הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > תקשורת > עיתונות ועיתוניםעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > תקשורת ודמוקרטיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
כתיבה עיתונאית; על עבודת השטח של הכתב והיכרות עם כמה תחומים בהם יש "כתבים מתמחים".



השגת מידע
מחברים: פרופ' אריה ווהל; שרה ליפקין; הגר אנוש


בפרק הזה נכיר את עבודתם של כתבי העיתון. אל תתפלאו אם יתברר לכם שדרך עבודתם דומה לעתים קרובות לדרך עבודתכם. כתלמידים בבית הספר אתם חוקרים נושאים שונים, אוספים עליהם מידע ומעבדים את המידע לעבודה או לחיבור. כך פועל גם כתב בעיתון וכך, למעשה, עובדים גם כתבים ברדיו או בטלוויזיה. אתם והם מבצעים משימות דומות אבל משתמשים בחומרים שונים. כתב הרדיו, למשל, מביא למאזינים את דבריהם המוקלטים של אנשים שונים. אתם, לעומת זאת, תשוחחו עם האנשים האלה ותכתבו לאחר מכן מה אמרו לכם. גם כתבים בעיתון עובדים כך.


 

העיניים של העיתון


יש האומרים שעיתון דומה למעין תמנון גדול: ראשו הוא המערכת, וזרועותיו - הכתבים, האוספים את המידע. אפשר גם לומר שעיתון דומה למושבת נמלים. כל הנמלים החרוצות יוצאות לעבודה מדי יום, מחפשות פירורי מידע, אוספות אותם וגוררות אותם לקן המשותף. ואפשר גם לומר, שעיתון דומה למערכת עצבים. במרכזה של המערכת מצוי המוח (זו מערכת העיתון), והוא ניזון מן המידע שמעבירים אליו העיניים, האוזניים וכל שאר קצות העצבים - הלוא הם הכתבים הפועלים בשטח.

אפשר גם לחשוב על עיתון כעל סופרמרקט גדול, ועל כתביו - כעל סוכנים של אותו סופרמרקט. הם מסיירים ב"שווקים" ודואגים לכך, שב"סופרמרקט" תהיה תמיד "סחורה" רבה, טרייה ומגוונת.

יש דבר משותף לכל התיאורים הללו: עיתונים (וגם תחנות רדיו או טלוויזיה) פועלים בשיתוף פעולה בין המרכז (המערכת) לבין השלוחות (הכתבים). אחד ההבדלים העיקריים בין עיתון קטן לעיתון גדול הוא מספר הכתבים העובדים עבורו. ככל שרב יותר מספר ה"שלוחות" או ה"סוכנים" האוספים ידיעות עבור העיתון, כן רבה יותר ומגוונת יותר ה"סחורה" שהעיתון, מציע לקוראיו.

כתב העיתון, בדיוק כמוכם, צריך "להכין שיעורי בית". כתב טוב הרוצה לסקר נושא מסוים, לומד אותו בצורה מקיפה ומעמיקה. ככל שהידע של הכתב רחב יותר, כן תהיה סקירתו אמינה ושלמה יותר.

כיצד משיג הכתב את החומר לכתבות בעיתון? להיכן הוא הולך כדי לחפש מידע בנושא מסוים?

אמרנו שתפקיד הכתבים הוא להיות ה"עיניים" וה"אוזניים" של מערכת העיתון. התפקיד הזה אינו פשוט. קורה לפעמים שכתב מטייל ברחוב ונתקל ב"סיפור" מעניין, אבל בדרך כלל אין זו הדרך להשגת מידע חשוב. מקורות המידע החשובים ביותר של הכתב הם דוברים, מדליפים ועמיתים למקצוע.



