קריאות מדרשיות - מדוע נבחר אברהם לאבי האומה?

בקריאתנו הפעם נעסוק בדמותו של אברהם, אבי האומה. מיהו אברהם? מדוע פונה אליו אלוהים יום אחד ומטיל עליו את המשא הכבד: 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול...'. (בראשית יב, א)

לשוא נחפש בפסוקים שקדמו לציווי פרטים שיסייעו לנו. בניגוד לנח שהתורה מסבירה היטב מדוע נבחר להינצל במבול – 'נח איש צדיק...', לגבי אברהם שנבחר להיות אבי האומה לא נאמר דבר בראשית דרכו. רק בהמשך הדרך אנחנו מתוודעים לאברהם – הכנסת אורחים, מסירותו הכנועה לאלוהים בעקידה, עמידתו הגאה מול אלוהים בסדום ועוד מעמדים רבים.

השאלה הזו – מדוע נבחר אברהם – שהפסוקים מסרבים לענות עליה במפורש מאפשרת למדרש להציע אפשרויות שונות שכל אפשרות מאירה את אישיותו של אברהם באור שונה.

נעיין באחד המדרשים. תחילה נציג את המדרש:

ר' ברכיה פתח:

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה -זה אברהם שאיחה לנו את כל העולם...

קְטַנָּה - שעד הוא קטן היה מסגל מצוות ומעשים טובים,

וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ - שדיים לא הניקוהו, לא מצוות ולא מעשים טובים,

נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ - ביום שגזר נמרוד הרשע להורידו לכבשן האש,

אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ - אם מעמיד הוא דברים כחומה יבנה עליה,

וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז - אם דל הוא ממצוות [וממעשים טובים] נצור עליה לוח ארז ומה הצורה הזו אינה אלא לשעה כך איני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים

אֲנִי חוֹמָה - מעמיד דברים כחומה,

וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת - בניי חנניה מישאל ועזריה,

אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם - שנכנס בשלום ויצא בשלום [ויאמר י"י אל אברם לך לך].

(מדרש בראשית רבה פרשה לט)

המדרש מציג את דבריו בצורת פירוש דרשני על פסוקים משיר השירים. נעיין תחילה בפסוקים ולאחר מכן נבחן מדוע המדרש סבור שהפסוקים הללו מתאימים לפרשתנו.

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ; מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ, בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ. ט אִם-חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. י אֲנִי חוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת; אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו, כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.

הפסוקים קשים וסובלים פירושים שונים. נציע פירוש מסויים, אך כמובן, שערי פירוש לא ננעלו.

הדוברים בשיר הם האחים והאחות. האחים מתארים את האחות כ'אחות קטנה ושדיים אין לה', ותוהים מה יעשו לאחותם 'ביום שידובר בה' - ביום שבו תגיע לפרקה. האחים אומרים שאם האחות היא כחומה יקשטו אותה בכסף ואם היא כדלת יקשטו אותה בלוח ארז. לא נתעמק בשאלה מהו בדיוק ההבדל בין 'חומה' ל'דלת', די לנו לבחון את ההתייחסות של האחים והאחות לדימויים הללו. תגובת האחות מלמדת על פער מסוים בין האחים לאחות. בעוד שהאחים מתלבטים בינם לבין עצמם מתוך רצון להחליט עבור האחות, היא קמה על רגליה ומצהירה – אני חומה! גם לגבי תחילת השיר האחות עומדת בניגוד לאחים ומצהירה – 'ושדי כמגדלות'! – בניגוד לדברי האחים 'ושדים אין לה'. שתי קביעות אלו מובילות למשפט האחרון – 'אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום' – מיהו אותו 'בעיניו' - מסתבר שלאחות יש אהוב, יש מישהו שבעיניו היא 'כמוצאת שלום'. האחים תוהים לגבי עתידה של האחות ואילו היא קמה על רגליה ומודיעה להם שהיא עיצבה את עתידה בעצמה, ללא עזרתם, יש לה אהוב!.

נראה שהיסוד העצמאי והגאה עומד ביסוד ההשוואה שבין אברהם לאחות בשיר השירים.

המדרש בדרכו, יוצר הקבלה בין הסיטואציה המתוארת בשיר השירים לדרמה המתחוללת מאחורי הקלעים בין אלוהים לבין אברהם.

נעקוב אחר דימויי המדרש.

האחות הופכת לאברהם בעזרת משחק לשוני - אברהם 'איחה' את העולם – כלומר חיבר את האנושות אל האלוהות.

קטנה – אברהם מתואר כמי שכבר בקטנות 'סיגל' מצוות ומעשים טובים. למרות ש'שדיים לא הניקוהו' – למרות שלא היה כל מקור ממנו יכל אברהם לינוק מצוות ומעשים טובים. תיאור זה מציב את אברהם כדמות ייחודית, עצמאית, שונה מסביבתה.

כעת המדרש מגייס מדרש נוסף ובו אברהם מוצג כעובד ה' עוד לפני שה' נגלה אליו בפרשת לך לך. מדרש זה הוא הסיפור על אברהם בכבשן האש. לא נצטט כאן את המדרש רק נזכיר את הסיפור שביסודו: אברהם הושלך לכבשן האש בשל סירובו להכיר בעבודה זרה וניצל בנס בזכות אמונתו.

המדרש שלנו מתאר התלבטות שקדמה להצלתו של אברהם מהכבשן. ברור שאברהם יינצל, אך לא ברור האם זרעו יזכה להגנה, אברהם כאן נידון לא רק כיחיד, אלא כמייסד אומה והשאלה היא האם הוא ראוי לכך.

ההתלבטות מושמת בפיו של הקב''ה – האם אברהם הוא כחומה או כלוח ארז. האם יש במעשיו משום יציבות החומה, או שמא הוא כדלת, דל הוא ממצוות, אין בו את היציבות הרוחנית הנדרשת ממי שעתיד לייסד אומה. בלשון ימינו היינו אומרים שאלוהים מתלבט האם ניתן 'לבנות' על אברהם. מי שמכריע את ההתלבטות הוא אברהם עצמו. אברהם מכריז אני חומה! נראה כי הכרזה זו נושאת עמה את המטען של ההכרזה של האחות משיר השירים – יש בה עמידה עצמאית וגאה. אברהם מכריז שהוא חומה והוא עתיד להעמיד דורות של מקדשי ה' כמוהו.

ההשואה בין פתיחת המדרש המתארת את אברהם כמי שסיגל מצוות ומעשים טובים, אך 'שדיים לא הניקוהו' לסיום שבו אברהם מכריז 'ושדי כמגדלות' מחדדת את אופיו העצמאי של אברהם – אברהם גילה את אלוהים בעצמו ללא מקורות יניקה והפך את עצמו לאבי אומה. בעקבות דברים אלו – '''אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום' – שנכנס בשלום ויצא בשלום''. המדרש מציג את אברהם כאישיות שמעיזה להציב עובדות מול אלוהים. קו אופי זה של אברהם מתגלה רק בהמשך – בעמידתו של אברהם בסדום. המדרש רואה בעמידה זו את היסוד לבחירה באברהם. על פי המדרש הבחירה באברהם אינה שרירותית, אך יותר מכך, אברהם הוא זה שבחר את עצמו.