את הקרן הקיימת לישראל (קק"ל, (JNF) הקימו בקונגרס הציוני החמישי שהתקיים בבאזל שבשוויץ ב-1901. מטרת הקמתה הייתה לקנות אדמה בפלסטינה, שהייתה אז בשליטת התורכים העות'מאנים. מאז הקמתה תפסה קק"ל חלק מרכזי בהיסטוריה הציונית, ברכישת אדמות שהפכו לאחר מכן לחלק ממדינת ישראל, בעזרה לפיתוח לחקלאות משגשגת על אדמות אלה ובשמירה על הסביבה בישראל.
באביב 1903 רכשה קק"ל את חלקת האדמה הראשונה שלה 12.5 דונם בחדרה. ב-1904 נקראה קק"ל לבצע משימה של מימון ההוצאות של מדענים יהודים, משימה שסימנה את תחילת דרכה של קק"ל במחקר ובפיתוח. עד 1905, התרחבו הקרקעות של קק"ל והגיעו למכלול השטח שליד הכינרת ובבן שמן במרכז הארץ.
במשך המאה החולפת, שתלה קק"ל למעלה מ-240 מיליון עצים, בנתה יותר מ-180 סכרים ומאגרי מים, פיתחה למעלה מ-61,755 דונם של אדמה, יצרה יותר מאלף פארקים ברחבי ישראל וחינכה תלמידים ברחבי העולם להכרת ישראל וללימוד הסביבה. באמצעות התמיכה של תורמים מכל העולם הצליחה קק"ל להביא לכך שישראל תהיה המדינה היחידה בעולם שסיימה את המאה ה-20 עם מספר גדול יותר של עצים משהיו בה בתחילת המאה. בנוסף, הגדילה קק"ל בעשור האחרון את משאבי המים שלה, וסיפקה מים ליותר מ-1.2 מיליון ישראלים.
 |
הסיפור של הקופסה הכחולה |
חודש לאחר הקמתה של קק"ל, שמשרדה הראשי היה בירושלים, מונה יונה קרמנצקי לעמוד בראשה. הוא יזם את "ספר הזהב". בספר זה מתועדים ימים מיוחדים בחייהם של אנשים, וניתן לכבד אנשים ברישום בו תמורת תשלום. הרשומה הראשונה הייתה על שם תיאודור הרצל. קרמנצקי החל להפיק בולים של קק"ל, שהרווחים ממכירותיהם נכנסו לקרן. את הבולים הללו הדביקו על מסמכים ציוניים רשמיים וגם על מכתבים פרטיים, ואנשים רבים אספו אותם. על הבול הראשון שיצא ב-1902 מצויר מגן דויד והמילה "ציון".
קרמנצקי אימץ גם את ההצעה של פקיד בנק מעיירה קטנה בגליציה, חיים קליינמן, להציב קופסת איסוף בכל בית יהודי וכך ייאספו תרומות לקק"ל בכל הזדמנות.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נמצאו כמיליון קופסאות כחולות בבתים יהודיים ומוסדות חינוכיים ברחבי העולם. למרות שהמטרה העיקרית הייתה לאסוף כסף, הפכה הקופסה הכחולה גם לכלי חינוכי להפצת הרעיון של הציונות. הקופסה הכחולה שינתה את צורתה במהלך השנים, ובמקרים רבים אפילו את צבעה הכחול. היא הפכה לסמל של סיוע להתפתחות ארץ ישראל, סמל לקשר העמוק בין העם היהודי למדינתו.
