האמנות מפרשת טקסטים ומיתוסים במשך תולדות התרבות האנושית. המיתולוגיות, המקרא, הברית החדשה, הקוראן ועוד היו וממשיכים להיות מקור השראה לביטוי האמנותי. סיפורים מכוננים, כגון סיפורי הבריאה וסיפוריהם של מייסדי הדתות, נותנים הזדמנות לעסוק בשאלות על מהות החיים ועל המציאות ולבטא השקפות עולם ייחודיות לתרבויות וליחידים. העיסוק במיתוסים מאפשר לאדם להתמודד עם חיי היום-יום בעולם שאינו מובן לו ואין לו שליטה עליו.

שאלת כוחו המתמשך של סיפור עקדת יצחק לשמש מקור השראה להגות ולביטוי אמנותי נעוצה אולי באופיו המיתי של הסיפור. ג'ו מילגרום , בספרה על ביטויי העקדה במדרש ובאמנות החזותית, דנה בפונקציות של סיפורי המקרא ומשווה בין סיפור גן העדן לסיפור העקדה. היא רואה במיתוס עץ הדעת את המיתוס של הזמן ובמיתוס העקדה את המיתוס של היחסים: "היינו זקוקים לטעום מפרי עץ הדעת המופלא על מנת להגיע למודעות הזמן - להיותנו בני תמותה. מיתוס העקדה הוא המיתוס של היחסים. אנו זקוקים לו על מנת להשלים עם היחסים המורכבים שבין הורים לילדים,ילדים להורים, היחיד לחברה וכולם עם הכוחות הלא ידועים של היקום"¹

הקונפליקט שבין אהבת האב לבנו לבין מילוי הצו האלוהי הוא עמוד התווך הדרמטי של סיפור העקדה. המאבק בין רגש ומוסר לבין הצו האלוהי מזין את הפרשנויות הרבות שניתנו לסיפור במשך הדורות. זהו סיפור בעל עוצמה דרמטית, טעון ברגשות עזים, מבטא את חוויית האמונה המוחלטת, בעל ממדים סמליים ומסופר באיפוק מעורר דמיון. תכונות אלה עוררו אמנים רבים לאורך הדורות להגיב עליו ולפרשו כסיפור המבטא את תקופתם ולעתים גם את סיפורם האישי.

הביטויים האמנותיים של סיפור העקדה באמנות היהודית, המוסלמית והאירופית עד העת החדשה הציגו אותו בדרך כלל כסיפור דתי העוסק בנכונות להקרבה מתוך אמונה שלמה באלוהים. עם זאת, גם בתוך מסגרת זו נוכל למצוא ביצירות האמנות וריאציות רבות ליחסים בין הדמויות ולתגובותיהן לצו האלוהי ². קשת רחבה של הבעות ורגשות סותרים מתבטאת ביצירות – קרבה וריחוק, תמיכה ובדידות, צייתנות ומרדנות, אימה והקלה.

בתרבות היהודית שימש סיפור העקדה כמעט מראשיתו כסמל לברית בין האל לביו עם ישראל וכמקור תקווה שהאל יושיע את עמו בעִתות מצוקה. עוד ממד סמלי חשוב של סיפור העקדה בתרבות היהודית הוא הממד המרטירולוגי. כבר מהמאה השנייה לספירה השוותה היהדות את הנהרגים על קידוש השם ליצחק, שהיה מוכן להקריב את עצמו על מזבח האמונה. סוג זה של פרשנות ביסס ועיצב את סיפור העקדה כמיתוס מרכזי בתרבות הישראלית, וזו אימצה אותו כסמל מרכזי להקרבה לאומית ונתנה לו ביטוי בהגות, בשירה, באמנות הפלסטית, בפרוזה, בדרמה, במוסיקה ובקולנוע ³.

התרבות הישראלית, לדבריה של רות קרטון-בלום, "מגלגלת את המיתוס" של עקדת יצחק וחווה אותו מחדש במסגרת תחייתו הלאומית של העם היהודי בעת החדשה. סיפור העקדה מופקע בתרבות הישראלית מאופיו הדתי והופך להיות לסמל לאומי להקרבה בהקשר הציונות ומימושה במדינת ישראל. בהתאם לכך הוא זוכה לתגובות ולפרשנויות מגוונות ומורכבות. משה שמיר רואה בו את "סיפור דורנו" ואילו עמוס קינן טוען ש"יצחק כבר לא רוצה" להקריב את עצמו על מזבח חלום הוריו (עפרת,1988 ).

בסקירה של ביטויי נושא העקדה באמנות הישראלית נשתדל להראות את ביטוייו השונים מבחינה רעיונית וסגנונית ובמיוחד - את השינויים שחלו בפרשנותו כמיתוס לאומי.

האמנות הישראלית מושפעת ומשוחחת עם ביטויים אמנותיים אחרים שעסקו בנושא – האמנות היהודית המסורתית, האמנות הנוצרית האירופית - במיוחד זו של תקופת הבארוק, האמנות המודרנית הכללית והיהודית ועוד. לכן אנו מקדימים לסקירת הנושא באמנות הישראלית הצגה מדגימה של רב תרבותיותו וסקירה של תולדות הנושא מהעת העתיקה עד לתקופה המודרנית. לאחר הצגת הרקע האמנותי הרחב של הנושא נעבור לתיאורו באמנות הישראלית מראשיתה עד ראשית המאה העשרים ואחת .

לקריאת חלקים נוספים בפרק:
א. עקדת יצחק באמנות הדורות ובאמנות הישראלית (פריט זה)
ב. עקדת יצחק כנושא רב– תרבותי - שלוש נקודות מבט על העקדה

הערות:

1. Milgrom Jo, The Akeda – A Primary Symbol in Jewish Thought and Art, BIBAL Press, Berkeley, California,1988,p.168
2. על ביטוייו השונים של הנושא באמנות הכללית והיהודית, ראו במאמרה של גילה כהן- בלס, עקדת יצחק באמנות הדורות, (בתוך: מראה מקרא, משרד החינוך והתרבות, ירושלים, תשל"ו, עמ' 71 - 93 ). גרסה מקוצרת של המאמר נמצאת באתר "דעת" באינטרנט.
3. להלן מספר מקורות המייצגים את העניין הרחב והרב תחומי בנושא:
   - בן גוריון אריה, עורך, "אל תשלח ידך אל הנער", שירים ודברי הגות על העקדה, כתר, ירושלים, 2002 .
   - עפרת גדעון, עקדת יצחק בדרמה הישראלית, מאזניים,1979, כרך מ"ט, חוברת 6, עמ' 252 - 34
   - וייס הלל, הערות לבחינת עקדת יצחק בסיפורת העברית בת זמננו כטופוס, תימה ומוטיב, בתוך: צבי לוז (עורך), העקדה והתוכחה, מיתוס, תימה וטופוס בספרות, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"א, ע' 31-52
   - עפרת גדעון, עקדת יצחק באמנות ישראל, קטלוג, מוזיאון רמת- גן, 1988.
   - פלדמן יעל,יצחק או אדיפוס? מגדר ופסיכו-פוליטיקה בגלגולי העקדה, אלפיים, קובץ 22, תשס"א, עמ' 5 4 - 77.
   - קרטון-בלום רות, מאין העצים האלה בידי, העקדה כמקרה בוחן בשירה העברית החדשה, מאזניים כרך ס"ב, גליון9-10, טבת-שבט ,תשמ"ט, עמ' 9-15
   - רביצקי אביעזר, מבוא: העקדה והברית: אברהם ובניו בהגות היהודית, בתוך: אברהם אבי המאמינים, דמותו בראי ההגות היהודית לדורותיה, רמת- גן, 2000.
   - שגיא אבי, העקדה ומשמעותה בתרבות הישראלית ובמסורת היהודית, מחקרי חג, גיליון ז', 1988, עמ' 66 - 85.