 

דוברים


רוב הגופים – ציבוריים, ממשלתיים, מסחריים או חברתיים – מעסיקים, בדרך כלל, דוברים רשמיים, שתפקידם להביא לידיעת הציבור מידע על הגופים האלה. הדוברים שולחים הודעות לעיתונים בנושאים שונים, מקיימים קשר אישי עם כתבים ועם עורכים וגם דואגים לכנס מסיבות עיתונאים. במסיבת עיתונאים נפגשים כתבים מכל אמצעי התקשורת המתמחים בתחום מסוים עם נציגים של משרד ממשלתי או של גוף אחר באותו תחום. בדרך כלל מכנסים מסיבת עיתונאים כדי לספר על חידוש כלשהו. הוא עשוי להיות חשוב מאוד (למשל: עזרה מיוחדת לזוגות צעירים לרכוש דירה) או קטן בחשיבותו (למשל: מפעל מסוים מתחיל לייצר גלידות מסוג חדש).



 

מדליפים


אילו הסתפק הכתב רק במידע שמעבירים לו הדוברים, הוא לא היה מגלה את האמת לעולם. כדי לגלות מידע שהדוברים דווקא מנסים להסתיר מהציבור, נעזרים העיתונאים בדוברים בלתי רשמיים. אנשים אלה מכונים "מדליפים". הם מספרים על הדברים שהדוברים הרשמיים מנסים להסתיר - מעשים שליליים מסוגים שונים. לפעמים מדובר בסכסוכים אישיים בהנהלה של גוף ציבורי חשוב, במקרים אחרים יש בעיה של פגיעה בזכויות של אזרחים או חשד למעשי שחיתות.

יש סיבות שונות לכך שבני אדם מספרים לעיתונים "סודות מהחדר". הסיבה היפה והחיובית ביותר היא הרצון לתקן. יש אנשים אמיצים, שאינם מוכנים להיות שותפים למעשה פסול. הם מנסים להביא לתיקון המעשה בכוחות עצמם, ואם אינם מצליחים - מבקשים עזרה מהעיתון. כאשר מעשה פסול נחשף לעין הציבור באמצעות כלי התקשורת, יש סיכוי גדול יותר שיתוקן. הפעולה הזאת היא אחד מן התפקידים החשובים ביותר של אמצעי התקשורת.

המונח "הדלפה" מתאר מצב, שבו המידע זורם בצינור, כביכול, והממשלה (או גוף אחר) מחזיקים את היד על הברז, פותחים או סוגרים את ברז המידע לפי רצונם. בצורה זו הם קובעים איזה מידע יגיע לידיעת הציבור. הבעיה של הממשלה – ושל כל גוף אחר המנסה להסתיר מידע - היא הדליפה שבצינור המידע. הברז סגור אך המידע בכל זאת "מטפטף" החוצה.



 

מתלוננים


אנשים רבים שיש להם בעיה אישית, פונים לעיתון ומבקשים עזרה. העיתון משתל לעזור למתלונן, בודק את התלונה – ומגלה, לעיתים קרובות, כי לא מדובר בבעיה של אדם אחד, אלא במעשים לא נכונים של גופים שונים. מתברר שאנשים רבים סובלים מאותם מעשים, אבל רק אדם או שניים החליטו לפנות לעיתון כדי להתלונן.

הטיפול בתלונות ובהדלפות אינו קל. העיתון והכתב חייבים לבדוק בזהירות רבה כל מידע המגיע אליהם בדרך כזאת. לא כל בני האדם הם דוברי אמת, וקורה שמישהו "חושף" מידע על מעשה שלילי, שלא היה ולא נברא. חובתו של הכתב היא למנוע מקרה שמישהו ינצל את העיתון לרעה ויגרום לפרסום מידע מוטעה.

אנשים המספרים לעיתון על דברים שליליים, מבקשים לעיתים קרובות, ששמם לא יופיע בעיתון. הם חוששים שפרסום שמם יסב להם נזק. כאשר עיתונאי מדווח על דברים שהגיעו אליו בדרך של תלונה או של הדלפה, הוא שומר בדרך כלל בסוד את שמו של מוסר המידע. במקום השם הוא כותב, "מקורות יודעי דבר" או "אזרח מתלונן".



