|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > אחר > טרור > התמודדות עם טרור |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בחודש יולי 2008 הכריז פואד סניורה על הקמת ממשלת אחדות לאומית בהרכב של 30 שרים. אחד עשר מתוכם השתייכו לאופוזיציה בראשות חזבאללה, עובדה שמקנה לנצראללה זכות וטו על החלטות הממשלה. מהלך זה שהתאפשר בעקבות הסכם דוחא (מאי 2008), מקרב את נצראללה צעד נוסף אל היעד הארגוני שגובש בתחילת שנות השמונים והוא הקמת רפובליקה אסלאמית בלבנון. יעד זה, שלהשגתו חתר הארגון בראשית ימיו באמצעים אלימים, ומתחילת שנות התשעים באסטרטגיה משולבת של פעילות פוליטית וחברתית מתוך המערכת הפוליטית מחד גיסא ומאידך גיסא פעילות צבאית טרוריסטית מחוצה לה, נראה קרוב מתמיד. קוויה של הנוכחיים של הפוליטיקה הלבנונית התעצבו לאחר רצח רפיק חרירי, פברואר 2005. רצח זה יצר זעזוע עמוק ומחאה ציבורית שתוצאתן הייתה נסיגתה של סוריה מלבנון והיווצרות מאזן פוליטי פנימי חדש בלבנון. במהלך התקופה מאז הרצח, התגבשו בלבנון 3 מחנות מרכזיים, קיים ביניהם מתח מתמיד מעין "מלחמת אזרחים קרה", שמופר מעת לעת בסבב של אלימות, רציחות פוליטיות, הידברות, הרגעה וחוזר חלילה. שלושת המחנות אינם פועלים בואקום הם מקיימים ביניהם מערכת יחסי גומלין והשפעה ומושפעים מהשחקנים האזוריים והבינלאומיים. הדוגמא הבולטת להשפעה מסוג זה היא מלחמת לבנון השנייה, או הצהרות מנהיגי הגיהאד הגלובלי על עיצוב זירת גיהאד במזה"ת ובכלל זה בלבנון. שלושת המחנות הינם: מחנה ה-14 במרץ- כולל את העדה הסונית בראשותו של סעד חרירי ופואד סניורה (ראש הממשלה המכהן), העדה הדרוזית בראשותו של וליד גונבלאט, קבוצות ואישים נוצרים מרכזים. מחנה זה הוא אנטי סורי במהותו ונתמך על ידי הציר הסוני במזה"ת סעודיה, מצרים, ירדן וכן ארה"ב וצרפת. מחנה האופוזיציה – נתמך על ידי סוריה ואיראן וכולל את חזבאללה, אמל, ארגונים סונים פרו-סורים, קבוצות ואישים נוצרים כדוגמת מישל עאון ומפלגתו, אמיל לחוד לשעבר נשיא לבנון וכו'. הגיהאד הגלובלי – המתבסס על קבוצות סוניות רדיקליות ומתנדבים מחו"ל מצוי בעיקר במחנות הפליטים הפלסטינים במרחב צידון וטריפולי, לדוגמא (עוצבת אל אנצאר, פתח אל אסלאם ) פועל כנגד הממשל. בתוך מערכת זו פועל חזבאללה בשיטתיות לקדם את מעמדו בזירה הלבנונית, בין באמצעות פעולות הטרור כנגד ישראל ובין בניהול מערכת פעילות חברתית ופוליטית בזירה המוניציפאלית ובזירה הלאומית. מטרתה של פעילות זו היא לבסס את מעמדו כארגון לגיטימי לבנוני הפועל להגנת לבנון, לשחרור אדמות כבושות ואסירים הלבנונים המצויים בבתי כלא ישראלים. נצראללה, כחלק מאסטרטגיית ההגנה על הצורך בהמשך שימור הנשק בידי ארגונו, מדגיש כל העת כי הנשק בידי הארגון יוצר את משוואת ההרתעה שדרושה ללבנון על מנת להגן עליה מפני התוקפנות הישראלית והוא מהווה את האמצעי היחידי לשחרור שאר האדמות הכבושות בידי ישראל. מלחמת לבנון השנייה טרפה את הקלפים מבחינתו. הוא הואשם כמי שההרתעה שהבטיח נכשלה ונתפס כמי שסיבך את לבנון בהרפתקה מיותרת. גם הגדרת המלחמה כניצחון אלוהי של התנועה לא שיפרה את מעמדו בזירה הלבנונית, ובמשך תקופה ארוכה עסקה התנועה בבנייה מחודשת של מערכיה שנפגעו אחרי המלחמה, ובשיקום תדמיתו של נצראללה בזירה הלבנונית והאזורית. חולשה בסיסית של המערכת הלבנונית מול נחישות ארגונית וסיוע מסיבי סורי איראני אפשרו את ההתאוששות של חזבאללה והתבססותה שוב כגורם הכוח החזק ביותר בזירה הלבנונית. בנובמבר 2006, במקביל לבנייה מחודשת של היכולת הצבאית והתשתית האזרחית, התפטרו חמשת השרים השיעים (נציגי חזבאללה ואמל), מהממשלה. משבר זה שכלל בתוכו מספר גלי אלימות (חיסולים פוליטיים, פיגועים, וקרבות רחוב במאי 2008),הסתיים בחתימה על הסכם דוחא (מאי 2008), ובכינונה של ממשלת אחדות ביולי 2008. ניתוח התהליכים בזירה הלבנונית ומערך יחסי הכוחות בין השחקנים השונים מנסיגת צה"ל 2000 ועד לממשלת האחדות, מלמדים על התחזקות מעמדה של תנועת החזבאללה בלבנון למרות מלחמת לבנון השנייה, ועל התקדמות נצראללה באופן עקבי בנתיב של הפיכתה של לבנון לרפובליקה אסלאמית. פעילות זו מתאפיינת בניהול מאמצים מקבילים מתוך המערכת הפוליטית לרכישת עמדות כוח והשפעה ומחוצה לה באמצעות ביסוס עוצמה צבאית מול ישראל. ראוי להדגיש כי למרות הבטחותיו עשה נצראללה שימוש בעוצמה זו גם לצרכים פנימיים בצמתי הכרעה קריטיים כמו זה של מאי 2005. מתנגדי התנועה מקרב הלבנוניים, הצרו ומצרים על היותה של לבנון שבוייה בידי החזבאללה, כל שהם יכולים לעשות הוא למתוח ביקורת על התנהלות התנועה. מאזן הכוחות המשמעותי לטובת התנועה, מנגד ממשלה חלשה וחברה שסועה ורב עדתית שאינה מוכנה לשלם את מחיר העימות מול חזבאללה אינו מותיר ברירה לממשלת לבנון אלא להיענות לדרישת התנועה, להביע תמיכה בהתנגדות וביעדיה לשחרור האדמות הלבנוניות ולהימנע מיישום החלטה 1701 העוסקת בפירוק התנועה מנשקה. כל עוד לא יחול איזה שינוי מהותי במאזן הכוחות הפנים לבנוני ובמרכיבי העוצמה הלאומית הלבנונית סביר להניח שתימשך מגמת ההשתלטות של חזבאללה על המערכת הלבנונית.
הנסיגה של ישראל מלבנון במאי 2000 ללא הסכם יצרה מציאות חדשה. הנושא המרכזי הראשון עימו נדרשה התנועה להתמודד היה המשך שימור ופיתוח המערך הצבאי של התנועה - ההתנגדות והדיפת כל ניסיון לפרקה מנשקה. הטיעון בו עשתה חזבאללה שימוש להכשרת ההתנגדות ופעילותה בתקופה שלפני הנסיגה, התיישן. נצראללה נדרש לעצב טיעונים חדשים לנחיצותה של ההתנגדות החמושה ולשווקם בתוך העדה ולמערכת לבנונית. ערב הנסיגה, הבהיר נצראללה כי תנועתו תפעל לסיכול קשרי מסחר ונורמליזציה עם ישראל ותסייע לפלסטינים במאבקם לשחרור ירושלים.1 לעומת זאת, בכירים בעדה השיעית בלבנון ובכללם השיח' מחמד מהדי שמס אל-דין ונביה ברי סברו כי על חזבאללה להתפרק מנשקה, בדומה לקבוצות האחרות.2 המתח הבסיסי בו הייתה התנועה שרויה מתחילת שנות התשעים, החריף אחרי הנסיגה. מצד אחד עמדה הלחימה מול ישראל עד להשמדתה, (חזון אשר מימושו לא נראה קרוב ) ומנגד, עמדה האפשרות של ניצול הניצחון לקידום הפיכתה של לבנון לרפובליקה אסלאמית (יעד אליו חותרת התנועה מאז הקמתה ולאחר הנסיגה של צה"ל הוא נתפס בעיניה כבר מימוש). מתח זה וההבנה כי בסיס התמיכה להמשך פעילותה במתכונת הקודמת מול ישראל הצטמצם, הוביל את נצראללה לבחור באסטרטגיית ה"הליכה על הסף" האופיינית לו. הוא גיבש טיעונים חדשים המצדיקים את המשך קיום ההתנגדות, צמצם את היקף הפעולות הישירות כנגד ישראל, הרחיב את הפעילות העקיפה באמצעות ארגוני הטרור הפלסטינים והגדיר כללי משחק חדשים מול ישראל. עמדה זו זכתה לתמיכתו של הנשיא הסורי בשאר אסד שצידד בהשארת נשקה של ההתנגדות כל עוד לא נפתר הסכסוך הערבי ישראלי.3
הנסיגה החד צדדית ללא הסכם, אפשרה לחזבאללה לטעון כי הדרישה ממנה להתפרק מנשקה אינה רלוונטית משום שתפקידה של ההתנגדות טרם הסתיים כל עוד ישראל מחזיקה באדמות לבנוניות. ימים ספורים לפני הנסיגה ביצעה חזבאללה ירי לעבר החוות והצהירה על כוונתה להמשיך את פעילות ההתנגדות בגזרה זו.4 מכאן ואילך שקדה חזבאללה בניצוחו של נצראללה להטמיע את הצורך בשחרור חוות שבעא בקרב הלבנונים.5 דחיית התביעה הלבנונית על ידי ישראל היוותה עילה עבור חזבאללה להמשיך את פעילות ההתנגדות במרחב גם אחרי הנסיגה. הסורים סייעו למאמץ זה ונקטו באסטרטגיה של "אחיזת המקל משני קצותיו". הם הצהירו כי החוות לבנוניות אך נמנעו מלקבוע אם הן בריבונות לבנונית. בפועל, מהנסיגה ועד למלחמת לבנון השנייה (יולי 2006 ) בצעו פעילי חזבאללה עשרות תקיפות כנגד כוחות צה"ל בגזרת חוות שבעא. שימור עילת חוות שבעא חשובה לנצראללה. הוא הבליט את הצורך בשחרורן ודחה על הסף הצעות פשרה לפיה תועברנה החוות זמנית לאחריות כוחות בינלאומיים. סוגיית החוות סיפקה לו את הבסיס לטענה כי תנועתו צריכה להישאר החמושה משום שהיא ממשיכה להגן על לבנון מפני התוקפנות הישראלית.6 מעמדן של החוות עלה בדיוני פורום הדיאלוג הלאומי הלבנוני בשנת 2006. בדיונים הללו סוכם על דעת המשתתפים כי החוות שייכות ללבנון וכי על הממשלה לפנות לאו"ם בדרישה שיאשר את ריבונותה על החוות. הלחץ הלבנוני עשה את שלו צוות של האו"ם נשלח אחרי מלחמת לבנון השנייה לבדוק שוב את נושא החוות.7 בשונה ממסקנות הבדיקה הראשונות על בסיסן נסוג צה"ל מלבנון, סברו חברי הצוות כי יש תוקף לטענות הלבנוניות על חוות שבעא והמליצו לפתוח מחדש את הדיון בנושא. ישראל התנגדה להצעה ודרשה לדון בנושא החוות רק במסגרת הסדר כולל. הצעות לבנון וסוריה להעברת השטח למשמורת של האו"ם, נדחו אף הן.8 בתהלוכת העשורא בבירות (ינואר 2007), קרא נצראללה להקמת חזית לאומית מאוחדת לשחרור חוות שבעא. הוא תבע מהממשלה להחיל את ריבונותה על כל שטחה של לבנון ובכלל זה על החוות.9 חודש אחר כך התייחס וליד גונבלאט לעניין זה. הוא החזיק בדעה כי החוות מצויות בשטח סורי אך טען כי הסכמה סורית כתובה להעברת החוות לבעלות לבנונית עשויה להביא לפתרון מהיר ופשוט של הבעיה. באשר לחזבאללה, הוא הדגיש, כי התנועה חיפשה עילה ומצאה אותה וגם אם זו תיפתר, תמצא חזבאללה עילה אחרת על מנת להמשיך בהתנגדות.10 מעקב אחרי התבטאויות חזבאללה בשנים שאחר הנסיגה מלמד כי נושא החוות הוא רק אחד ממכלול נושאים שבגינם דוחה התנועה את התפרקותה מנשקה. חזבאללה הבהירה כי גם אם תיפתר בעיית חוות שבעא ישנם אזורים ונושאים נוספים השנויים במחלוקת בן ישראל ללבנון ובכללם, שבעה כפרים המצויים בשטחה של ישראל ליד קיבוץ מנרה, חדירות מטוסים ישראלים לשמי לבנון, שחרור האסירים הלבנונים וכו'. האסטרטגיה של התנועה בעניין זה עד עכשיו הוכיחה את עצמה. חזבאללה הצליחה להציב את סוגיית חוות שבעא במרכז השיח של הפנימי והחיצוני של המערכת הלבנונית. סוגיה זו עמדה בין היתר על שולחן הדיונים בדוחא, (מאי 2008),11 בהתייחסות נשיא לבנון הנכנס מישל סלימאן כי לא יהסס להפעיל כל אמצעי כולל אלימות לשחרור החוות (יולי 2008)12 ובהתבטאויות בכירים סורים ( אוגוסט 2008).13 נצראללה הצליח להשפיע גם על קווי היסוד של ממשלת האחדות הלבנונית המקבעים את זכותה של התנועה לצד צבא לבנון והעם הלבנוני להשלים את שחרור אדמות לבנון בכלל זה אדמות חוות שבעא. סעיף זה בקווי היסוד של הממשלה מנטרל למעשה כל ניסיון פנים לבנוני לדרוש את פירוקה של התנועה מנשקה, ומצמצם לחץ עקיף על התנועה באמצעות ממשלת לבנון.14
נסיגת צה"ל במאי 2000 פתחה עידן חדש בלבנון ובמערכות יחסי ההשפעה בין השחקנים האזוריים. השטח שהיה בשליטת צה"ל פונה, צבא דרום לבנון בראשותו של גנרל לחד התפרק. הנסיגה ללא הסכם עם סוריה ולבנון לא חייבה את אף אחת מהן לנקוט בצעדים המתבקשים מכך. ישראל ציפתה בהתבסס על החלטה 425 של מועצת הביטחון והסכם טאיף שממשלת לבנון תממש את ריבונותה בדרום לבנון ותפרק את חזבאללה מנשקה. בפועל, ממשלת לבנון נמנעה משיגור צבאה לדרום ואל החלל שנוצר נכנסה תנועת חזבאללה. ההשתלטות על איזור הדרום הייתה קלה יחסית, מרבית תושבי האזור הינם שיעים ואלו השאר, חששו מעוצמתה של התנועה. את פירות הנסיגה הישראלית קצרה חזבאללה בבחירות לפרלמנט הלבנוני שהתקיימו באותה שנה. כוחה התחזק מעשרה נציגים בפרלמנט היוצא, לשנים עשר נציגים בפרלמנט הנכנס.15 בחודש יוני 2000 התייחס נצראללה לפעילותה של תנועתו לקראת הבחירות. הוא הדגיש כי חזבאללה היא תנועה אסלאמית הפועלת כמפלגה לאומית לבנונית וקרא לאחדות לאומית, לתמיכה בהתנגדות ולהשקעת מאמץ לשחרור אסירים לבנונים הכלואים בישראל. בעניין נשק ההתנגדות העריך נצראללה כי ישראל וארה"ב תשקענה מאמצים להביא לפרוקה של התנועה מנשקה, וציין כי הוא נערך לקראת אפשרות כזו. ללבנונים הוא חזר והבטיח כי לא יעשה שימוש בנשק ההתנגדות בזירה הלבנונית וכי הוא מיועד להגנה על בטחון המדינה. הוא סיכם את הנושא בהכרזה כי דיון בסוגיית פירוק התנועה מנשקה ייערך רק כשיהיה ברור שהמדינה אינה צריכה יותר את נשק ההתנגדות.16 הדיון בשאלת פירוק התנועה מנשקה החריף בשלהי שנת 2004 בעקבות החלטת מועצת הביטחון שקראה לנסיגת הכוחות הזרים מלבנון ולפירוק המיליציות מנשקן. חילוקי הדעות בקרב גורמי האופוזיציה ביחס לשאלה זו ומחויבותה של ממשלת לבנון להתנגדות, הפכו את הדיון בנושא ללא אפקטיבי. מחנה התומכים בפירוקה של התנועה מנשקה, כלל אנשי אופוזיציה בהם ג'ובראן תוייני, עורך היומון הלבנוני "אל-נהאר ואמין גומיל . הללו טענו כי על הממשלה לממש את אחריותה וריבונותה ולבסס את ההגנה על לבנון על הצבא ולא על ההתנגדות. בעלי טורים לבנונים שהצטרפו לקריאה לפירוק התנועה מנשקה טענו כי חזבאללה מנהלת מדיניות סורית-איראנית המזיקה ללבנון. מנגד, ממשלת לבנון ובכירים לבנונים דחו את הדרישה לפרק את התנועה מנשקה. הממשלה אימצה את הקו של חזבאללה והצהירה כי היא "מפלגת התנגדות" ושותפה להגנה על לבנון. היא הבהירה כי הדיון בנושא צריך להתבצע בשיתוף עם חזבאללה וללא לחץ או התערבות בינלאומית. בעמדה זו החזיקו גם נביה ברי ווליד ג'ונבלאט. חזבאללה מצידה דחתה את החלטת האו"ם והודיעה כי זו התערבות זרה בענייניה הפנימיים של לבנון, היא אינה נוגעת לתנועה וכי חזבאללה תתנגד לכל ניסיון לפרקה מנשקה.17 ניסיונות לפרק את התנועה מנשקה נמשכו לכל אורך התקופה עד למלחמת לבנון ולאחריה. השימוש בקו הסברתי אחיד הגורס כי תפקידה של ההתנגדות טרם הסתיים, במקביל לתמיכה סורית ואיראנית בהמשך ההתנגדות ולצד חולשתה הבסיסית של המערכת הפוליטית הלבנונית שנמנעה גם לאחר הנסיגה הסורית (2005) להתמודד בנחישות למימוש החלטת האו"ם, שיחקו לידיה של חזבאללה. התנועה לא פורקה מנשקה.18 בפועל, היא הכפילה ושלשה את יכולותיה הצבאיות בהשוואה לשנות התשעים ובנתה בסיוע איראני סורי מערך צבאי רחב היקף שכלל אלפי קטיושות , טילים וטילי נ"ט מתקדמים בלבנון, ששימש אותה במלחמת לבנון השנייה. מערך זה שנפגע באורח משמעותי במלחמת לבנון השנייה שוקם מחדש והתעצם. ממשלת לבנון מצידה לא נקטה במאמץ אמיתי לסכל את חימושה מחדש של חזבאללה.19 יתרה מכך, במאי 2008 (עם כניסתו לתפקיד) קרא נשיא לבנון לקיים דיאלוג רגוע מול חיזבאללה ולשלב את התנועה בצבא לבנון כחלק מתוכנית ביטחון לאומית.20 קריאה מעין זו חושפת את המהות האמיתית של הגישה הממסדית הלבנונית אשר אינה מתכוונת באמת ובתמים לפעול לפירוק התנועה מנשקה מסיבות שונות ובוחרת לגלגל את הנושא ממערכת דיונים אחת לשנייה כחלק מדיאלוג פנים לבנוני שאינו מסתיים ואשר מחזור החיים שלו כולל הידברות, התגלעות חילוקי דעות, הסלמה, אלימות, והידברות.
פעילותה העצמאית של חזבאללה בלבנון ובזירה האזורית הביכה לא פעם את ממשלת לבנון והשליכה על יחסי התנועה וממשלת לבנון לכל אורך התקופה. למרות התמיכה הלבנונית כלפי חוץ בחזבאללה ובצורך בהמשך ההתנגדות, היחסים בין הממשלה הלבנונית לחזבאללה מתוחים ומתאפיינים בעליות ומורדות לכל אורך התקופה. מעורבות חזבאללה בזירה האזורית מקעקעת את בסיס הטיעון של הממשלה על לבנוניותה של ההתנגדות וחושפת אותה לביקורת וללחצים פנימיים וחיצוניים.21 בויכוח הציבורי שמתעורר בלבנון מעת לעת על רקע פעילותה העצמאית מידי של חזבאללה נדרשת הממשלה הלבנונית לממש את אחריותה לרסן את התנועה ולשלוח את הצבא לדרום.22 התמיכה לה זכתה התנועה מכיוונו של ראש ממשלת לבנון אל חוס פרו סורי מובהק בשנים 1998-2000 אבדה עם נצחונו של רפיק חרירי יריב ותיק של חזבאללה שחזר לכהן כראש ממשלת לבנון בחודש ספטמבר 2000. 23 סדר היום המדיני של חרירי שקרא לכינון שלום בין העולם הערבי לישראל עמד בסתירה גמורה ליעדי חזבאללה. התנהלות התנועה אחרי נסיגת צה"ל מלבנון פגעה, לדידו, במאמצי שיקום לבנון, בתדמיתה הבינלאומית ובכלכלתה.24 למרות זאת, הוא נמנע מלפעול כנגד חזבאללה בשל הפופולאריות של התנועה בקרב בני העדה השיעית ובחלקים של החברה הלבנונית, כוחה הצבאי וההתנגדות הסורית. כלפי חוץ הפגינה הממשלה בראשותו של חרירי תמיכה בחזבאללה, ודחתה את הקריאות לפרקה מנשקה.25 באוקטובר 2004 התפטר חרירי וממשלתו במחאה על התערבות סורית גסה בסדרי השלטון בלבנון והארכת כהונתו של נשיא לבנון אמיל לחוד לתקופה כהונה שלישית. בפברואר 2005 הוא נהרג בהתפוצצות מכונית תופת בבירות והאצבע המאשימה הופנתה לעבר סוריה. מחאה עממית נרחבת ולחץ בינלאומי הובילו לנסיגה סורית מלבנון בחודש אפריל 2005, להתפטרותה של ממשלת לבנון ולהתהוותו של מאזן כוחות חדש בין תומכי סוריה למתנגדיה בלבנון. נסיגת הכוחות הסורים מלבנון (אפריל 2005) יצרה מציאות חדשה שהתאפיינה בהתמודדות על עמדות כוח במערכת הלבנונית בין השחקנים המקומיים. הנסיגה הסורית לוותה בהתגברות המעורבות הבינלאומית במערכת הלבנונית, ובהתעצבות סדר פוליטי חדש. במערכת הפנים לבנונית שהתעצבה, פעלו זה לצד זה שלושה גושים/ שחקנים: השחקן הראשון- "כוחות ה- 14 במרץ"- קואליציה סונית- דרוזית נוצרית בהנהגת סעד חרירי ופואד סניורה הכוללת את העדה הסונית, רוב העדה הדרוזית בראשותו של וליד גונבלאט וחלקים מהמחנה הנוצרי בראשות סמיר ג'עג'ע ואמין ג'מיל. קואליציה זו היא פרו מערבית במהותה ונתמכת על ידי המדינות הסוניות סעודיה מצרים וירדן. השחקן השני- מחנה בעלי בריתה של סוריה ואיראן- הכולל את בני העדה השיעית חברי חזבאללה ואמל וחלקים מהמחנה הנוצרי בהנהגתם של מישל עון ואמיל לחוד ומאז מאי 2008 גם מישל סולימאן נשיאה הנבחר של לבנון . מחנה זה נתמך על ידי סוריה ואיראן. השחקן השלישי - ארגוני הגיהאד הגלובלי. במאי 2005 התקיימו בחירות לפרלמנט בלבנון בהן זכה המחנה האנטי סורי בראשותו של סעד אל חרירי ל-72 מושבים מתוך 128 בפרלמנט. תנועת חזבאללה ואמל זכו ב- 35 מושבים מתוכם חיזבאללה, תחת השם "סיעת הנאמנות להתנגדות" זכתה ב- 15 מושבים. פואד סניורה הסוני שהרכיב את הממשלה זכה לתמיכה גורפת בפרלמנט. עם כניסתו לתפקיד, החל סניורה לטפל בשני נושאים מהותיים האחד, קידום חקירת רצח רפיק חרירי והשני, שאלת תנועת חזבאללה ומעמדה במערכת הלבנונית. מבנה המערכת השלטונית, אופייה הרב עדתי של לבנון וחולשתה של הממשלה הקשו על סניורה להשיג התקדמות של ממש בשני הנושאים.26 הרכבה של ממשלת סניורה (2005) שיקף את העלייה בכוחה של העדה השיעית בזירה הלבנונית ובעיקר את העלייה בכוחה של חזבאללה. הייתה זו הממשלה הראשונה בה השתתפו שני שרים מטעם חזבאללה ובתוכה פעלו השרים השיעים מאמל ומחזבאללה כגוש אחד. הכניסה של חזבאללה לממשלה עוררה ויכוח פנימי בתנועה. מצדדיה טענו כי נוצר צורך להימצא בצומת ההחלטות בתקופה זו על מנת לשמור על האינטרסים של ההתנגדות ולמנוע כל יוזמה בינלאומית לאכוף על ממשלת לבנון את פירוקה של התנועה מנשקה.27 מכאן ואילך שקדו פעילי התנועה בשיתוף עם אמל לטרפד ולהערים קשיים על החלטות הממשלה בנושאים הקשורים לחקירת רצח חרירי וליישום החלטה 1559. בדצמבר 2005 על רקע החלטת הממשלה להזמין את האו"ם לחקור את הרצח הישעו חמשת השרים השיעים בממשלה את השתתפותם בישיבותיה ובנובמבר 2006 הם התפטרו ממנה. ההתפטרות הייתה צעד ראשון במערכה פוליטית בהובלת חזבאללה שכיוונה להפלת ממשלת סניורה על ידי הצגתה כלא לגיטימית. בפועל, מנובמבר 2006 התקשתה הממשלה לנהל את ענייני המדינה, כולל אפילו לכנס את הפרלמנט לבחירת נשיא. לבנון נקלעה בפעם השנייה בתולדותיה למשבר חוקתי בו אין נשיא מכהן, בשל חוסר יכולת של הפרלמנט להגיע להסכמה ולהצביע על מינוי נשיא.28 הרצון של ממשלת לבנון לפרק את חזבאללה מנשקה, נתקל בחשש מהחרפת היחסים עם התנועה, לכן בחרה הממשלה לא לפעול למימוש החלטת מועצת הביטחון 1559 שקראה לפירוק המיליציות נשקן. בויכוח שהתעורר ב-2005 בנושא זה, תמכה הממשלה בעמדת חזבאללה ודחתה את הדרישה לפרק את התנועה מנשקה. ברוב המקרים בהם נדחתה על הסף דרישה לפירוק התנועה נשקה נטען כי הסוגיה היא פנים לבנונית והיא תידון בפורומים לבנוניים בשיתוף עם התנועה ובהסכמה. עמדה זו למרבה הצער התקבלה בהבנה על ידי המערכת הבינלאומית, ובפועל לא נעשו מהלכים מהותיים לאכוף את החלטות מועצת הבטחון בנושא.29 עמדת הממשלה חשפה אותה לביקורת קשה מקרב גורמי אופוזיציה שראו בה את האחראית להתחזקותה של החזבאללה. המבקר הקולני ביותר היה ג'בראן תויני, חבר פרלמנט נוצרי לבנוני ומנכ"ל העיתון הלבנוני "אל-נהאר". בסדרת מאמרים שפרסם בעיתון ובנאומים שנשא במהלך השנים מהנסיגה הישראלית הוא קרא לפרק את חזבאללה מנשקה ודרש מהממשלה לקחת אחריות לאכוף את ריבונותה ולנהל את המדינה על כל מרכיביה. הוא טען כי חזבאללה מיישמת בתוך לבנון מדיניות עצמאית המשרתת את האינטרסים של סוריה ואיראן. ביקורתו של תויני לא נעמה לאוזני סוריה ובנות בריתה בלבנון והוא נרצח בבירות בדצמבר 2005. 30 תויני לא היה היחיד שראה בחזבאללה ישות המסכנת את לבנון. פרשנים ועיתונאים לבנונים וערבים זיהו את מאפייני האיום של התנועה בכל שנות פעילותה בלבנון, חלקם גם לא התרשם מהצהרות נצראללה על השתלבותה של התנועה במערכת הפוליטית בלבנון ועל הצטרפותה לממשלת לבנון. כך לדוגמא אחרי מלחמת לבנון השנייה (2006) הזהיר ד"ר שאכר אל-נאבולסי, ליברל ירדני-אמריקאי, מפני כוונת חזבאללה להקים רפובליקה אסלאמית בלבנון כדוגמת הרפובליקה האסלאמית השיעית באיראן. נבולסי ציטט גם קטעים מראיון שנערך עם סייד עלי אכבר מחתשמי, לשעבר שגריר איראן בסוריה ובלבנון וממקימי תנועת חזבאללה בשנות השמונים. מחתשמי סיכם את מהות הקשר שבין חזבאללה לאיראן על רקע מלחמת לבנון השנייה בשלושה משפטים "חזבאללה הוא חלק מן השלטון באיראן; חזבאללה הוא גורם יסודי במוסד הצבאי והביטחוני האיראני; הקשר בין חזבאללה לבין איראן גדול בהרבה מקשר של משטר מהפכני עם מפלגה או ארגון מהפכני מחוץ לגבולות ארצו.31 " A similar description was published in “Al-Sharq Al-Awsat” in May 2006. The newspaper quoted an Iranian figure who told a group of Western statesmen in London that Iran attributes great importance to Hezbollah and that the organization “is one of the elements of our strategic security. It serves as an Iranian front line of defense against Israel. We do not agree that it needs to be disarmed…” 32 בחודש מאי 2006 במהלך חגיגות אירועי יום השנה החמישי ליציאת צה"ל מלבנון ולאור הדיאלוג הלאומי הלבנוני שעסק גם בשאלת פירוקה של התנועה מנשקה נשא נצראללה נאום המדגיש את חשיבות ההתנגדות והצורך בהישארותה חמושה. הוא טען כי ישראל היא מדינת אויב שיש לגבש מול תוקפנותה אסטרטגית הגנה לאומית שתכלול את כל החברה הלבנונית. אל מול האיום הזה הוא הציע את שילובה של חזבאללה באסטרטגיית ההגנה על לבנון משום שלדבריו יש לתנועה את היכולת המבצעית והניסיון שמאפשרים לתנועה ליצור מאזן הרתעה מול ישראל. באותה הצהרה הוא פירט מקצת מהיכולת הצבאית של תנועתו וטען כי ברשותה טילים שיכולים לפגוע בעומק ישראל וכן יכולת מבצעית מספקת כדי לשחרר את חוות שבעא. באותו נאום התחייב נצראללה להחזיר את האסירים הלבנוניים הכלואים בישראל ב"קרוב מאד".33 מלחמת לבנון השנייה חשפה במלוא עוצמתה את מערכת היחסים הטעונה בין חזבאללה לממשלת לבנון. מנהיגי מחנה ה-14 במרץ האשימו את חזבאללה בגרירת לבנון למלחמה מיותרת המשרתת אינטרסים סורים ואיראנים. היו שראו בנשק ההתנגדות איום על לבנון.34 חזבאללה ובעלי בריתה לא נותרו חייבים. בעצרת ה"ניצחון האלוהי" שארגנה חזבאללה באוגוסט 2006 הצהיר נצראללה כי ממשלת סניורה, אותה הוא האשים בשחיתות ובבגידה, אינה יכולה להמשיך לנהל את המדינה. הוא דרש להקים ממשלת אחדות לאומית שתגן על לבנון תשקם ותאחד אותה. דרישתה זו של חזבאללה, נדחתה על הסף.35 בנובמבר 2006 התפטרו חמשת השרים השיעיים מממשלת לבנון. העילה המיידית להתפטרות כשלון מהלך של חזבאללה לצרף לממשלה נציג מסיעת הזרם הלאומי החופשי" בהנהגתו של מישל עון. יש שסברו שכל זה אינו אלא חלק ממהלך סורי לסכל את הקמת הטריבונל הבינלאומי לחקירת רצח חרירי, למוטט את ממשלת סניורה ולכונן ממשלת אחדות לאומית. בנאום שנשא נצראללה בפני אלפים מתומכיו לאחר ההתפטרות, בלטו שני מסרים סותרים. האחד שאין הוא חושש ממלחמת אזרחים והשני הבטחה לשמור על יציבות לבנון. הוא כפר בלגיטימיות של הממשלה וקרא לה להתפטר. נשיא לבנון אמיל לחוד, הודיע למזכ"ל האו"ם כי הוא אינו מאשר את החלטת הממשלה בנוגע לטריבונל הבינלאומי ולכן היא לא לגיטימית ואינה מחייבת את לבנון.36 בד בבד המשיכה התנועה ביישום מדיניותה העצמאית בלבנון שכללה שיקום המערך הצבאי והאזרחי שנפגע במלחמת לבנון השנייה, קליטת אמצעי לחימה מתקדמים ובכמויות גדולות מאלו שהיו ברשותם ערב המלחמה. פעילות זו התבצעה למרות נוכחותם של צבא לבנון והכוח הרב לאומי בדרום. ממשלת לבנון בין במכוון ב"העלמת עין" או בשל חוסר יכולת להתמודד איפשרה את התחמשותה מחדש של התנועה. בפברואר 2007 עצר צבא לבנון משאית עמוסה אמצעי לחימה שהגיעה לחזבאללה, אבל זה היה בבחינת "טיפה בים". בעקבות החרמת המשאית ותכולתה הכריז נצראללה כי זו זכותה של התנועה להחזיק בנשק כאמצעי להגנה על לבנון מפני התוקפנות הישראלית ודרש לקבל את תכולתה של המשאית בחזרה.37 אירוע המשאית היווה את אות הפתיחה להכרזות והתבטאויות של בכירי התנועה בעלות מסר דומה שעיקריו: חזבאללה כוננה מאזן הרתעה מחדש מול ישראל, אפקטיבי ואיכותי אף יותר מקודמו. הכרזות אלו קבלו חיזוק ממקורות ביטחוניים ישראלים. באוקטובר 2007, התפרסם דוח מזכ"ל האום בנוגע להחלטה 1701. הדו"ח, התבסס בין היתר על מקורות ישראליים שטענו כי חזבאללה שיקמה את כוחה שילשה את כמות טילי חוף- ים שברשותה, והצטיידה בטילים חדשים בעלי יכולת לפגוע במטרות מדרום לתל אביב.38 בחודש נובמבר 2007 בסמיכות זמנים לתרגיל רחב היקף של צה"ל בצפון ישראל חשפה חזבאללה כי התנועה בצעה תרגיל רב משתתפים במשך שלושה ימים בדרום לבנון. התרגיל נערך בפיקוחו של נצראללה, במתווה הגנתי המדמה תקיפה של צה"ל בלבנון. חשיפתו בעיתוי הנוכחי נועדה להעביר מסר הרתעתי לישראל ולמתנגדי התנועה בלבנון לפיו התנועה שיקמה את יכולותיה והיא מוכנה להתמודד מול התקפה ישראלית.39 היריבות והמתיחות בין הממשלה למחנה הפרו סורי בראשות חזבאללה הגיעה לשיא חדש בנובמבר 2007 עם סיום כהונתו של נשיא לבנון אמיל לחוד. חוסר יכולת להגיע להסכמה על מועמד מקובל גרר את לבנון למשבר חוקתי חמור ושיתק עוד יותר את יכולת הממשלה לנהל את המדינה. ניסיונות הממשלה לאתר מועמד בעל סיכויים להיבחר ברוב בפרלמנט, נדחה פעם אחר פעם על ידי הקואליציה הפרו סורית. יו"ר הפרלמנט השיעי נביה ברי, שותפו של נצראללה ביצירת המשבר הפוליטי נמנע 19 פעמים מלכנס את הפרלמנט לבחור נשיא חדש. המשבר הגיע לסיומו במאי 2008 לא לפני התפרצותו של גל אלימות בלבנון, שהסתיים בהסדרה של המצב הפוליטי על ידי התערבות חיצונית של העולם הערבי ובחתימת כל הצדדים על הסכם דוחא.40 הסכם דוחא, מטיב עם חזבאללה. דרישותיה של התנועה לקבלת זכות וטו בקבינט מולאו , ממשלת סניורה סיימה את כהונתה מיד אחרי בחירת מישל סולימאן לנשיא. במקומה קיבל סניורה מנדט להקים ממשלת אחדות לאומית, כדרישת חזבאללה, בה יכהנו 30 שרים מתוכם 11 שרים למחנה הפרו סורי, 16 שרים לקואליציה האנטי סורית, ו-3 שרים שימונו על ידי הנשיא, (אף הוא פרו סורי). ממשלת לבנון נדרשה להצהיר על תמיכתה בהתנגדות. עוד הוסכם כי חוק הבחירות ישונה. עובדה זו, מקנה לחזבאללה יתרון בבחירות הצפויות (2009) לפרלמנט.41 ביולי 2008 הכריז סניורה על הקמת ממשלת האחדות הלאומית בהתאם לקווי הסכם דוחא, הממשלה המאוחדת הצהירה על תמיכתה בהתנגדות. באוגוסט 2008 אישר הפרלמנט את כינונה של הממשלה ואת מצעה. בכך הסתיימו 22 חודשי משבר פוליטי שהחלו בהתפטרות השרים השיעיים בנובמבר 2006. חזבאללה שעזבה את ממשלת סניורה, בטריקת דלת חזרה כמנצחת הגדולה של הסכם דוחא ביולי 2008. הסכם דוחא הוא דוגמא נוספת לחוסר היכולת או הרצון של ממשלת לבנון להתמודד עם חזבאללה ותזכורת לכדאיות השימוש באלימות על מנת להשיג יעדים פוליטיים. כפי שציינתי לעיל, לבנון מצויה במצב של "מלחמת אזרחים קרה" מזה מספר שנים, מצב זה גורר מעת לעת התפרצות של אלימות. רציחות פוליטיות, הפעלת מטענים, הפגנות המוניות. "מצב הטבע הזה " מחמיר גם בעטיין של התערבויות השחקנים האזוריים: סוריה, איראן וישראל, בין בעידוד ובתמיכה בפעילות החזבאללה ובין בניסיונות דיפלומטיים וצבאיים (מלחמת לבנון השנייה ) לחיסולה של התנועה כישות טרוריסטית או לפחות להביא לפירוקה מנשקה. מכניסתה של חזבאללה למערכת הפוליטית בשנת 1992 וביתר דגש מנסיגת צה"ל מלבנון חוזר נצראללה ומבטיח למאזיניו הלבנוניים כי נשקה של התנועה אינו מכוון פנימה ללבנון אלא החוצה כנגד ישראל, וכי תנועתו תפעל במסגרת כללי המשחק של המערכת הפוליטית הלבנונית ותימנע משימוש באלימות בזירה זו. הכרזות אלו אינן מתיישבות האירועים בשטח בחודש מאי 2008. בעקבות שתי החלטות של ממשלת לבנון שנגעו לחזבאללה: האחת להכריז על רשת הטלפונים העצמאית שהקימה התנועה כלא חוקית והשנייה לפטר את ראש שירותי הביטחון בשדה התעופה ששיתף פעולה עם חזבאללה, הגיבה באלימות. פעילי חזבאללה תקפו יעדים, שכונות ומתקנים של הקואליציה האנטי סורית (סונית) בבירות והשתלטו על שכונות במערב העיר. העימות שיעי סוני איים להצית מלחמת אזרחים כוללת והתקריות התפשטו גם לאזורים אחרים בלבנון. עשרות ההרוגים, ההשתלטות חזבאללה על אזורים מרכזיים במערב בירות, העדר יכולת של הסונים והנוצרים להגיב, הבהירו לכל השחקנים הלבנוניים והאזוריים שוב מי בעל העוצמה האמיתית בלבנון.43 צבא לבנון שסר למרותה של הממשלה, נמנע מלהתערב בתקריות ולהשליט סדר. רק לאחר 5 ימי קרבות ועשרות הרוגים הגביר הצבא את סיוריו בבירות, אך לא התערב פיזית להסיר את המחסומים של חזבאללה ולאכוף את החלטות הממשלה.44 התנהלותו של צבא לבנון היא בבחינת עדות נוספת לחולשתה של הממשלה ולאי יכולתה לאכוף את החלטותיה. נראה העימות שיעי סוני בלבנון – הטריד מאד את הציר הסוני במזה"ת התומך בממשלת סניורה. המודל הלבנוני הוא מעין מיקרו קוסמוס של המערכת האזורית המצויה במתח מתמיד מול ההתעצמות האיראנית, התפתחות מלחמת אזרחים בלבנון עשויה להקרין גם על שאר מדינות האזור, ולכן הן נקטו בצעדים מהירים להכיל את האירועים להביא להפסקתם המיידית גם במחיר של ויתורים מרחיקי לכת אל מול דרישות חזבאללה. הסכם דוחא כונן למעשה את המנגנון שאיפשר להחזיר את המערכת הלבנונית למסלול יציבות זמנית, עד להתפרצותו של המשבר הבא.
הסכם דוחא וכינונה של ממשלת האחדות הלאומית קירב את חזבאללה צעד נוסף לקראת היעד של רפובליקה אסלאמית בלבנון. היום אין חולקים על העובדה כי התנועה היא בעלת יכולת צבאית העולה על זו של כל שחקן אחר בזירה הלבנונית כולל צבא לבנון. הפעלת עוצמה זו מצויה בידיו של נצראללה אשר אינו רואה עצמו ככפוף למדיניות ממשלת לבנון אלא פועל לקידומם של האינטרסים והיעדים של חזבאללה גם במחיר חיכוך משמעותי כולל שימוש באלימות מול הממשל הלבנוני. נצראללה אינו פועל בסביבה נעדרת אילוצים פנימיים עדתיים או אזוריים אך הוא משכיל ללכת על הגבול הדק שבין אלימות ופרגמטיות ומשקיע תשומות ניכרות באוכלוסייה השיעית בחינוך, סעד ורווחה כאמצעי לגיוס תמיכתה של אוכלוסייה זו בתנועה. כל עוד מאזן הכוחות ויחסי הגומלין בין שלושת גורמי הכוח הפועלים בלבנון ופטרוניהם ימשך, סביר להניח כי מעגל ה"אלימות- רגיעה" יימשך. פתרונות לטווח קצר –בינוני כדוגמת הסכם דוחא שאינם כוללים את פירוקה של התנועה מנשקה כתנאי ראשוני, עשויים דווקא לסייע לתנועה להשיג את היעד של רפובליקה אסלאמית בלבנון. הרעיון של העמקת שילובה של חזבאללה בפוליטיקה הלבנונית כמנוף להתמתנותה ול"ביותה" הוכח מזמן כשגוי מיסודו. ההיפך קרה, חזבאללה השתמשה ומשתמשת במערכת הפוליטית בלבנון הן לקדם את הזרוע הגיהאדית טרוריסטית שלה הפועלת בלבנון ומחוצה לה (פיגועי טרור, תמיכה בארגוני טרור אחרים) והן לקדם את ההשתלטות על המערכת הפוליטית הלבנונית מבפנים תוך שימוש בכלים חוקיים או באלימות. הערות:
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
