ליוונס פעל בהולנד הפרוטסטנטית של המאה השבע עשרה, תקופה שבה היווה התנ"ך מקור השראה חשוב לביטוי הממדים האנושיים והמוסריים של האמונה ולהדגשת הקשר בין האדם לאל.
ליוונס מצטרף לשורה של אמנים מתקופת הבארוק שציירו את העקדה ואף מושפע מרמברנדט. תרומתו הייחודית היא הדגש שהוא שם על הסצנה כביטוי לרחמי האל על מאמיניו. ליוונס בחר לתאר את הרגע שבו המלאך עוצר את ההקרבה: יצחק ואברהם מביטים מעלה בכיוון ידו המושטת של המלאך המסמן את מקום הישועה האלוהית. גופו של יצחק ופניהם של המלאך ואברהם מוארות ומבטאות את המפנה שחל בסיפור. ליוונס, בשונה מאמנים רבים אחרים בתקופתו, אינו כולל בציורו את האיל. ייתכן כי הסיבה לכך היא רצונו להעביר את המסר שהאל מרחם על מאמיניו, דרך הדמויות האנושיות ולהעצים את הממד הרגשי של הסצנה.
