אנו יכולים לזהות כמעט בוודאות את שייכותן המינית ואת גילן, ייתכן שאנו יכולים לומר משהו על אותן ילדות על פי סגנון לבושן החושף רגליים, לבושן והסנדלים שלהן מזכירים במידה מסוימת עשורים קודמים אם כי לא באופן מובהק, אולם תווי פניהן האינדיבידואליים אינם מוצגים לנו, ואיננו יודעים גם מהי שייכותן הדתית, האזרחית, העדתית והלאומית.
רונית צ'רניקה אמרה שהיא "מאפשרת לאישה פנים רבות". במובנים מסוימים היא מאפשרת לנו, הצופים, להשליך זהויות רבות על הדמויות בציוריה. האם אופן הצגה זה מתנגש עם הצורך שלנו בהגדרות? עם הצורך שלנו להתבונן באחר ולהגדיר אותו כדומה לנו או שונה מאתנו?
