תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות : עלייתם וקליטתם של בעלי המקצועות החופשיים

קבוצה חשובה בקרב העלייה מגרמניה היתה זו של אנשי אקדמיה ובעלי מקצועות חופשיים. קבוצה זו אמנם לא היתה מיוחדת מבחינת סיווגה במשטר העלייה, אך עם זאת בלטה בייחודה המקצועי ובתרומתה לגיוון החברה והתפתחותה. משקלה של שכבה זו בקרב יהדות גרמניה היה גדול בהשוואה לקיבוצים יהודיים אחרים בתקופה זו, וגם בארץ-ישראל היו רק מעטים שעסקו בתחומים אלה. האפשרויות להעסיק עולים אקדמאים במקצועם היו מצומצמות, והדרישות שהיו כרוכות בקליטתם המקצועית – כגון הצורך ברישוי, ידיעת השפה, הבנת התנאים הסביבתיים המיוחדים למקצועם והכרת החוק המקומי – עוד הוסיפו על קשיי הקליטה הרגילים.

רופאים, מהנדסים, משפטנים, פקידי השירות הציבורי, מרצים באוניברסיטאות, מורים ואמנים היו הראשונים שנפגעו מן המשבר שפקד את יהדות גרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון. העוסקים במקצועות אלה היו קורבנותיה הראשונים של התחיקה האנטי-יהודית, שבאה לסלק את היהודים מן השירות הציבורי, הרפואה הציבורית, חיי-התרבות ומערכת-החינוך. הם סבלו יותר מבעלי-העסקים מן החרם האנטי-יהודי, הרשמי והבלתי-רשמי, שכן היו חשופים יותר לשלטון ולעושי-דברו בקרב הציבור. נשבר מטה לחמם של כל מי שלא היו בעלי רכוש והתפרנסו רק מעבודתם. עד מהרה היו רבים מהם מובטלים ומחוסרי-פרנסה, וניצבו לפניהם שתי אפשרויות: להסב את מקצועם בתוך גרמניה או להגר.

ביישוב שררו חששות כבדים מפני עלייתם של בעלי מקצועות חופשיים במספר כה גדול. תרומתם האפשרית לחברה הנבנית על יסודות של שיבה לאדמה ולעבודת-כפיים נחשבה מזערית, ונצפו קשיים רבים בקליטתם. בתחילתו של גל-העלייה מגרמניה היה נראה לעוסקים בקליטה, ששכבה זו של עולים תוכל להשתלב בחיי היישוב רק אם תהיה מוכנה לוותר על ייחודה המקצועי ועל מעמדה החברתי. הפתרון הטוב ביותר היה, לדעתם, אם האקדמאים יעברו ברובם הסבה למקצועות של עבודת-כפיים שמהם אפשר להתפרנס בארץ או יתיישבו על הקרקע, אם במסגרת יישובים של בני המעמד הבינוני ואם במסגרת ההתיישבות התנועתית. סיכוייה של ההסבה המקצועית ומידת נכונותם של העולים לעשותה לא היו ברורים כלל.

תחילה כמעט לא ניתן עידוד לעלייתם של אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, אופייניים הדברים שכתב רופא, עולה חדש מגרמניה, בקיץ 1932 לעמיתו שם:

בחיפה אין סיכויים טובים לרופא-עור שאין לו עדיין די נסיון של מתמחה. בחיפה יש כ- 16 אלף יהודים וארבעה רופאי-עור, שאולי לאחד מהם יש פרנסה סבירה. בקרב היהודים כמעט אין מחלות-מין, וערבים מתביישים לבוא לרופא יהודי. גם בקופת-חולים אין סיכויים בתחום זה. איש כמוך, שאינו יודע פשרות, היה צריך לבוא הנה לפני חמש-עשרה שנה. כעת גם אתה וגם היישוב זקנים מדי... עם הביורוקראטיה המשתוללת בקופת-חולים היית מתנגש מהר מאוד. לעלות אסור משום שרוצים לברוח מגרמניה, אלא רק משום שרוצים לבוא הנה... לכן יש להכין תכנית עלייה כראוי: לימוד השפה, היכרות עם המצב על-ידי קריאה שוטפת של עיתוני הארץ והכנת האישה והמשפחה לכל הקשיים האפשריים, חשוב גם להתמחות בתחום הרפואי.¹⁸⁶

באפריל 1933, עם ראשיתו של גל-העלייה מגרמניה לאחר עליית היטלר לשלטון, פרסם המשרד הארצישראלי בברלין חוזר על אפשרויות התעסוקה במקצועות שונים בארץ-ישראל. הובהר בו, כי כל מקומות התעסוקה בארץ לרופאים, לרופאי-שיניים ולווטרינארים תפוסים, וכי רק למומחים בעלי כישורים יוצאים מן הכלל יש סיכויים למצוא עבודה במקצועם. רופאים בעלי-אמצעים יכולים, כמובן, לפתוח מרפאות פרטיות, אך לשם כך עליהם לקבל רשיון מן הממשלה. רוב מקומות-העבודה למשפטנים, למהנדסים, לכימאים ולרוקחים תפוסים אף הם, ורק בעלי-הון יכולים לצפות להתבסס במקצועות אלה בעזרת ההון שיביאו עמם. על מקצוע ההוראה נמסר בקיצור 'מלא לגמרי' (volkommen überfüllt) , ואילו לאמנים רצוי ליצור קשרים עם מעסיקים או עם פאטרונים בארץ לפני עלייתם; אסור להם לעלות בלי שהובטח להם מקום-עבודה. החוזר סיכם בציינו, שעל אקדמאים הרוצים לעלות לארץ להביא בחשבון, כי יצטרכו לעבור הסבה לעבודת-כפיים, וכי צריך לעמוד לרשותם סכום של אלף לא"י, לפחות, כדי שיוכלו להשתקע בה.¹⁸⁷

אנשים פרטיים מיוצאים גרמניה שעלו ארצה לפני עליית הנאצים לשלטון הוצפו בחודשים הראשונים של שנת 1933 במכתבים מגרמניה של ידידים ועמיתים למקצוע, ששאלו על אפשרויות הקליטה המקצועית ועל תנאי החיים בארץ בכלל. התשובות לא היו מעודדות:

בשבועות האחרונים הגיע מספר רב של רופאים, ורק חלק קטן מהם ימצא פה מקומות-עבודה... צריך להביא הנה כל ציוד סביר... כדי להצטייד באפשרות של עבודה נוספת מלבד הרפואית... כל זה רק אם לא נותרה לכם כל אפשרות של קיום בגרמניה. אפילו לנוכח ירידה ניכרת בעבודתך כדאי לך להישאר שם במקום להתמודד עם ההסבה הרדיקאלית והורדת רמת-החיים, שהן בלתי-נמנעות כאן.¹⁸⁸

לגרמניה הוסיפו לזרום גם אזהרות רשמיות יותר מן הארץ, במגמה למנוע ציפיות חסרות-יסוד.

במאי 1933 פרסם בטאונה של הצ"ג מכתב מהע"ג על מצב התעסוקה. הודגש בו, כי במקצועות האקדמאיים יש עודף היצע, אין שום מקומות-עבודה לרופאים ולמשפטנים, ובואם של פקידים וסוחרים מעורר קשיים, שכן כבר יש כמות מספקת של בעלי המקצועות האלה.¹⁸⁹ באוגוסט 1933 הביע 'עלייה', ביולטין המשרד הארצישראלי, תיאור דומה של מצב התעסוקה בארץ, כלומר, עודף רב בעובדים במקצועות האקדמיים. במיוחד הודגשה חשיבותה של השליטה בשפה. בביולטין מצוטט מכתב מן הארץ:

אם כרגע ניתן להסתדר בכל מקום בשפה הגרמנית, יש לראות זאת אך ורק כמקדמה ידידותית הניתנת ליהודי הגרמני. מכל עולה נדרש ללמוד עברית, ומן השולטים בעברית נדרש ללמוד ערבית. אדם השולט היטב באנגלית מסתדר בכל מקום. זבן חייב לדבר אנגלית לכל הפחות, מנהל-חשבונות חייב בדיבור ובכתיבה של עברית לכל הפחות, ופקיד בדואר או בגוף רשמי כלשהו חייב לקרוא ולדבר לפחות עברית ואנגלית.¹⁹⁰

ההסברה העקבית נגד הפנייה למקצועות חופשיים השפיעה על חלק מן העולים, לפחות על הציונים הוותיקים. אחד מהם, עורך-דין במקצועו, כותב בזיכרונותיו כיצד הגיב כאשר ניסה עמית ותיק ממנו בארץ לשכנעו לעסוק בעריכת-דין:

אבל אני הייתי מחונך על ברכי הציונות הגרמנית, שבישרה את התורה, כי לאסוננו יש לנו יותר מדי אנשים משכילים ופחות מדי אנשים העובדים עבודה גופנית, ולכן חשבתי, כי אני בוגד בעמי ובמולדתי כשאוסיף עוד עורך-דין לאינטליגנציה המיותרת... חיזקה את דעתי גם לשכת עולי גרמניה, שהשפיעו על החברים לא להיכנס למקצועות בלתי "פרודוקטיביים", אלא למקצועות ממשיים. והיות ולחקלאות לא היתה לי שום נטייה, יצא כי אצטרך להשתדל למצוא פרנסה כבעל-מלאכה.¹⁹¹

ואולם, למרות האזהרות החוזרות ונשנות מן הארץ עלו מגרמניה תוך שנה, ממארס 1933 עד מארס 1934, כ- 1,500 איש שפרנסתם על המקצועות החופשיים. חלקם היחסי בכלל העולים בתקופה זו היה גדול. בסקר שערכה הלשכה לייעוץ מקצועי שליד הע"ג נמנו עם סוג זה כמעט שליש מכלל הפונים, והיתה זו הקבוצה הגדולה ביותר שנסקרה.¹⁹²

ראשוני בעלי המקצועות החופשיים שהגיעו ארצה עדיין לא נתקלו בקשיים של ממש בקליטתם בעבודה, והתמונה העולה ממכתבים שנכתבו בראשית התקופה היא אופטימית:

מספר לא מבוטל של רופאים מצאו משרות בקופת-חולים, וישנם מספר סדקים לרופאים במושבות... מורים, עדיין במספר קטן, נקלטו בבתי-ספר פרטיים שכמוהם יש רבים בתל-אביב, וגם בירם יכול לקלוט שניים-שלושה [בבית-הספר הריאלי]. עורכי-דין אחדים מצאו תעסוקה כעוזרים במשרדים קיימים; אחרים יושבים עדיין בבתי-הקפה בטיילת של תל-אביב ותוהים כיצד להתחיל את דרכם. מהנדסים רבים כבר מצאו משרות טובות, וכמוהם גם פקידים מיומנים.¹⁹³

ואולם, תמונה זו השתנתה בהדרגה עם גידול מספרם של העולים האקדמאים. כעבור חודשים מעטים כבר נתקלו אקדמאים בקשיים במציאת תעסוקה אם לא הגיעו לארץ על-סמך התקשרות מוקדמת עם מעסיקים. לא היה מנגנון אשר יתווך בין מבקשי עבודה ובין המעסיקים בתחומי התמחותם, ולשכות-העבודה לא היו ערוכות לטיפול בסוג זה של פונים. החלל התמלא במידת-מה הודות לפעילותה של הע"ג, שלשכת-העבודה שלה קיבלה על עצמה לפעול למציאת עבודה במקצועות החופשיים. על פעולתה בתחום זה דיווחה הלשכה בסוף אוקטובר:

הצלחנו לסדר איש במקצועו הרבה מאלה המוגדרים בסעיף זה, והרי דוגמאות: 16 אדריכלים נכנסו בגלל השתדלותנו... סידרנו בעבודה 25 מהנדסי בניין, מכונה וחשמל... כמו-כן מספר גדול של טכנאים, מכונאים... גם לרופאים, רופאי-שיניים ורוקחים מצאנו מקום, הגם שלאלה במידה יותר פחותה מזו הקודמת.¹⁹⁴

הדאגה העיקרית היתה מפני הצפת הארץ ברופאים ובעורכי-דין, דבר שהיה עלול לעורר קשיים בקליטתם. באמצע יוני 1933 היה נראה, כי 'מצב הרופאים הרבים שעלו לאחרונה הולך ומחמיר, ופוחדים, שלא מעטים יעזבו עניים ומיואשים.'¹⁹⁵ הנציב העליון אף שאל את חברי הנהלת הסוכנות אם לא היה כדאי להגביל את מספרם. שרתוק הציע לו לסמוך על כוחה של ההתחרות החופשית, ואילו בן-גוריון העיר, כי ההגבלות עלולות למנוע את בואם של מומחים חשובים, שחסרונם בארץ מורגש. סינאטור טען, כי הרופאים ועורכי-הדין עולים ברובם כבעלי-הון, וכי רק מיעוט מגיע על-סמך רשיונות עובדים, ולפיכך אין להגביל את מספרם. בשלב זה נמנע ווקופ מנקיטת צעדים שיפגעו בעליית בעלי המקצועות החופשיים, אף שסבר, שעודף מספרם עלול לעורר קשיים.¹⁹⁶

בסופו של דבר נתברר, שהערכות אלו היו מופרכות. אמנם לא כל העולים האקדמאים יכלו להיקלט מיד במקצועותיהם הקודמים, ואחדים אף ויתרו עליהם לנוכח הקשיים ובחרו לעבור לעיסוקים אחרים, אך בניגוד לתחזיות מצאו רבים מהם תעסוקה במקצועם, לא במעט הודות לעובדה, שהעלייה ממרכז אירופה יצרה ביקוש גובר לשירותיהם, ביקוש שלא חזוהו מעצביה של מדיניות-הקליטה במחלקה הגרמנית ובהע"ג. גם היו רבים שעברו זמנית לעיסוקים אחרים, אך לימים חזרו למקצועם המקורי, שכם חל שינוי בתנאים וגבר הביקוש לשירותיהם. בכל התחומים האלה תרמו עולי מרכז אירופה תרומה מכרעת להתפתחותם ביישוב ולמיסודם, וזמן רב היו מן המובילים במקצועות מספר: רפואה ושירותי-רווחה, המערכת המשפטית, הנדסה לסוגיה, אדריכלות, הוראה, המחקר האקדמי ואף אמנות. רוב התחומים האלה היו בתחילת שנות השלושים בראשית התפתחותם, ואילו בשנות הארבעים כבר היתה ארץ-ישראל הגורם המוביל בהם באיזור כולו ויכלה להתחרות עם רבות מן המדינות המפותחות באירופה.

הערות שוליים:

מכתב יוסף פראגר אל ד"ר וולפהיים מ- 4 בספטמבר 1932 (תיק יוסף פראגר).
חוזר המשרד הארצישראלי בברלין מאפריל 1933 על אפשרויות התעסוקה בארץ-ישראל (אצ"מ, תיק 6/4770 S).
מכתב יוסף פראגר אל ד"ר שפסקי מ- 18 באפריל 1933 (תיק יוסף פראגר).
Jüdische Rundschau מ- 12 במאי 1933.
ראה ג"מ, חטיבה 11, מיכל 1183/23, תיק IMM/144.
ראה: ש' ויקסלבום, זכרונות, 1979 (הוצאה פרטית בלא ציון מקום ההוצאה), עמ' 161.
סקר שערכה מארגריטה טורנו בסקי-פינר בדצמבר 1933 על הסוציולוגיה של העלייה הגרמנית (אצ"מ תיק 7/1 S).
מכתב יוסף פראגר אל קליס מ- 21 במאי 1933 (תיק יוסף פראגר).
דין-וחשבון על פעולות לשכת-העבודה שליד הע"ג, שצורף לפרוטוקול של ישיבת ועדת-העלייה של ההתאחדות ב- 25 באוקטובר 1933 (אצ"מ, תיק 7/26 S).
מכתב יוסף פראגר אל אוטו שטראוס מ- 15 ביוני 1933 (תיק יוסף פראגר).
רשימות של בן-גוריון מפגישת חברי הנהלת הסוכנות עם הנציב העליון ב- 1 בנובמבר 1933, בתוך: ד' בן-גוריון, זכרונות, א, תל-אביב 1971, עמ' 682.