'חבלי משיח' – מצוקות העולים מתימן

הטיפול ביוצאי תימן בתוך עדן נעשה כולו בידי הג'וינט, שהקים כאמור את מחנה 'גאולה', ניהל אותו ומימן את החזקתו. הג'וינט טיפל גם בהטסת העולים ארצה ובכל הכרוך בכך. הבריטים נקטו קו זה, של מסירת הטיפול הבלעדי לידי הג'וינט, כדי למנוע את פעילותם של נציגי ישראל בעדן. מוסדות הקליטה בארץ ידעו אך מעט על המתרחש בתימן, משום שהקשר עם אנשי הג'וינט בעדן היה רופף, שלא כבארצות אחרות. מנהל הג'וינט בעדן לא שיתף פעולה עם נציגי הסוכנות, הסתייג מהם ולא מסר להם מידע מעודכן על מספר הבאים לעדן. ביולי 1949, כשהגיעו לעדן השיירות הגדולות של העולים מתימן, לא ידעו אנשי הסוכנות בארץ כיצד להיערך להמשך המבצע, בהעדר נתונים על המספר הכולל של היהודים בתימן ושל העולים.

ג' יוספטל, שניהל את פעולת הקליטה, סבר שמספר הבאים מתימן לא יעלה על 20,000 איש; איש גם לא ידע את יציאתם משם. כך פיזרו ראשי מחלקת הקליטה תחזיות שונות בדבר קצב העלייה והיקפה: צ' הרמן, ראש מחלקת הקליטה, אף הביע (ביולי) את תקוותו כי קצב העלייה יואט מעתה. כאחרים שעסקו בקליטה וראו את סבלם של יושבי מחנות העולים, פעם גם הרמן לדילדול מחנות העולים, מאמץ שהיה מותנה בהאטת קצב העלייה. 'אני חושב כי הסטנדרט במחנות שלנו יתחיל עכשיו לעלות על הסטנדרט של המחנות בגרמניה', אמר הרמן, והוסיף כי החלו לתת את הדעת גם על רווחתם האישית של העולים. הוא סיפר על המאמץ לרכז את העולים במחנות לפי ארצות מוצאם, 'הן מטעמי תרבות וחינוך והן מטעמי כלכלה ומזון'. בדרך זו קיוו לשפר את המזון ולהתאימו לטעמם של העולים.⁹

אך התחזיות על האטה בזרם העלייה לא נמשכו זמן רב. לסוכנות החלו להגיע דיווחים על מספרי היוצאים מתימן, על מצבם הגופני הירוד והתחלואה הקשה: דווח כי 70 אחוזים מן התימנים חולים במחלות מדבקות – בגרענת, בשחפת ובמחלות אחרות, 'ולפי ההסכם עם השלטונות הבריטיים לא ניתן לעשות סלקציה בדרך או בעדן'. בהנהלת הסוכנות הועלה החשש, שאם תימשך העלייה מתימן בקצב מהיר, יהיה צורך לקלוט אלפים מהם בטיפול מיוחד במחנות ובבתי-חולים – וזאת כאשר עדיין שיערו, כי 'מספר העולים האלה יגיע במשך 5 החודשים הקרובים ל-20,000'.¹⁰ אפילו נתון זה עורר חרדה בקרב אחדים מהנהלת הסוכנות, שתבעו לדון שוב בהאטת העלייה.

יצחק גרינבוים טען שאין להתיר עלייה בלתי מוגבלת מתימן. 'מדוע לחסל את הגלות בתימן ולהעלות אנשים שמזיקים לנו יותר מאשר הם מועילים. על-ידי כך שנעלה מתימן 70 אחוז חולים, נזיק לנו ונזיק להם... מביאים אותם לתוך סביבה זרה והם יתנוונו כאן...'. רוב חברי ההנהלה נחלצו להגן על עלייה בלתי מוגבלת מתימן. הרב גולד הסביר, כי 'ליהודי תימן – זה עניין של חיים ומוות, יהיה המצב בארץ קשה כאשר יהיה, מוטב להם להיות כאן מאשר להשאר בתימן'. גם ברל לוקר תמך בדעתו: 'זוהי שאלה של פיקוח נפש'. גרינבוים הוסיף להחזיק בדעתו, לא רק לגבי גולת תימן, אלא גם לגבי ארצות אחרות: 'אין אנו מחסלים גלויות' – התריס כנגד חבריו.¹¹

