הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > צמחיםעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > חורש ים-תיכוניעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > צמחים
יד הנדיב



תקציר
המאמר עוסק במאפייני החורש הים תיכוני בישראל ומציין את מאפייני חברות הצומח הבולטות באזורי הארץ השונים בהם מתקיים החורש הים תיכוני. כן נדון הקשר בין יחידות הצומח לפרמטרים אקולוגיים שונים כמו רום טופוגרפיה קרקע ומסלע.



החורש הים תיכוני בישראל
מחברים: ד"ר אבי פרובולוצקי; ד"ר גדי פולק; ד"ר אסתר לחמן


(לפי - ויזל, פולק וכהן, 1975; שמידע, 1980 א ו- ב; ויזל, 1984; פולק, 1986; Zohary, 1982)

 

1. רקע כללי


ישראל נמצאת במזרח אגן הים התיכון. אקלימה הוא ים-תיכוני יובשני שבו החורף, הגשום (1,000-400 מ"מ משקעים לשנה) והקריר, קצר יחסית, ואילו הקיץ ארוך, חם ויבש (ראה לעיל - פרק האקלים). האזור הים-תיכוני בישראל משתרע על פני מרבית חלקה הצפוני והמרכזי של הארץ, עד לדרום הרי יהודה, מלבד המדרונות המזרחיים של הרי שומרון והרי יהודה (ויזל, פולק וכהן, 1978; Zohary, 1962) (מפת החבלים הפיטוגאוגרפיים של ישראל). המיקום הגיאוגרפי והתנאים האקלימיים מביאים לכך שהצומח הים-תיכוני של ישראל מהווה אזור שוליים דרום-מזרחי של הצומח המזרח ים-תיכוני. צומח זה הינו האספקט היובשני ביותר של הצומח הים-תיכוני שבאגן הים התיכון, עקב קירבתו למדבר.

הרקע האקולוגי של ישראל מציג שונות ניכרת במרחב בהיבטים שונים. בולט במיוחד המפל האקלימי, הנובע, כאמור, מקירבת המדבר בדרום, ומתבטא בכך שבכל חלקי הארץ קיים מפל בלחות ועלייה בטמפרטורה מצפון לדרום. ישראל מגוונת מאוד גם מבחינה טופוגרפית. גיוון זה נגזר מקיומו של הגוש ההררי היוצר רצועת אורך מרכזית, שממערב לה מישור החוף וממזרח לה בקע הירדן העמוק. שדרת ההר עצמה מחולקת לכמה יחידות נופיות ובשני אזורים - בכרמל וברכס סולם צור - נוגעים ההרים ישירות בים התיכון. גם המפה הגיאולוגית של הארץ מציגה מגוון רחב של סלעים וקרקעות מגילים גיאולוגיים שונים.

לאור כל זאת, תצורות הצומח הטבעי, השולטות כיום בחבל הים-תיכוני של ישראל, הן מגוונות ומשקפות היטב את המפל האקלימי החריף, את הגיוון הטופוגרפי והקרקעי כמו גם את ההשפעה הממושכת של האדם במהלך ההיסטוריה (ויזל, פולק וכהן, 1978; שמידע, 1980 א ו- ב; ויזל, 1984; Zohary, 1962, 1983). חלוקה סכמטית של הארץ לחבלי צומח מעמידה בעיות לא פשוטות (דנין ופליטמן, 1988), אותן יש להביא בחשבון כאשר מנסים למקם את תפוצת החורש הים-תיכוני. למרות הגיוון הרב, חסרים בצומח הים-תיכוני בישראל כל טיפוסי הצומח של מדרגות הרום הגבוהות, זאת משום שהרום של פסגות שדרת ההר המרכזית בארץ ישראל המערבית אינו עולה על 1,200-1,000 מ' (הרום של פסגת הר מירון הוא 1,208 מ').



תצורות הצומח הטבעי הים-תיכוני בישראל הן יער, יער פתוח, חורש, גריגה, בתה וערבות עשבוניות. בנקודה זו, עלינו לחזור ולערוך הבחנה בין תכונות הצומח הים-תיכוני בארץ בכלל, לבין תכונות החורש, שהוא רק אחת מהתצורות הים-תיכוניות המופיעות בארץ, אך משמש בפרסום זה נושא מרכזי. אם נתייחס לכלל הצומח הים-תיכוני, הרי שמבחינה פלוריסטית, מעל 1,000 מינים בצמחיית הארץ הם ממוצא ים-תיכוני, והם משתתפים בהרכב של כל התצורות הים-תיכוניות, ולאו דווקא בתצורות החורש. ספקטרום צורות החיים בצמחייה הים-תיכונית בכללה כולל 5% פאנרופיטים (פאנרופיט – שיחים גבוהים ועצים בעלי ניצני התחדשות בגובה מעל 80 ס"מ מעל פני הקרקע), בעיקר עצים; 5% הם כאמפיטים (שיחים ובני שיח); 90% הנותרים מתחלקים בין תרופיטים (תרופיט – צמח חד-שנתי שניצני ההתחדשות שלו נמצאים בזרעיו), המיקריפטופיטים (מיקריפטופיט – צמח בעל ניצני התחדשות על הקרקע. לפי הגדרה זו, כל הצמחים בעלי אברים רב-שנתיים מעל פני הקרקע אינם נכללים בקבוצה זו) וקריפטופיטים (קריפטופיט – צמח בעל ניצני התחדשות חבויים הקרקע) (Orshan, 1983; Zohary, 1960).

מגוון המינים של הצמחייה הים-תיכונית בארץ הוא גבוה מאוד (שמידע, 1985). הדבר בולט במיוחד בתצורות הים-תיכוניות הפתוחות - התצורות העשבוניות, הבתה והיערות הפתוחים. המגוון הגבוה קיים במיוחד במינים עשבוניים חד-שנתיים, ומבטא כנראה התפרצות אבולוציונית נמרצת וצעירה, שקיבלה תאוצה בעקבות פעולת האדם באלפי השנים האחרונות.

אם אנו מצטמצמים בדיון לתצורת החורש בלבד, כפי שהיא מופיעה בישראל, ומוציאים מכלל התייחסות את התצורות העשבוניות ואת הבתה, מתקבלת תמונה שונה. הצטמצמות זו מעמידה אותנו בפני קושי הנובע מעירפול מסוים של הגדרות. בדרך כלל, מתכוונים במושג חורש לתצורה של עצים, שיחים ומטפסים הגדלים במעורב. שולטים בו צמחים קשי עלים וירוקי-עד, בכיסוי רציף וצפוף. כתוצאה מכך, נוצר נוף סבוך בעל שכבתיות בלתי ברורה (ויזל, פולק וכהן, 1978).

איפיון זה מתאים במיוחד לחורש של אלון מצוי ואלה ארצישראלית (Pistacia palaestina). חורש זה הוא הטיפוסי ביותר מבין טיפוסי צומח העצים והשיחים הגבוהים, ונפוץ בעיקר בתחום הרום 1,000-300 מ'. טיפוסים אחרים של צומח עצי ים-תיכוני, כמו יערות הפארק של חרוב מצוי, אלת המסטיק ואלון התבור, מאפיינים, בדרך כלל, מדרגת רום נמוכה יותר. אך למרות השוני באופי התצורה, יש ביניהם לבין חורש האלון המצוי ואלה ארצישראלית הרבה מעברים ודמיון פלוריסטי ניכר. גם קו הגבול בין גריגה לחורש איננו חד-משמעי. לפיכך, חלק מההכללות שלהלן מתייחס במידה רבה גם לתצורות אלה (פירוט נוסף על האקולוגיה של חברות החורש בארץ - בהמשך).

בחורש הטיפוסי והסבוך, מספר החד-שנתיים קטן ביותר. לפיכך, תמונת ספקטרום צורות החיים בתצורות החורש ובתצורות הקרובות אליה, שונה מזו של כלל הצמחייה הים-תיכונית בארץ. לפי Orshan (1986 ,1984), 40% מהצמחים הם פאנרופיטים, 48% כאמפיטים ו- 12% הם המיקריפטופיטים. בחלוקה זו הוצאו מכלל החישוב הצמחים החד-שנתיים.

כמחצית ממיני העצים והשיחים הגבוהים של החורש הים-תיכוני באזורי ההר בארץ הם ירוקי-עד. קרוב למחצית הם נשירי חורף, ומספר קטן של מינים הם נשירי קיץ. נשירי החורף מרובים בהשוואה לאזורים אחרים באגן הים התיכון וגם בהשוואה לאזורי צומח ים-תיכוניים אחרים בעולם ומשקפים, כנראה, את ההשפעה של האזור האירנו-טורני הסמוך. אף-על-פי-כן, בולט בנוף בעיקר רישומם הכמותי של המינים ירוקי-העד והם המשווים לחורש בארץ, כמו גם באזורים ים-תיכוניים אחרים בעולם, את צביונו המיוחד (ראה גם בהמשך בפרק התאמות של צמחי החורש לסביבה בסעיף הפנולוגיה).



 

2. תפוצת החורש הים-תיכוני באזורי הארץ השונים


(בעיקר לפי - ויזל, 1984 ורבינוביץ, 1985)


 

2.1 גליל עליון


בהרי הגליל העליון, בפרט במערבו ובמרום הגליל, מצויים שטחים רחבים של חורש ים-תיכוני. מניתוח צילומי אוויר עולה שעד 1948, מידת הפגיעה-ניצול של שטחי החורש בגליל העליון דמתה לזו הנעשית עד היום בלבנון, בצמוד לגבול הצפון. מכאן, שהמצב המפותח של החורש בגליל העליון כיום הוא תוצאה של יכולת ההתחדשות וההתאוששות שלו אחרי פגיעה חזקה (Seligman Perevolotsky, 1991). גם האקלים הלח והגשום, השורר בחלק ניכר מן הגליל, מסייע להתחדשות מהירה יותר של חורש שנפגע. במערב הגליל העליון ובמרום הגליל, הגורמים העיקריים הקובעים את תפוצת חברות הצמחים הם המסלע והקרקע. במזרח הגליל, לעומת זאת, יש השפעה רבה יותר של גורמים אקלימיים, וכתוצאה מכך מופיעים לפעמים הרכבי צומח דומה על סוגי סלע שונים.

בחלקים שונים של מזרח הגליל העליון (מורדות רכס נפתלי, הר כנען ורמות הבזלת של דלתון ועלמה) אין חורש ים-תיכוני טיפוסי. באזורים אלה ניכרת השפעת הטופוגרפיה בהופעת חורשים פתוחים ובתצורת אלמנטים של ספר, או בטיפוסי צומח אחרים ייחודיים המושפעים מטיב הסלע והקרקע (רבינוביץ 1986).






 

2.2 גליל תחתון


תפוצתן של חברות הצמחים בגליל התחתון נקבע על ידי שילוב של גורמי סלע וקרקע, טופוגרפיה ורום. השילוב של גורמים אלה עם הפגיעה על ידי האדם יוצר פסיפס מגוון של וריאנטים של חברות, כפי שיפורט בהמשך.



 

2.3 כרמל


הצומח בכרמל מייצג חתך נאמן של הצומח והצמחים של חבל ההר הים-תיכוני בישראל המערבית. התצורות הים-תיכוניות מצויות כאן בצורתן הטיפוסית, בעוד שיסודות ערבתיים ומדבריים נדירים בה. מצב זה מתאפשר הודות למאפיינים האקלימיים והגיאוגרפיים של הכרמל: משקעים שנתיים של 800-600 מ"מ, טמפרטורות נוחות ולחות גבוהה. החורש הים-תיכוני הטיפוסי, ירוק-עד וקשה-עלים, מכסה בכרמל שטחים נרחבים, ומשווה לו מראה ירוק במשך כל השנה. יש גם שטחים בודדים בהם החורש התפתח והפך ליער טבעי, כגון חורשת הארבעים (פולק, 1986).



 

2.4 שומרון


בהרי שומרון יש שרידי צומח טבעי מועטים בלבד, בעיקר בעקבות פגיעה מתמשכת על-ידי האדם - עיבוד ורעייה. רק בשולי שדות ובמקומות מקודשים, נותרו שרידים של חורש ים-תיכוני. מיעוט השרידים מקשה על תיאור מדויק של הצומח הטבעי באזור זה (ויזל, 1984).



 

2.5 הרי יהודה


האקלים בהרי יהודה הוא ים-תיכוני לח-למחצה, עם כמויות משקעים שנתיות ממוצעות בין 600-450 מ"מ. יש מפל משקעים מצפון לדרום, הלחות היחסית נמוכה ויש תנודות עונתיות גדולות בלחות היחסית. כל אלה נובעים מריחוקו של האזור מהשפעתו הממתנת של הים התיכון, ולכן יש חשיבות רבה באזור זה למיקרואקלים הנקבע על ידי הטופוגרפיה (נטייה, מפנה). הצומח באזור הוא בעיקר חורשים, גריגות ובתות ים-תיכוניות, עם השפעה רבה של קירבת המדבר ופעילות האדם על אופי הצומח (ויזל, 1984).





 

3. הקשר בין יחידות הצומח של החורש בארץ לבין פרמטרים אקולוגיים


במהלך עשרות השנים האחרונות, נעשו בארץ מחקרי שדה רבים שעסקו בהגדרה ובתיאור של חברות צומח בחבל הים-תיכוני של הארץ. מחקרים אלה נעשו בחלקם בדרך של איפיון פיטוסוציולוגי של החורש בקנה מידה ארצי, ובחלק אחר בתוך חבלי ארץ מצומצמים יותר. תוצאות העבודות הפיטוסוציולוגיות הללו שימשו בסיס להכנת מפות צומח ארציות (ראה אטלס ישראל; זהרי, 1955) או אזוריות (לדוגמה: אלוני, 1969; Aloni Orshan, 1972 - בגליל התחתון; רבינוביץ, 1977, בחלקים שונים בגליל העליון; זהרי, 1980, אטלס חיפה והכרמל - בכרמל). ממפות צומח אלה ניתן ללמוד על הפריסה הגיאוגרפית של חברות החורש השונות בארץ. סיכומים של מחקרי הצומח בחורש, שמציגים תמונה כללית ומפורטת של יחידות הצומח של החורש בארץ, מופיעים בפירסומים רבים (זהרי, 1955; זהרי, 1980; ויזל, פולק וכהן, 1978; 1946 ,Eig; ויזל, 1984; רבינוביץ, 1973, 1986, 1985; 1982 ,Zohary; 1962 ,Zohary Orshan ועוד).

מאחר והחומר הקיים על צומח הארץ בשפה העברית הוא רב וזמין, לא מצאנו לנכון לחזור כאן בפרוטרוט על תפרוסת יחידות הצומח של החורש הים-תיכוני בארץ. הקוראים מופנים בזאת אל המקורות שצוינו למעלה. הסתפקנו בהבאת מידע תמציתי ביותר שמסכם את החוקיות האקולוגית של תפוצת יחידות הצומח של החורש בארץ.

החורש של אלון מצוי ייחשב כאן כיחידה הטיפוסית והמייצגת השולטת בכל שדרת ההר המרכזית. חורש זה אופיין ע"י החברה העיקרית - חברת אלון מצוי - אלה א"י, והוא מופיע לרוב על סלעי גיר ודולומיט וקרקע טרה רוסה (Zohary, 1960). הווריאנטים השונים שתוארו בחורש זה משקפים בעיקר את המפל האקלימי מצפון לדרום. בחלקיה הצפוניים של הארץ, בגליל העליון ובכרמל, מופיעים הווריאנטים ה"לחים", שבהם מספר מיני העצים רב יותר ומאפיינים אותם מינים כמו ער אציל, מורן החורש, אשחר מנוקד, אדר סורי ואחרים. יצוין, כי ער אציל יוצר בארצות ים-תיכוניות אחרות חברת חורש מיוחדת האופיינית למדרונות צפוניים ולערוצים מוצלים, למקומות גשומים במיוחד בעלי גשמי קיץ (Walter, 1985 ,1973). Boyko (1947) מתאר קטעים אחדים של חברת ער אציל ואלון התולע במקומות גשומים ומוצלים. בדרום החבל הים-תיכוני בארץ, בעיקר בהרי יהודה, מופיעים וריאנטים יותר "יובשניים" של החורש שהם דלים יותר במינים מעוצים ונעדרים מהם מרכיבים רבים של החורש הלח; אופיינית להם השכיחות הגבוהה של אשחר א"י.



חברות חורש אחרות בארץ או וריאנטים נוספים, ייסקרו על-פי הקשר שלהם לגורמים אקולוגיים ספציפיים, כמו רום, טופוגרפיה, סלע וקרקע. כמו כן נעמוד על הזיקה שבין כמה מיחידות הצומח של החורש, כפי שתוארו והוגדרו בארץ, לבין יחידות צומח דומות בחלקים אחרים של אגן הים התיכון.

הקשר בין רום לחברות חורש בארץ
כמה יחידות צומח ים-תיכוניות בארץ קשורות בצורה בולטת לרום. הקשר הוא בעיקר דרך הטמפרטורה, שמשפיעה גם על מידת היובשניות או הלחות. בעוד שהחורש הטיפוסי של אלון מצוי ואלה א"י מאפיין, בדרך כלל, את תחום הרום 1,000-300 מ', הרי שתחומי הרום שעד 300 מ' מאופיינים על-ידי 2 יחידות צומח אחרות: היחידות של חרוב מצוי ואלת המסטיק, ושל אלון התבור. חברות חורש נוספות, שאופייניות דווקא לרום הגבוה, לרוב מעל ל-800 מ', הן אלה ששכיח בהן אלון התולע.

חרוב מצוי ואלת המסטיק. חברות צומח אלה שולטות בשפלת יהודה הנמוכה, במורדות הכרמל ובמישור החוף. הן נחשבות כתרמופיליות (Zohary Orshan, 1959) והתצורה שלהן היא יער פתוח ולא חורש על-פי ההגדרה שהבאנו לעיל. יחד עם זאת, יש הצדקה לכלול את חברות הצומח של חרוב ואלת המסטיק בתוך החורשים הים-תיכוניים משני טעמים: (א) החפיפה הפלוריסטית הרבה של העצים, השיחים והמטפסים עם חורשי האלון המצוי. (ב) שכבת השיחים הגבוהים והעצים הנמוכים המכסה את הרווחים בין עצי החרוב יוצרת, בהרבה מקרים, כיסוי צמחי המהווה גריגה או אפילו חורש נמוך.

מאידך גיסא, יש המפקפקים בעצם היותו של יער הפארק של החרוב בארץ יחידת צומח טבעית. ישנה סברה שהחרוב הוא עץ שהגדיל את תפוצתו רק במאות השנים האחרונות (1987 ,Liphschitz). לדעת רבינוביץ (1973), משקטן הלחץ של התערבות האדם, עצי החרוב מתנוונים ומוחלפים בהדרגה על-ידי עצי חורש אחרים. מכאן ייתכן, שעצם קיומה של החברה מבטא פעילות של האדם ולאו דווקא קשר לתנאים אקלימיים. יש לציין כי חברת החרוב המצוי היא כיום חברת חורש של מדרגת הרום הנמוכה, לא רק בארץ, אלא בכל אגן הים התיכון, באזורים הסמוכים לחופי הים התיכון (Walter, 1973, 1985). בטורקיה, יוון וכרתים נפוץ בה מאוד ערער אדום, ובמערב הים התיכון מאפין אותה זית אירופי אלון התבור. יערות אלה מצויים כיום, או היו בעבר, בשרון, רמת מנשה, בגליל התחתון המערבי והמזרחי ובעמקי הצפון. מבחינה גיאוגרפית, הם מוגבלים בעיקר לחלקים הצפוניים של הארץ. למרות שיערות אלה תופסים את אותה מדרגת רום כמו חברת חרוב מצוי ואלת המסטיק, החוקיות של "בחירת" האזורים הגיאוגרפיים של שתי החברות אינה ברורה די הצורך. ייתכן שיערות אלון התבור קשורים יותר לקרקעות עמוקות (אלוני, 1969), אך ספק אם בכל המקרים הכללה זו תופסת.

ברוב אזורי הארץ מופיעה חברת אלון התבור בתצורה של יער פתוח עם שפע עשבוניים. עובדה זו מוציאה אותה למעשה מכלל ההגדרה של חורש. יחד עם זאת, במפנים צפוניים, כמו למשל בגוש אלונים-שפרעם, מתאר אלוני (1969) וריאנט של חברת אלון התבור שמרובים בו עצי אלון מצוי היוצר תצורת יער צפוף וסבוך. לאמיתו של דבר, מכל בחינה שהיא, אין בין וריאנט זה לבין חורש, כפי שהוגדר בפרסום זה, הבדל רב.

בניגוד לחברת חרוב ואלת המסטיק, שבאגן הים התיכון מאפיינת מדרגת רום נמוכה באזורים הפונים אל הים, קשורה חברת אלון התבור ליערות המאפיינים אזורים יותר יבשתיים במזרח התיכון - בעיקר בסוריה, בתורכיה וקורדיסטאן (Zohary, 1962).

חברות חורש עם אלון התולע. אלון התולע, כאמור, מלווה את החורש במקומות גבוהים גשומים וקרים. לעתים, מופיעה חברה בשליטה של אלון התולע, בקשר עם תצורות סלע מסוימות (ראה בהמשך). ישנה זיקה של חברות הצומח שבהן מצוי אלון התולע אל היערות ההרריים של עצים נשירי חורף, שמאכלסים מדרגות רום שמעל 1,200 מ' במזרח אגן הים התיכון. היער הקרוב ביותר מסוג זה מופיע בחרמון, שם הוגדרה החגורה של היער ההררי כחגורת אלון התולע, יחד עם שזיף הדוב (שמידע, 1980).

קשר בין טופוגרפיה לחברות חורש ים-תיכוני בארץ
כרגיל, מדרונות במפנה צפוני בארד סופגים פחות קרינה ממדרונות בעלי מפנה אחר (מערבי, מזרחי ובעיקר דרומי) וכן ממישורים או ראשי גבעות. לפיכך, מאזן המים שלהם משופר יחסית והם מקיימים חברות חורש עשירות במינים "מזופיליים" כמו ער אציל, כליל החורש, מורן החורש ואשחר רחב עלים. דין דומה חל גם על ערוצי אכזב מוצלים וקרירים. גם ממדי העצים בחורשים אלה גדולים יותר ומקרבים את אופי התצורה ליער של ממש. כאמור, יערות של ער אציל צוינו גם על-ידי Walter (1985 ,1973) כמאפיינים מדרונות צפוניים ומקומות מוצלים בכל אגן הים התיכון.

מאידך גיסא, במדרונות הפונים לדרום, שהם חמים יותר ויובשניים, החורש לעתים דליל ונמוך יותר ויכולים להימצא בו טיפוסי צומח שבדרך כלל מאפיינים את מדרגות הרום הנמוכות, כמו למשל חברת חרוב ואלת המסטיק, וזאת אף ברום הגבוה מ- 300 מ'.

קשר בין סלע וקרקע לחברות חורש ים-תיכוני בארץ
גורמי האקלים הם הדומיננטיים, בדרך כלל, בהשפעתם על אופי הצומח, אולם גם לגורמי הסלע והקרקע נודעת השפעה רבה, הן דרך משק המים והן דרך משק המינרלים. רבינוביץ (1986 ,1985) טוענת, שבארץ, כמות משקעים שנתית של 600 מ"מ היא ערך גבולי שמתחתיו כמות המשקעים היא הדומיננטית בקביעת טיב חברות הצמחים הים-תיכוניות, בעוד שמעל לסף זה, השפעת תכונות הסלע והקרקע היא הקובעת.

מכאן, על-פי עיקרון זה, הזיקה בין גורמי קרקע לחברות צמחים של חורש תבוא לידי ביטוי מודגש יותר בעיקר בגליל, בכרמל או באזורים הגבוהים של השומרון והרי יהודה.

זליגמן וואן קולן (1989 ,Keulen Van Seligman) בחנו, בעזרת מודלים של סימולציה, את הקשר שבין משטר המשקעים, זמינות החנקן בקרקע וקצב הצימוח של צומח עשבוני ים-תיכוני. תוספת חנקן לא היתה משמעותית בתחום היבש (264-132 מ"מ גשם/שנה); בתחום הביניים (396-264 מ"מ) הצומח הגיב גם לתוספת מים וגם לתוספת חנקן, ואילו בתחום "הלח" (528-396 מ"מ), גידול הצומח העשבוני מושפע בעיקר מרמת החנקן בקרקע. מעניין יהיה לקבוע האם כלל דומה יחול גם על המרכיב המעוצה באקוסיסטמה הים-תיכונית.

מחקרי הצומח שנעשו בחברות החורש בארץ, זיהו שורה של יחידות המגלות זיקה ברורה לטיפוסים מסוימים של סלע וקרקע. להלן כמה דוגמאות:

חברת אורן ירושלים. איג (Eig, 1946) וזהרי (Zohary, 1962, 1955) הגדירו יחידה זו כחברת אורן ירושלים ופרע קטן עלים. זהרי ראה בה חברת תת-קלימקס על קרקעות רנדזינה בהירה הקשורות לסלעי קירטון, שעתידה להתחלף בחורש אלון מצוי כאשר תיפסק הפרעת האדם. יערות אורן ירושלים תופסים שטחים נרחבים במיוחד בכרמל. שילר (1985) סקר את כל העומדים הטבעיים של יערות אורן ירושלים בארץ (ראה מפה 5). לפי הנתונים של שילר, אין קשר חד-משמעי בין תפוצת יערות אורן ירושלים לבין קרקעות רנדזינה. האורנים יכולים לגדול על מגוון של קרקעות, בהתאם לנסיבות האקולוגיות השוררות במקום. כמו כן, בנוסף לנתונים של שילר מהארץ, גם באגן הים התיכון בכללו אין עדויות על קשר חד-משמעי בין יערות אורנים (אורן ירושלים ואורן ברוטיה) לבין סלעים קירטוניים או חוואריים דווקא. רבינוביץ (1986 ,1985), לעומת זאת, זיהתה קשר בין תפוצת יערות אורן ירושלים טבעיים בארץ לבין תצורות גיאולוגיות ספציפיות מהקינומן התיכון ("חבורת יהודה"), שמאופיינים בחילופים של קירטון וחוואר ובקרקע רנדזינה חווארית. לדעת רבינוביץ, הקשר בין חברת הצומח לאופי התשתית נובע מגורמי הזנה מינרלית. ברנדזינה החווארית החנקן זמין לצמחים בצורת אמון ולא בצורת ניטראט, בגלל איוורור לקוי. לאורן ולמלוויו יש יכולת טובה לקלוט את החנקן מהקרקע בצורה אמונית ובכך יתרונו בקרקעות אלה. מעניין לציין שברמת הנדיב, תצורת הצומח השליטה היא גריגה ברמות התפתחות שונות אבל, באתרים בהם נחשפת שכבת הטוף החווארי, מופיעים כתמי חורש מפותחים ובהם אלון מצוי, אלה א"י, עוזרד ומיני שיחים ומטפסים של החורש המזופילי. מחקר הידרולוגי שנערך ברמת הנדיב בימים אלה מראה שלשכבת הטוף יש משק מים ומינרלים משופר והיא נותנת לצמחים המתפתחים אליה תנאים דומים לאלה של קרקע חקלאית (בן חור, מידע בע"פ).

יש לציין שבמקומות רבים בארץ, וכן גם בכל אגן הים התיכון, האורן יוצר שכבת כיסוי עליונה שמתחתיה מתפתח חורש רגיל בו מרובים גם עצי אלון מצוי ומלוויו השכיחים. זהו למעשה יער מעורב של אורנים (אורן ירושלים במערב הים התיכון, ואורן ברוטיה במזרחו), יחד עם מיני אלון שונים.

ליפשיץ, ביגר ומנדל (1989-1987) סבורים, על יסוד מידע פלינולוגי, דנדרוכרונולוגי (חקר טבעות שנתיות בעצים), דנדרוארכיאולוגי (חקר שרידי עצים שנאספו בחפירות ארכיאולוגיות) ואנטומולוגי, שיערות אורן ירושלים, הנחשבים טבעיים, כלל לא איפיינו בעבר את הצומח בהררי הארץ. מה שנחשב ל"חברת אורן ירושלים" הם למעשה עומדים שנוצרו מזרעים פליטי תרבות החל מהמאה ה- 19, שמוצאם אולי מיערות נטועים שגודלו מזרעי יבוא מאיטליה ומארצות אחרות.

