרד העבודה (הממונה על המוסד לביטוח לאומי), שמספר הטלפון שלו רשום בפנקס העיתונאי בעקבות פגישה קודמת ביניהם.

הכתב מבקש לדעת אם אכן צפוי שינוי כלשהו בנושא זה. התשובה היא, כי במשרד נערכים דיונים בעניין זה, וכי התוצאה הצפויה מדיונים אלה היא הקטנת קצבאות הילדים.

הכתב השיג בכך את שלו: הוא קיבל ידיעה עיתונאית טובה, העשויה לעורר הדים בציבור כולו.

ימים אחדים לאחר מכן עשוי אותו פקיד בכיר לטלפן בעצמו אל הכתב. מתברר שפרסום הידיעה הכה גלים כה גדולים, עד כי משרד העבודה חייב עתה להסביר את עמדתו. הפקיד מספר, כי הודות להקטנת התשלומים של קצבאות הילדים יצליח המוסד לביטוח לאומי לתת סיוע מיוחד לקשישים עניים לרכישת תנורי חימום לחורף. עתה הפקיד הוא המעוניין בהופעת הידיעה החדשה בעיתון. גם העיתונאי יוצא נשכר מכך, שהרי יש ברשותו ידיעה נוספת לפרסום, בעניין שהוא עצמו עורר. כך הוא מעמיק את הסיקור העיתונאי שלו בתחום זה, דבר הנזקף שוב לזכותו.

נוסף על התכונות הבסיסיות שמנינו, יש עוד גורם ההופך כתב לעיתונאי טוב, והוא הידע הכללי שלו ו"שיעורי הבית" שהוא מכין לפני הטיפול בנושא מסוים. ככל שהידע של העיתונאי רחב ומעמיק יותר, כן הוא מיטיב להבין את הבעיות השונות ואת הנושאים השונים שבהם הוא מטפל. ככל שהשכלתו הכללית של העיתונאי מתרחבת, עולה טיב עבודתו. למשל: כתב נשלח לדווח על ויכוח בקשר לאתר הקמתה של תחנת כוח חדשה. כדי שיוכל להבין את כל השיקולים המובאים בחשבון בקביעת מקום הקמת התחנה, עליו ללמוד על הצרכים של התחנה (היא זקוקה לדלק נוזלי, או לפחם או לגז או לאנרגייה גרעינית כדי להפיק חשמל) ועל ההשפעות שלה (זיהום אוויר, סכנות בטיחותיות). אם הכתב למד בקורס לאיכות הסביבה באוניברסיטה, הוא יבין את הבעיה טוב יותר מעיתונאי השואב את הידע שלו בנושא ממאמר או שניים שהתפרסמו בכתב עת כלשהו.

דוגמה נוספת: נניח שהטילו על כתב לראיין את ראשי תנועות הנוער בארץ לקראת כינוס בוגרים חגיגי. כיצד יכין עיתונאי כתבה כזאת? ראשית, ייכנס לארכיון העיתון, ישלוף את התיקים שבהם מרוכז החומר על תנועות נוער, ויקרא על תולדות תנועות הנוער בארץ ובעולם. אחר-כך ישוחח עם פסיכולוגים וסוציולוגים ויקבל הסברים על התופעה החברתית הנקראת "תנועת נוער". הוא ינסה להבין מדוע הן פורחות בתקופה מסוימת ומדוע הן מאבדות את כוח המשיכה שלהן בתקופה אחרת. אולי גם יראיין אנשי משטרה על הבעיות הביטחוניות הכרוכות בקיום כינוס ענקי מעין זה, ויברר בוועדה המארגנת פרטים על תכנית הכינוס.

אחרי שלמד את החומר הקשור בנושא זה, יצטבר בידי הכתב מידע רב על הקשור בתנועות נוער. עתה יוכל לגשת לסדרת ראיונות עם אנשי תנועות הנוער העיקריות ולשמוע את דעותיהם. בלי הכנה כזו היה מבזבז את פגישותיו עם ראשי תנועות הנוער על קבלת מידע שאפשר להשיג בדרך אחרת, ולא היה סיפק בידו לשאול אותם את השאלות המעניינות ביותר על תפקידן החברתי של תנועות הנוער ועל עתידן.


 

הכתב החוקר


בדוגמה קודמת הזכרנו את יחסי הגומלין בין כתב ל"ספק מידע". עבודה זו היא מן הקלות בעיתונות, משום ששני הצדדים מעוניינים בפרסום המידע. הקושי האמתי בעבודת הכתב הוא השגת מידע, כשהאנשים או הגופים הנוגעים לו אינם מעוניינים בפרסום. לעתים קרובות כותבים נתקלים ביחס של חשדנות, הסתייגות, אדישות ואפילו איבה.

כיצד אפשר לשכנע אדם לשוחח אתך ולמסור לך מידע?
אין תשובה אחת לשאלה הזאת. לפעמים אפשר לשכנע אדם שפרסום המידע הוא לטובת הציבור או אף לטובתו. לפעמים נוהגים הכתבים להדגיש שגוף ציבורי אינו רשאי להסתיר מידע. כתבים רבים נוקטים את שיטת ה"דיג": אם, למשל, כתב מנסה לברר מיהו האדם שיתמנה לתפקיד מסוים, הוא יכול לומר משהו כמו: "שמעתי שזה יוסקה כהן", אף-על-פי שלא שמע כדבר הזה מעולם. הוא מנחש זאת על יסוד המידע הכללי שיש בידיהם על אותו הגוף ועל האנשים הבכירים העובדים בו. אם מתמזל מזלו של הכתב, ישיב בן-שיחו: "אם אתה ממילא יודע," או יפלוט: "מה פתאום יוסקה כהן? דווקא איציק לוי."

כתבים אחרים משתמשים בהרגזה כדי להשיג מידע: הם אומרים משהו שמרגיז כל-כך את בן-שיחם, עד שהוא מאבד את שליטתו העצמית לרגע, חומות ההגנה שלו נפרצות, והמידע זורם ממנו בכעסו, מבלי שהוא יבחין בכך. יש עיתונאים מצוינים היודעים לנצל תחבולות כדי להגיע למטרתם. יש דבר אחד שאסור לעיתונאי לעשות: אסור לו לאיים על האנשים המסרבים לספק לו מידע.

כשעיתונאי מתאמץ לחשוף פרשה שלילית כלשהי, כגון מעילה בכספים או מתן העדפה למקורבים, הוא מנסה להשיג מסמכים המאמתים את החשדות. מסמכים כאלה נחשבים לשלל יקר בעיני כל כתב. יש כתבים המתמחים בהשגת מסמכים מסוג זה. הקושי הוא עצום, משום שלכתב אסור, כמובן, לגנוב מסמכים. הוא צריך לקבל אותם בדרך כשרה. כתבים חוקרים מוצאים שיטות שונות כדי להגיע למטרתם. הם מנצלים חילוקי דעות וסכסוכים בין גופים שונים, מנסים לשכנע אנשים שימסרו מידע, וממציאים תחבולות שונות, כמעט כאילו היו מרגלים הפועלים בשטח אויב.

עבודתם של הכתבים הללו מביאה לעתים קרובות ברכה רבה לציבור, תורמת לחיזוק הדמוקרטיה ומסייעת לשלטון החוק. לעתים קרובות נפתחות חקירות של המשטרה הודות לעבודתו של כתב כזה שחשף מעשי שחיתות. אין להתפלא על כך שאנשים בעלי מעמד רם חוששים מפני עיתונאים כאלה ועוינים אותם.

הדוגמה המפורסמת ביותר לכוחה של עיתונות חוקרת היא המקרה הידוע בשם "פרשת ווטרגייט", אשר הסתיים בהדחתו של נשיא אמריקני מכהונתו. הפרשה, שזעזעה את ארצות הברית, חשפה מעשים פליליים חמורים שבוצעו על-ידי הנשיא ריצ'ארד ניקסון וראשי מפלגתו ואשר מטרתם הייתה להשתיק את מתנגדיו ולהפליל את המפלגה היריבה למפלגתו. שני הכתבים החוקרים, שטיפלו בפרשה במשך יותר משנתיים בעמודי העיתון האמריקני החשוב "וושינגטון פוסט", הפכו להיות העיתונאים המפורסמים ביותר בארצות הברית באותן שנים. אבל לא הם היו הראשונים "להריח" את הסיפור.

"פרשת ווטרגייט" המדהימה, שהביאה להדחת נשיא, החלה בזכותו של עיתונאי ותיק אך לא ידוע, הכתב לענייני משטרה ב"וושינגטון פוסט". יום אחד הוא יצא לדווח על פריצה לבניין "ווטרגייט", שבו שכן באותה העת מטה המפלגה הדמוקרטית. הפורצים נתפסו והכתב דפדף בפנקס טלפון קטן, שהוחרם מאחד מהם. בפנקס הוא מצא את השם ואת מספר הטלפון של האדם, שהיה פעיל בכיר במפלגתו של ניקסון, המפלגה הרפובליקנית. "מה לפורץ עלוב וליועץ של הנשיא?" שאל את עצמו הכתב, ומיהר לדווח על התגלית לעורכי העיתון. הנה דוגמה יפה לכתב עם חוש נפלא להריח סיפור טוב.

תיארנו בהרחבה את עבודתם של כתבי החדשות, אך אל לנו לשכוח את הכתבים במוספים. עיתונאים בכירים רבים עובדים במגזינים של העיתונים היומיים ובמיוחד במוספים לשבת. התחקירים והראיונות החשובים ביותר מתפרסמים לעתים קרובות דווקא במוספים האלה. לשם כתיבת כתבות במוספים לא די בידע ובמידע. העיתונאי המחבר אותם צריך גם להצטיין בסגנון כתיבה מושך ומעניין וביכולת לארגן את החומרים שלו כך, שהקורא ירצה להמשיך ולקרוא אלפי מילים בנושא מסוים.


לעמוד הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: מיהו כתב טוב?
שם  הספר: לקרוא עיתון ... ועוד איך! : קריאה ביקורתית בעיתון
מחברים: ווהל, אריה (פרופ') ; ליפקין, שרה ; אנוש, הגר
תאריך: 1996
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. עיצוב ואיורים: וייס, יוסי.
הערות לפריט זה: 1. עיצוב ואיורים: יוסי וייס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית