באילו דרכים אפשר לתאר את יום העצמאות ביצירת אמנות? אפשר לתאר את האירועים הממלכתיים שיוזם הממסד בערב יום העצמאות – טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, מטס של חיל האוויר, מופעים וזיקוקי די-נור שיוזמות העיריות השונות ועוד. זה לא האופן בו בחרה הילה קרבלינקוב לתאר את יום העצמאות. קרבלניקוב העדיפה לתאר את הפעילות הספונטאנית "העממית" של אזרחי המדינה ביום העצמאות עצמו, ובאמצעות תיאור זה ואלמנטים נוספים להציג מעין תמונת מצב של החברה הישראלית.

הבילוי במרחב הציבורי ביום העצמאות, הכולל פיקניקים ומנגלים בטבע (וגם לצידי הכבישים) הוא הווי ישראלי מוכר. קרבלניקוב משייכת את עצמה להווי זה כשהיא משלבת את דמותה בציור (הדמות מימין הלובשת חצאית שחורה וחולצה צהובה). לצד תיאור זה של ישראליות עממית וספונטאנית מתוארים היבטים נוספים של ישראליות: בניין הקריה המתואר במרכז היצירה מייצג היבט מרכזי בהוויה הישראלית – הדגש על הביטחון; המגדלים הגבוהים מייצגים עוצמה כלכלית, חברה צרכנית וקפיטליזם – ערכים מרכזיים בחברה הישראלית של ימינו, השונים במידה רבה מאלו שאפיינו את הציונות בראשיתה; טקסטים מתוך פשקווילים המודבקים על רקע השמים מייצגים את המרכיב הדתי שקיים בחברה הישראלית. התבוננות מדוקדקת ביצירה מגלה עוד ועוד פרטים – סרטים כתומים הקשורים למכוניות מזכירים את המחאה נגד פינוי היישובים מחבל עזה, היבטים של הווי דתי-לאומי במשפטים מתוך הפשקווילים (טקסט על הציונות הדתית המתחדשת, אזכורים של יום שישי וכדומה).

ההוויה הישראלית המוצגת ביצירה מורכבת מפנים שונים. נדמה שקרב לניקוב מציבה מעין ראי מול החברה הישראלית, מציגה מעין תמונת מצב של מדינת ישראל ביום העצמאות ה-58 (בשנת 2006).