לחמן, שגדל בבית ציוני אידיאליסטי בישראל, במדינה הצעירה של שנות החמישים והשישים של המאה העשרים, ספג את משמעות העקדה כקורבן לאומי בעל שרשים שבטיים-קדמונים. לחמן, כפי שנראה, מושפע ביצירה זו ממגוון מקורות אמנותיים המרחיבים את התכנים והרעיונות של יצירותיו.
מה"פייטה רונדניני" של מיכאלנג'לו, קיבל לחמן את ההשראה לפסל זה, אשר אף משתנה בחזותו ובמשמעויותיו כאשר מתבוננים בו מנקודות מבט שונות. נראה כי התבוננות בפסל מזוויות שונות מאפשרת ואף מכוונת את הצופה להבין את המורכבות הפרשנית שנותן לחמן לעקדה כמצב קיומי קשה, מורכב ומסובך. העקדה מוצגת בפסל כסמל ליחסי אב ובן הנתונים במצב של שבר קשה מנשוא וחוסר מוצא מגורלם הטראגי. הפסל מציג את הסצנה מחד כסצנת קורבן פולחני ובכך מבטא את הפרשנות המסורתית של סיפור העקדה ואת מיתוס הקורבן הלאומי חסר הפשרות והרחמים. מאידך, מוצגת מערכת היחסים בין האב לבנו כמערכת מורכבת ומלאת רגשות וקונפליקטים – אברהם מוצג כדמות סובלת הנמצאת במאבק פנימי, ויצחק כדמות שהשלימה עם גורלה בלית ברירה ומתוך מחאה. הסצנה כולה - מוצגת כסמל לאחדות ולפירוד הנתונים במערכת פרדוכסלית משותפת.