בחודש אוגוסט 1949 גבר זרם העולים מתימן. משה שפירא, שר העלייה, שכיהן גם כשר הבריאות, כינס לישיבה דחופה את נציג הג'וינט בארץ ¹² ואת אנשי משרד הבריאות ומחלקת הקליטה של הסוכנות, כדי להיערך לקצב המזורז של העלייה.¹³ המחנה 'גאולה', שנועד כאמור להכיל פחות מאלף איש, שהו בספטמבר כ-13,000 נפש. חברי משלחת הרופאים, שיצאה מהארץ לעדן לבדוק את מצבם הרפואי של העולים מתימן, נדהמו למראה המתרחש במחנה; ד"ר שטרנברג סיפר: 'שדה רחב היה מכוסה כולו המוני אדם השוכבים בצפיפות זה ליד זה על החול המדברי, ובתוך ים האדם הזה בלטו נקודות רבות, בהירות לבנות. כשהתקרבנו ראינו דרגשים נמוכים ועליהם מתים בתכריכיהם, שלא הספיקו להביאם לקבר ישראל'.¹⁴

בעת שהותם בעדן נודע לאנשי המשלחת הרפואית כי הבריטים סגרו את הגבול עם תימן, כשנודע שפרצה שם מגפה של טיפוס הבהרות. סגירת הגבול היתה גזר דין מוות על אלפי העולים מתימן שהיו בדרכם לעדן. הבריטים הודיעו שימנעו כניסת אנשים נוספים כל עוד לא יפונו העולים הנמצאים במחנה 'גאולה'. ד"ר מאיר, מנכ"ל משרד הבריאות, שעמד בראש המשלחת הרפואית, דיווח על המצב החמור בעדן והמליץ בפני מוסדות העלייה בארץ לזרז ככל האפשר את הבאת העולים ארצה.¹⁵

אנשי השירות הרפואי דיווחו בארץ על הממצאים המדאיגים שעלו מן הבדיקות הרפואיות שנערכו לעולים. בראשית ספטמבר דיווח יוספטל לבן-גוריון כי המצב במחנות העולים מתקרב לקטסטרופה, וזאת כשעדיין לא היה מידע בדוק על מספר העולים העתידים להגיע מתימן, והאומדן המרבי היה 30,000 בסך הכול. לפי הידיעות שהיו בידי אנשי הקליטה בארץ, ציפו בעדן כ-10,000 איש לעלייה, ועוד כ-14,000 נותרו בתימן.

שלטונות עדן, שסגרו את הגבול, התנו כאמור את כניסתם של אנשים נוספים למחנה 'גאולה' ביציאת היהודים שבמחנה, ולפיכך הוגבר קצב העלייה. בספטמבר הגיעו ארצה מדי יום ביומו כ-500 עולים מתימן. למבצע העלאתם גויסו שישה מטוסים 'סקיימסטר'; בכל טיסה הגיעו כ-130 נפש.

תחילה נשמר המבצע בסוד כמוס, והתקשורת נמנעה מלדווח עליו, אך בתחילת נובמבר פורסם מבצע 'מרבד הקסמים' בעיתונות.¹⁶ הפרסום הדאיג את השליחים בתימן, ואף בן-גוריון הופתע מכך; אך המטוסים הוסיפו להגיע. לעתים הגיעו 7 טיסות ליום, ועמן זרמו גם הדיווחים על הקשיים הרבים במחנה עדן. ושוב חזר בן-גוריון והאיץ במחלקת העלייה לעשות את כל הדרוש להגברת קצב העלייה מתימן. בפתיחת המושב השני של הכנסת הוא הודיע, כי הממשלה עומדת איתנה להמשיך במשימה שהציבה לפניה: להכפיל את היישוב במשך ארבע השנים הראשונות לקיום המדינה. 'למרות כל הקשיים... התנגדנו ונתנגד לכל צמצום בעלייה. אם כי אין אנו יכולים להתברך שפתרנו כבר, או שנפתור בקרוב כל בעיות קליטת העלייה במלואן... וגם אם יוטלו עלינו מאמצים נואשים לקיים קצב מהיר של עלייה רבתי, לא נירתע מהם'.¹⁷