 

עמיתים


עיתונאים גם נעזרים במידע של עמיתים למקצוע. כולם מקשיבים לרדיו, צופים בטלוויזיה וקוראים בעיון דיווחים המתפרסמים בעיתונים אחרים, גדולים וקטנים. אם מישהו חושף ידיעה בלעדית, מיד הולכים בעקבות הידיעה הזאת שאר העיתונאים ומרחיבים את הטיפול באותה פרשה.

גם אמצעי התקשורת בחו"ל הם ספקי מידע לעיתונאים בישראל. חומר רב מגיע באמצעות רשתות טלוויזיה, תחנות רדיו ועיתונים יומיים. כתבי עת מדעיים עשויים להיות מקור מידע חשוב במיוחד. למשל: תגליות רבות בתחום הרפואה או בתחום חקר החלל מתפרסמות לראשונה בכתבי העת המדעיים החשובים בעולם. כתב לענייני מדע או בריאות עשוי לדלות ממאמרים כאלה מידע חשוב המעניין גם את קוראי העיתונים שאינם מדענים.



 

איזה סקופ!


ידיעה בלעדית, ידיעה שנחשפה ופורסמה לראשונה - מכונה "סקופ". אמצעי התקשורת מתחרים אלה באלה בהשגת סקופים, כי ידיעות בלעדיות מוסיפות מוניטין למי שמפרסם אותן. לכן, כאשר אמצעי התקשורת מפרסמים המשך לפרשה שנחשפה על-ידי מישהו אחר, הם אמורים לציין מי חשף את המידע לראשונה. בדרך כלל יש הקפדה על כך, אך לפעמים, כאשר הסקופ שייך למקומון קטן או לתחנת שידור מקומית, העיתונים (או אמצעי התקשורת האלקטרונית) אינם עומדים בפיתוי: הם מפרסמים את הידיעה כאילו הם עצמם חשפו אותה.



 

הכתב לענייני


כתבים רבים בעיתון ממונים על תחום פעילות מסוים. יש כתב המסקר את משרד האוצר, כלומר מדווח על הנעשה במשרד הזה. חברו מסקר את הנעשה בכנסת. יש כתבים המדווחים על פעולות המשטרה, על ענפי ספורט ועל חידושים בקולנוע. הכתבים האלה מעבירים לעיתון דיווחים שוטפים על הנעשה בתחומים שלהם. כתבים אחרים - במיוחד במוספים - מקבלים מעת לעת משימה מן המערכת. פעם הם יכתבו על הרגלי הבילוי של בני הנוער, ופעם - על מצוקתם של קשישים עריריים.

כמובן, אין זה אומר שהכתב מבין בתחום אחד בלבד ובכל שאר התחומים הוא בור. כפי שרופא למחלות עיניים מסוגל לחבוש פצע של אדם שמעד ברחוב ונפל, כך מסוגל כתב ספורט, למשל, לדווח על תאונת דרכים שהתרחשה לנגד עיניו. ואולם, כדי שעבודת הכתבים תהיה יעילה ומעמיקה יותר, נוהגת המערכת לחלק את התפקידים ביניהם כך, שכל כתב יתרכז רק במספר מצומצם של תחומים.

הכתבים "חתומים" על הידיעות שלהם, והחתימה מופיעה בראש הידיעה או בסופה. החתימה הזאת חשובה מאוד: היא מזהה את האדם הנושא באחריות אישית לנכונותו של המידע המופיע בידיעה. אם מתפרסמת ידיעה בלעדית חשובה - כולם יודעים בזכות מי היא פורסמה, אם מתפרסמת בעיתון ידיעה שגויה - גם אז יודעים כולם במי נעוץ האשם.

קוראים קבועים של עיתון לומדים להכיר את שמות הכותבים בו. אם כתב מסוים התחבב עליהם במיוחד, הם אף עשויים לחפש בעיתון את שמו של הכתב הזה, ולקרוא תחילה את החומר שלו. לכבוד כזה זוכים בדרך כלל בעלי טורים אישיים, מחברי מאמרים פוליטיים, פרשנים או כתבים חוקרים החושפים מעשי שחיתות. את העיתונאים המספקים ידיעות רגילות זוכר ציבור הקוראים פחות, אך עבודתם חשובה באותה מידה.

כל עיתון יומי ממנה כתבים, שתפקידם לעקוב בתשומת לב רבה אחר פעולותיהם של משרדי הממשלה. הכתבים האלה מתגוררים כמעט תמיד בירושלים, כי בה שוכנים רוב משרדי הממשלה. להחלטותיהם של המשרדים הממשלתיים יש השפעה רבה על כל תחומי החיים, גם אם מדובר בפעילות שאינה תלויה כביכול בממשלה.

הכתב המדיני - מדווח על התפתחויות במדיניות החוץ, ועל ההחלטות המתקבלות בממשלה ובמשרד ראש הממשלה. הכתב המדיני מתבסס בדיווחים שלו על הודעות רשמיות ועל מידע בלתי רשמי. מזכיר הממשלה נוהג, למשל, להיפגש עם הכתבים המדיניים בתום ישיבת הממשלה ולמסור להם על ההחלטות שהתקבלו במהלכה. זוהי הודעה רשמית.

הכתב אינו יכול להסתפק רק בחומר הזה. מזכיר הממשלה בוודאי לא יספר לכתבים על חילוקי דעות ועל חילופי עלבונות בין השרים. הוא יציג בפני העיתונאים צד אחד של המטבע – את הצד הנאה יותר. כדי לקבל תמונה שלמה, זקוק הכתב למקורות מידע נוספים. על הצד השני, הפחות יפה של המטבע, הוא יוכל לשמוע מפי שרים שיש להם חילוקי דעות עם ראש הממשלה, מפי פקידים בכירים הסבורים שהממשלה קיבלה החלטה שגויה בנושא מסוים, ואף מפי פקידים זוטרים יותר העובדים בלשכות שרים.

הכתבים המדווחים על פעולות הממשלה, נעזרים לעתים קרובות בהדלפות ובמדליפים. הפרטים המעניינים ביותר הם אלה שהממשלה משתדלת למנוע את פרסומם. כאשר אנו קוראים בעיתון על החלטה סודית להטיל מס חדש או על שר מסוים שקרא לעמיתו "שקרן", נוכל להניח, שהדברים האלה לא נכללו בשום הודעה רשמית מטעם הממשלה. הכתב שמע עליהם ממקור בלתי רשמי, מפי מדליף.

הכתב הפרלמנטרי - מדווח לציבור על הנעשה בכנסת. תפקידה החשוב ביותר של הכנסת הוא החקיקה, כלומר קבלת חוקים חדשים ותיקון חוקים קיימים שהתיישנו. ואולם, חקיקה אינה הפעילות היחידה בכנסת. במליאה נידונים רוב העניינים המרכזיים המעסיקים את הציבור. ועדות הכנסת מפקחות על דרך פעולתם של משרדי הממשלה ושל הממשלה כולה. הכתבים הפרלמנטריים אינם מסתפקים, בדרך כלל, בדיווח על הנעשה באולם המליאה ובוועדות, אלא מספקים לקוראיהם גם שפע של רכילות פוליטית: מה דורשת סיעה מסוימת כדי לתמוך בהצעה של סיעה אחרת? מדוע חבר כנסת פלוני נעדר מהצבעה חשובה? למה אישרה ועדת הכספים הקצבה לגוף אחד, אבל דחתה בקשה דומה של גוף אחר? אילו מבין חברי הכנסת מרבים להיעדר מן הישיבות? אילו מהם מגלים חריצות ביזמות חקיקה? ואילו מהם מעבירים את כהונתם על מי מנוחות? חברי הכנסת נבחרו לתפקידם על-ידי הציבור, ומשום כך יש לציבור הזכות לדעת מה נבחריו עושים בבית המחוקקים, וכיצד הם ממלאים את תפקידם.

הכתב לענייני מפלגות - מדווח על הפעילות של המפלגות הפוליטיות. מאחר שהכנסת היא זירת הפעילות המרכזית של המפלגות, מתלבטים לפעמים בעיתונים בחלוקת העבודה בין הכתב הפרלמנטרי לבין הכתב לענייני מפלגות. ברוב העיתונים יש כתב מיוחד לכל אחת מן המפלגות העיקריות.

כתב כזה מדווח על הרעיונות ועל ההצעות הנדונים במסגרת המפלגתית, וגם מלווה את הפוליטיקאים הצעירים, המנסים להגיע לצמרת של החיים הציבוריים. מובן מאליו, שכאשר אנחנו מתקרבים לבחירות לכנסת או לעיריות ולמועצות המקומיות, הכתבים לענייני מפלגות הופכים להיות אנשים עסוקים ביותר.

הכתב הכלכלי - מדווח על האירועים בתחום הכלכלה. כלכלה היא תחום רחב מאוד, ומשום כך מחלקים את העבודה הזאת בין כמה כתבים. כתב אחד מסקר את הפעילות הממשלתית בתחום הכלכלה (משרד האוצר, בנק ישראל, המשרד לתכנון כלכלי וכדומה), וכתב אחר מדווח על הפעילות בשוק ההון. תחום זה כולל את הנעשה בבורסה לניירות ערך, את תכניות החיסכון המוצעות לציבור, את הריבית שאנחנו משלמים עבור הלוואות, ואת התנודות בשוויו של השקל לעומת סוגי המטבעות בעולם. כתבים אחרים מדווחים על המסחר או על מחירי הדירות.

הכתב הצבאי - מדווח על הנעשה בצה"ל. מלחמות ופעילות מבצעית הן תמיד חדשות המופיעות בעמוד הראשון של כל עיתון, אולם גם בעתות של רגיעה הציבור מתעניין מאוד בכל הנעשה בצבא, בסוגי הנשק שהוא רוכש ובתנאי השירות של החיילים. את כל הידיעות הקשורות בצבא ובחיילים, חייבים העיתונים להעביר לצנזורה הצבאית, כדי למנוע פרסום של מידע העלול לפגוע בביטחון המדינה או לסכן חיי אדם.

הכתב לענייני משטרה - או כפי שנהוג לכנותו בקיצור "הכתב הפלילי" – מדווח לקוראי העיתון על עבריינות ועל מעשי פשע. לרוע מזלנו, הפשיעה הפכה להיות חלק מחיינו. הכתב מדווח על עבודת המשטרה ועל מלחמתה בפשע. בדרך כלל מעוניינת המשטרה בפרסום מסוג זה, במיוחד כאשר עולה בידה ללכוד עבריין מסוכן במיוחד. היא רואה בפרסום אמצעי להרתעת אנשים אחרים מביצוע עברות. האם היא צודקת בכך? קשה לדעת. עובדה היא, שבני אדם אוהבים לקרוא סיפורים על מעשי פשע מכל סוג, כפי שהם אוהבים לצפות בסרטים על "שוטרים וגנבים". קורה גם, שפושע, במיוחד אם הוא אינו מעורב באלימות או בהרג, הופך להיות מעין "גיבור עממי". הוא מערים על אנשי החוק ומתחמק מעונש, ואנחנו צוחקים לזמן-מה לשמע מעלליו. עיתונים עממיים בכל העולם מקדישים מקום נרחב מאוד לדיווח על מעשיהם של פושעים "חביבים" כביכול. הם גם מדווחים בהרחבה מיוחדת על תפיסתם ועל הענשתם על-ידי בית המשפט.

סקרים ומחקרים אשר בוצעו על-ידי עיתונים או על-ידי מכונים לחקר העיתונות והתקשורת, קבעו כי אנשים רבים קוראים בעיתון תחילה את הכתבות המספרות על מעשים פליליים ועל לכידת עבריינים. מדוע, לדעתכם, זה קורה?

הכתב לענייני משפט - מדווח לקוראים על המשפטים החשובים או המעניינים ביותר. אלה יכולים להיות משפטים פליליים וגם משפטים אזרחיים.

