בעקבות אירועי מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה, ישראל לא נחשבה עוד מקלט בטוח ליהודים בעיני יהודי התפוצות. בנוסף, בשנות ה-80 נמתחה ביקורת על מדיניות ישראל במבצע "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה 1982), ועל עמדותיה בשאלה הפלסטינית. היחלשות הזיקה לישראל התבטאה בכמה אופנים:
א. היקף התרומות - שיעור הכספים שהועבר לישראל מסכום התרומות שנאספו בקהילות היהודיות - ירד. מגמה זו מבטאת את התחושה של יהודים רבים בתפוצות, שישראל אינה זקוקה לתמיכתם הכלכלית כמו בעבר.
ב. מספר התורמים - בעשור שבין שנת 1990 לשנת 2000 ירד בכשליש מספר בתי האב היהודיים שנהגו לתרום מדי שנה כספים לארגונים יהודיים.
ג. יעדי התרומות - עד 1973 הועברו כספי התרומות למדינת ישראל, והיא החליטה לאילו מטרות לייעד אותם. מאז 1973 החלו התורמים להגדיר בעצמם את היעדים שאליהם יופנו כספי התרומות - ובעיקר ביקשו לתרום לחינוך ולחברה, ופחות לביטחון. בנוסף, ביקשו התורמים להיות מעורבים יותר באופן שבו משתמשים בכספים שתרמו. אחת הדוגמאות לכך היא פרויקט שיקום השכונות*. בפרויקט זה היו מעורבים תורמים יהודים אמריקנים בצד ועדות היגוי של שכונות מצוקה בישראל.
הפיחות שחל מאז שנות ה-70 ואילך במעמדה של ישראל בקרב יהודים בתפוצות מתבטא בעוד תחומים: הזמן המוקדש בבתי ספר יהודיים בתפוצות ללימוד הנושאים הקשורים במדינת ישראל הוא מועט ביותר, וחומרי הלימוד נכתבים לרוב בידי אנשים מהתפוצות ובשפת המקום. השפה העברית נלמדת רק במקומות בודדים. וכך, שלא כמו בעבר, הקניית השפה העברית והקניית ערכי התרבות הישראלית אינן מבטיחות עוד שתישמר הזהות היהודית בתפוצות.
עוד ביטוי להיחלשות הזיקה של יהודי התפוצות לישראל הוא מספר הביקורים שלהם בארץ. מחקרים מראים כי רוב היהודים בתפוצות מעולם לא ביקרו בישראל וכי בשנים האחרונות מספר המבקרים היהודים בישראל הולך וקטן. בנוסף, רבים מהם לא מגלים התעניינות באירועים הקשורים במדינת ישראל.
לירידה בתחושת ההזדהות של יהודי התפוצות עם מדינת ישראל יש כמה הסברים. חלקם קשורים לקהילות היהודיות עצמן, וחלקם קשורים לתהליכים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים שמתרחשים במדינה מסוימת ומשפיעים על הקהילות שבה, כמו מידת ההתבוללות ומידת ההשתלבות של היהודים במקום.
הצעירים היהודים בתפוצות לא רואים במדינת ישראל מקום מקלט והצלה לעם היהודי וחשים ביטחון במדינות שבהן הם חיים כאזרחים שווי זכויות. אותם צעירים יהודים מותחים ביקורת על הדמוקרטיה הישראלית ועל התרבות הישראלית, שלטעמם אינה אלא חיקוי לא מוצלח של תרבות המערב. יהודים לא מעטים בתפוצות אינם רואים בישראל מרכז תרבות שיכול לדאוג להמשכיות העם היהודי או להיות מקור להשראה תרבותית.
בד בבד עם הביקורת על ישראל פחתה הנכונות של היהודים הצעירים בתפוצות להשתתף באורח פעיל בחיי הקהילה שלהם, ולהתגייס לפעילות למען קהילות יהודיות אחרות או למען מדינת ישראל. התעניינותם מתעוררת בעיקר בזמנים שבהם קהילות יהודיות או מדינת ישראל נתונות בסכנה יוצאת דופן.
פרויקט "תגלית" שהחל ב-1999 הוא אחד הגילויים של הידוק הקשרים בין צעירים יהודים בתפוצות לבין מדינת ישראל. את הפרויקט יזם חבר הכנסת לשעבר יוסי ביילין , ולפיו כל צעירה וצעיר יהודיים יבקרו בישראל בהגיעם לגיל 17, על חשבון העם היהודי. הביקור נועד לחזק את זהותם היהודית ולגרום להם לשקול שהות ממושכת יותר בישראל ואף עלייה. במשך הזמן חלו שינויים בפרויקט "תגלית", ובפועל משתתפים בו בעיקר סטודנטים; מימון נסיעתם מוטל על העם היהודי: שליש על ממשלת ישראל, שליש על המגבית היהודית ושליש על בעלי הון פרטיים.
* פרויקט שיקום שכונות - פרויקט שהחל ב-1977 ובמסגרתו שוקמו 160 אזורי מצוקה בישראל. הפרויקט כלל שיקום תשתיות פיזיות בבתים ובמרחב הציבורי והשקעות בחינוך, ברווחה, בבריאות ובארגון הקהילתי.