בשל לחציהם הבלתי פוסקים של אנשי מחלקת הקליטה להאטת זרם העולים, החליט בן-גוריון לבחון בעצמו את הנעשה בתימן, ולשליחו האישי בחר בישראל ישעיהו (שרעבי), בן העדה התימנית ופעיל בהסתדרות ובמפא"י (לימים – חבר כנסת, שר ויושב ראש הכנסת). ישראל ישעיהו נשלח לעדן לבחון מקרוב את המצב, ודיווח לבן-גוריון על מצבם הנואש. לדבריו לא היה ידוע מה מספרם המדויק של היהודים שנותרו בתימן, והוא אמד אותם ב-15 עד 20 אלף. ישעיהו תיאר את הלחצים הקשים שמפעיל המושל הבריטי של עדן, הרינגטון, על הג'וינט לפנות בהקדם את המחכים לעלייה: 'הוא הזהיר אותנו שמנהיגי הערבים מקטרגים על עניין עליית יהודי תימן והכרחי להזדרז במלאכה'. מושל הפרוטקטורט אמר לישעיהו, 'שאשמת הסגירה ותוצאותיה נופלות אך ורק על הג'וינט, שלא עמד בדיבורו להמציא מטוסים במידה מספקת להטסת האנשים, ומשהיתה הצטברות גדולה שסיכנה את חיי העולים עצמם, ואת בריאות העיר עדן, לא נשארה ברירה אלא לסגור את הגבולות'.¹⁸ ישעיהו המליץ בפני בן-גוריון להאיץ את העלייה ככל האפשר.

הפניות הסותרות אל בן-גוריון, מאנשי מחלקת הקליטה ומשרד הבריאות, שיש להאט את העלייה, ומעדן ותימן – שיש להאיצה, הניעו את בן גוריון להיות מעורב בנושא יותר ויותר. לאחר ביקור בבית החולים תל-השומר, ציין בן-גוריון ביומנו: 'מזעזע מחזה הילדים מתימן, מזי רעב ממש. אין די אחיות לטיפול. אינני יודע אם בית חולים איזה שהוא מנסה לעשות דבר אנושי וציוני יותר'.¹⁹ הוא תיאר מחזה קשה זה בכנסת:

זוהי אחת התמונות המחרידות ביותר שראיתי בחיי... באגף שנמסר על-ידי הצבא לילדי תימן שכבו ילדים ותינוקות הדומים יותר לשלדים מאשר לבני-אדם חיים, ללא כוח לבכות, רבים גם ללא כוח לספוג מזון. רק בעיניהם זרח עוד אור החיים. והעיניים עיני ילדים יהודים... הבינותי באותו רגע מה זאת 'גילה ברעדה', נתחלחלתי ונפעמתי מהמחזה הנורא והגדול. כן – אלה הם חבלי משיח.²⁰

בן-גוריון תבע להאיץ את זרם העלייה מתימן ככל האפשר, והיא אכן הוסיפה להגיע במספרים גדולים: עד סוף 1949 עלו יותר מ-35,000 נפש, והגלים נמשכו גם בחודשים הבאים. המטוס האחרון של 'מרבד הקסמים' הגיע ב-24 בספטמבר 1950. בסך הכול עלו כ-47,000 עולים מתימן, ועוד כאלפיים מעדן, אסמרה וג'יבוטי.

הערות:
9. הנהלת הסוכנות,18 ביוני 1949, אצ"מ, S100/59
10. שם, שם
11. שם, שם
12. הממונה על פעולות הג'וינט בעלייה לארץ היה י' שווץ, והאחראי מטעם הג'וינט למזרח התיכון היה הארי ויטלס- שניהם מארצות הברית.
13. הנהלת הסוכנות, 18 באוגוסט 1949, אצ"מ, s100/59b
14. שטרנברג, בהיקלט עם, עמ' 82.
15. דר מאיר, תזכיר מיום 20 בספטמבר 1949, גנזך, 4264/57.
16. רוב עיתוני הארץ, 8 בנובמבר 1949.
17. בן גוריון, 7 בנובמבר 1949, דברי הכנסת, ג, עמ' 1.
18. ישיעיו אל בן גוריון, 22 בנובמבר 1949, גנזך ג/ 5558; 3885
19. יומן בן גוריון, 17 בספטמבר 1949, אב"ג.
20. בן גוריון, 21 בנובמבר 1949, דברי הכנסת, ג', עמוד 128.