סכסוך בין שני אנשי עסקים אלמונים מעניין בדרך כלל רק את בני משפחותיה ואת ידידיהם הקרובים. אבל אם זמר מפורסם מסתכסך עם הנגן הראשי שלו ודורש לבטל את החוזה ביניהם - הסיפור הזה מעניין אנשים רבים, והוא יתפרסם בעיתונים בהבלטה. סוג אחר של דיווח משפטי הוא פרסום פסקי הדין של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ), שאליו רשאים לעתור אזרחים נגד משרדי הממשלה ונגד מוסדות המדינה לרשויות שלטוניות. לבית הדין הגבוה לצדק יש תפקיד מכריע בשמירה על זכויותיו של כל אזרח, ומשום כך מעוררים פסקי הדין שלו עניין רב בקרב הציבור.

האם זכור לכם דיווח על משפט שריתק את כל הציבור? שאלו גם את הוריכם על משפטים מפורסמים.

הכתב האזורי - מסקר עבור העיתון אירועים בעיר או באזור מסוימים. מקצת האירועים המתרחשים בתחומו של כתב כזה מעניינים רק את האנשים המתגוררים באותו אזור. ידיעות כאלה יעביר הכתב למדור החדשות המקומיות של העיתון. אירועים אחרים חשובים או מעניינים דיים כדי להתפרסם בעמודים של החדשות הכלל-ארציות. עבודתם של הכתבים האזוריים אינה קלה: הם צריכים להיות מסוגלים לדווח על חדשות מסוגים שונים – גם על נאומו של פוליטיקאי המסייר בעירם, גם על לכידתו של פושע מסוכן, גם על חנוכת מפעל חדש וגם על שביתה מקומית בבית החולים המקומי.

כתב החוץ - שליח העיתון בארץ אחרת. סוכנויות הידיעות, שיש להן סניפים ברוב מדינות העולם, מדווחות אמנם בהרחבה על המתרחש במדינות האלה, אולם עיתונים גדולים מעדיפים לשלוח כתב משלהם לערי הבירה החשובות ביותר. עבודתו העיקרית של כתב החוץ היא הדיווח על האירועים המרכזיים בארץ מושבו, גם אם אין להם קשר לישראל. בדרך כלל כתבי חוץ יושבים רק במרכזים החשובים ביותר בעולם. כאשר מתרחש אירוע חשוב בארץ אחרת, נוהגים העיתונים לשגר למקום כתב מן הארץ. כתבים נשלחים לסקר אירועים בחו"ל לא רק כאשר פורצת מלחמה או כשמדינה מוכה באסון טבע; יש גם חדשות טובות ונעימות יותר, כגון פסטיבל בין-לאומי חשוב, חלוקת פרסי נובל או תגלית ארכאולוגית רבת-חשיבות. כמובן, כאשר נשיא המדינה או ראש הממשלה מסיירים בחו"ל, הם מלווים תמיד בפמליה של עיתונאים.

אומרים שלא קל לעבוד ככתב חוץ. האם הייתם מוכנים למלא תפקיד כזה? זכרו שכתב חוץ צריך לדעת היטב את לשון הארץ הזה, את חוקיה ואת מנהגיה, ועליו להיות מוכן לעבודה גם בתנאים קשים.

הזכרנו רק אחדים מבין התחומים שבהם ^כתבים מתמחים^. יש, כמובן, תחומים נוספים רבים, וכל אחד מהם מסוקר על-ידי העיתונים. בכל עיתון יומי, אפילו אם אינו גדול, יש כתבים לענייני חינוך, לספורט, ליחסי עבודה, למחשבים, למוזיקה, לאמנויות הבימה (תאטרון, מחול ובידור), קולנוע ולטלויזיה, ויש גם כתבים לרכב, איכות הסביבה, לבנייה, לקליטת עלייה, למסחר ולצרכנות, לתעופה ולתיירות.



לעמוד הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: השגת מידע
שם  הספר: לקרוא עיתון ... ועוד איך! : קריאה ביקורתית בעיתון
מחברים: ווהל, אריה (פרופ') ; ליפקין, שרה ; אנוש, הגר
תאריך: 1996
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. עיצוב ואיורים: וייס, יוסי.
הערות לפריט זה: 1. עיצוב ואיורים: יוסי וייס
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית