ולדימיר מדם (1879 - 1923), ממנהיגי תנועת הבונד בפולין. נולד בליטא ונפטר בארצות הברית.
 |
מסר: |
בעיית היהודים תיפטר בארצות מושבם.
|
רקע נוסף: |
מדם נולד להורים יהודים שהמירו דתם לנצרות, והשתייכו לכנסייה הפרבוסלאבית. אביו היה רופא צבאי. מדם גדל במינסק ולאחר מכן למד משפטים בקייב, שם גם נחשף לאידיאולוגיה של שוויון חברתי. במקביל, התעוררה בו גם התעניינות והזדהות עם זהותו היהודית.
ב-1900 החלה פעילותו בתנועת הבונד הסוציאליסטית, שדגלה בפתרון בעיית היהודים בארצות מושבם. בגלל פעילותו הפוליטית, נידון ב-1901 על ידי שלטון הצאר, לחמש שנות מאסר עם עבודת פרך בסיביר, והוא נמלט לשווייץ. בבאזל ובז'נבה העמיק את מעורבותו בתנועה הפוליטית, והפך למנהיג מרכזי בארגון הגולה של הבונד, וב-1905 שב לרוסיה. בווילנה, בירת ליטא, ערך מדם את "נאשה סלובו", ביטאון הבונד בשפה הרוסית, והתפרסם כנואם. מדם הצטרף למנהיגות הבונד בפולין, וב-1913 נידון שוב למאסר, הפעם בפולין, בשל פעילותו הפוליטית. כאשר כבשה גרמניה את פולין במלחמת העולם הראשונה, היה מדם מנהיג הבונד בפולין. בשנת 1921 היגר לארצות-הברית. שם פרסם מאמרים בעיתון האידי "פֿאָרווערטס", והמשיך לפעול בשם הבונד עד מותו.
ולדימיר מדם כתב את זיכרונות (האגדה של תנועת הפועלים היהודית), ספר שתרגם פסח בן עמרם מיידיש לעברית ויצא בהוצאת י.ל. פרץ, תל אביב, תשמ"ד, 1984.