חברת קטלב מצוי. לפי רבינוביץ (1986 ,1985), חברה זו מאפיינת קומפלקס של סלע וקרקע הדומה לזה של חברת אורן ירושלים, כאשר שיעור החוואר גבוה יותר ותנאי האיוורור עוד יותר לקויים. זוהי חברת חורש שעשירה במיוחד בשיחים ובני שיח ממשפחת הלוטמיים והשפתניים, הידועים כבעלי שורשי מיקוריזה. אלון מצוי מופיע בחברה, אך התפתחותו מדוכאת. בולט גם מיעוט החד-שנתיים.

חברת האורן וחברת הקטלב הן, לפי רבינוביץ, חברות "אמונופיליות" (אוהבות אמון). חברות חורש נוספות, שלהן זיקה לטיפוס מסוים של סלע וקרקע הן חברות "ניטרופיליות", כלומר, הן גדלות על קרקע מאווררת וההזנה החנקנית היא בצורת חנקה (ניטראט). בנוסף לחברות אחדות של אלון מצוי בגליל המוגדרות אצל רבינוביץ (1986) כניטרופיליות, נזכיר להלן דוגמאות נוספות של חברות חורש הנשלטות על-ידי עצים אחרים ולאו דווקא על-ידי אלון מצוי.

חברות של אלון התולע. חברות שבהן שולטים עצים נשירים כמו אלון התולע ואגס סורי. חברה כזו מופיעה לדוגמה, על תצורת דיר חנא, שמאופיינת בחילופים של סלע קשה ורך וקרקע יער חומה בעלת משק מים משופר וקיבול חילוף קטיונים גבוה. הקשר בין החברה לבין אופי בית הגידול נובע בעיקר ממשק המים המשופר, דבר התואם את זיקתו הכללית של אלון התולע לאזורים גשומים.

חברות של ער אציל. כזכור, לער אציל דרושה כמות משקעים גבוהה או משק מים משופר בקרקע, והדבר נכון לכל אגן הים התיכון (ראה לעיל). רבינוביץ (1986), תיארה בגליל כמה חברות של ער אציל המגלות קשר מובהק לסוגי סלע וקרקע שבהם כמות הסידן עולה במידה ניכרת על כמות המגניון, עד כדי יחס של 40:1. בחברות אלה, ער אציל הוא עץ החורש הדומיננטי ואלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית ועצי חורש אחרים מופיעים כמלווים משניים בחשיבותם.

לסיכום, אין סקירה זו מכסה את כל המידע על חברות הצומח של החורש בארץ. ניסינו להביא כאן תמונה כוללנית ככל האפשר וכמה קשרים בולטים בין תפוצת חברות החורש בארץ לבין גורמים אקולוגיים שונים.




א. האקלים הים-תיכוני
ב. החורש הים-תיכוני בעולם
ג. החורש באגן הים התיכון
ה1. התאמות של צמחי החורש לסביבה (חלק 1)
ה2. התאמות של צמחי החורש לסביבה (חלק 2)
ה3. התאמות של צמחי החורש לסביבה (חלק 3)
ו1. השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני (חלק 1)
ו2. השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני (חלק 2)
ז. ממשק החורש הים-תיכוני

ביבליוגרפיה:
כותר: החורש הים תיכוני בישראל
שם  המחקר: החורש הים תיכוני : רקע כללי - סיכום ספרות
מחברים: פרובולוצקי, אבי (ד"ר) ; פולק, גדי (ד"ר) ; לחמן, אסתר (ד"ר)
תאריך: 1992
בעלי זכויות : יד הנדיב
הוצאה לאור: יד הנדיב; החברה להגנת הטבע
הערות: 1. על-פי המחקר: השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני.
2. מתוך סדרת פרסומי מחקר : פרויקט רמת הנדיב.
3. פרסום מס' 8.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית