נקודת המוצא שלו מבחינת התוכן הוא הסיפור המקראי. גרשוני כותב ומצייר במעין סגנון ילדותי אלמנטים המתקשרים אליו ומעניק להם משמעויות לאומיות ואישיות - הקריאה:"יצחק ! יצחק!", מעין צורת הר בתחתית הבד המזכירה את הר המוריה וממנו בוקעת צורת ברוש שחור שרוף כביטוי מטאפורי לאש ולעצים, חיבור הבערה לשמו של יצחק כחלק מדגל מתנופף המסמל את קורבן הבנים הלאומי. יסודות סגנוניים כגון הצבע הצהוב – צבע הבערה, הצבע האדום – צבע הדם וסימני הקריאה - יוצרים תחושה של קריאות לעזרה בתוך הקשר של סערת נפש. ההבעתיות הסוערת מבטאת את העקדה כדרמה ומדגישה את עוצמת ממדיה הרגשיים. הדגש מושם על הקורבן - הילד שהוא גם האמן עצמו, מתוקף מעורבותו הטוטאלית בסצנה. האמן ממלא גם את תפקיד הקורבן וגם את תפקיד האב הסובל ואולי גם תפקידים רחבים יותר – כמו קולו של העם היהודי בסבלו ההיסטורי. אל סצנת העקדה מצורף גם דגל הנשרף באש העקדה, שהיא גם אש המלחמה, מלחמת לבנון. הקורבן הוא גם החייל שהוקרב במלחמה.