עמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיהעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > תקשורת ודמוקרטיה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
המאמר עוסק בהשפעת מהפכת הדפוס והתפתחות אמצעי התקשורת על החברה ועל נגישות המידע.



תרבות ה"אין ספר"
מחברת: שלומית ליוור



 

מהפיכת הדפוס


בימי הביניים שימרה רק שכבה דקה של אנשי כנסייה את תרבות הספר. התרבות הגבוהה הייתה חסומה בפני רוב האנשים, וידיעת קרוא וכתוב הייתה מנת חלקם של מעטים, בעיקר נזירים. הספרים היו מעטים ויקרים, הפפירוס ששימש לכתיבה היה נדיר ויקר ותהליך ההעתקה – ארוך ומייגע. רוב בני האדם, לרבות בני האצולה, לא קראו כלל. מצב זה השתנה עם המצאת הדפוס במאה ה- 15, ומאז ניתן להדפיס ספרים רבים במחיר זול יותר ותפוצת הספרים התרחבה. במקביל לכך, התפשטה ידיעת קרוא וכתוב, והספר הפך בהדרגה לחלק בלתי-נפרד מחייהם של אנשים רבים יותר מאי פעם. תהליך זה הגיע לשיאו במאה ה- 19, אם כי חשוב לציין שגם אז לא הייתה עדיין הקריאה נחלת חלקים נרחבים של האוכלוסייה.

כיצד רכשו האנשים את ידיעותיהם ללא ספרים?

"בימי הביניים," מספרת לנו ברברה טוכמן, "רכש האיש הפשוט הממוצע את ידיעותיו בעיקר באמצעות אוזניו, בטקסים ציבוריים, במופעים דתיים, ובדקלום שירים, סיפורים, בלאדות ומעשיות" (1978 ,Tuchman). באותה עת הועברו הידיעות באמצעות שמועות ועל-ידי נוסעים, בתהליך שהיה אטי ולא אמין מטבעו, כיוון שהמידע לבש ופשט צורה בתהליך העברתו. התקשורת האנושית כמו גם דרך העברתם ויצירתם של ערכי התרבות היו אפוא אוראליות, כלומר: נעשו פנים מול פנים ובעל-פה.

 

עידן התקשורת האלקטרונית


בימינו מועבר חלק ניכר מן המידע ומערכי התרבות על-ידי אמצעי התקשורת האלקטרוניים: הרדיו, הקולנוע ובעיקר הטלוויזיה, ולא רק באמצעות המלה הכתובה.
בטלוויזיה התמונה חשובה יותר מן המלה, והדבר משפיע על הצורה שבה מועברים המסרים, על קליטתם וכן על דרך חשיבתם של הצופים. התרגלנו לקצב אחר של קליטת מידע, אנו זקוקים לזרם מהיר של דימויים ולגירויים חזותיים בעלי עוצמה, כדי שלא נאבד עניין.

אמצעי התקשורת השונים משפיעים על מידת הפצתו של הידע ועל שליטה עליו. תיאוריה מעניינית על הקשר בין הספר לבין התרבות האורלית והשליטה על הידע מביא ניל פוטסמן, בספרו אובדן הילדות. על-פי תיאוריה זו, בתרבות האורלית שבה המשא-והמתן התרבותי נעשה ב"אוויר הפתוח" – קשה יותר להסתיר סודות "אפלים" מפני ילדים. בימי הביניים, למשל, בילו הילדים בצוותא יחד עם המבוגרים, הקשיבו לאותן האגדות ולאותם הסיפורים שהושמעו באוזניהם ועל כן היו חשופים לעולם המבוגר, לרבות הצדדים ה"אפלים" שבו – מין ואלימות.

כאשר הפך העולם לעולם של ספר עם המצאת הדפוס, הוחבאו הסודות בין דפי הספרים. על הילד ללמוד לקרוא ולפענח את שפת הספרות, על-מנת לחשוף את הסודות הללו. נוסף על כך, קל להחביא את הספר במגרה נסתרת, ובכך להגן על הילד מפני הסודות האסורים.

כיום חלה לדעת פוטסמן חזרה למצב ששרר בימי הביניים. אמצעי התקשורת ההמונים ובייחוד הטלוויזיה הביאו לכך שהילדים חשופים לעולם המבוגרים ביתר שאת. סצנות של מין ואלימות מוצגות על המרקע במינון גבוה, ואין שום "סוד" שאינו נדון בריש גלי. הטלוויזיה, בניגוד לספר, אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי לפענח את מסריה, ואי-אפשר להסתיר אותה במגרה.

בימי הביניים היה המונופולין על הידע האנושי נתון בידי הכנסייה. באמצעות מונופולין זה שלטה הכנסייה בעולם באופן כמעט מוחלט. היא החזיקה בבעלות על האמת האלוהית, וכך שלטה בתודעת בני האדם. אנשיה היו היחידים שידעו קרוא וכתוב, ועל כן גם החזיקו במשרות המנהל והשלטון.

הדפוס ואפשרויות ההפצה ההמונית שפתח שברו את מונופולין הידע שהיה בידי הכנסייה, ואפשרו את הפצתם של רעיונות המנוגדים לתפיסתה. כך, למשל, הקבוצות שהתנגדו בימי הביניים לתפיסת הנצרות של הכנסייה הקתולית הפכו רק עם המצאת הדפוס לדת המונים: הנצרות הפרוטסטנטית.

ובימינו אנו? אין ספק שאמצעי התקשורת ההמוניים תורמים להפצה חסרת תקדים של אינפורמציה על העולם ועל הנעשה בו. אבל האם הם מסייעים לחופש המידע, או אולי הם מהווים כלים של שליטה ומניפולציה מחשבתית? נראה, שלמרות "פוטנציאל האח הגדול" של הטלוויזיה אין מקום להיות פסימיים. קיומה של תחנת טלוויזיה ממשלתית אחת מאפשרת ריכוז ושליטה על האינפורמציה, אך ימינו הם ימי הפאקסים, התקשורת הטלפונית, המחשבים ומצלמות הווידאו. לפיכך, העברת מידע, לרבות מידע חזותי, הופכת בהדרגה זולה יותר. גם היום תיתכן עדיין דיסאינפורמציה רבה, אך לא ייתכן מונופולין על ידע.

היום מביאים אמצעי התקשורת את העולם הרחב לבתינו, באמצעות דיווחים עיתונאיים, סרטים תיעודיים וסרטי עלילה מארצות שונות. כך אנו נחשפים למידע ולתרבות הבאים מכל פינות העולם.

ביבליוגרפיה:
כותר: תרבות ה"אין ספר"
מחברת: ליוור, שלומית
שם  הספר: והשמים זרועים כוכבים
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1994
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז ועריכה - אילה יפתח.
2. ריכוז הפיתוח - רונית חכם.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית